פרשת נוח: נוח מצא חן בעיני השם. שקר החן והבל היופי

פרשת נוח מאוד תמוהה ולמתבונן אינו יכול שלא לתהות על דמותו של נוח ועל התנהלותו של הבורא ביחס אליו. דמותו של נוח אינה ברורה. מי אתה נוח? נוח מצא חן בעיני השם? או אולי נוח איש צדיק תמים היה בדורותיו? או אולי רק איש צדיק? או אולי את האלוהים התהלך נוח? או אולי "כי אֹתך ראיתי צדיק לפני בדור הזה"? כל כך הרבה תיאורים שלא בהכרח חופפים ואולי גם סותרים.

פרשת נוח מאוד תמוהה ולמתבונן אינו יכול שלא לתהות על דמותו של נוח ועל התנהלותו של הבורא ביחס אליו. דמותו של נוח אינה ברורה. מי אתה נוח? נוח מצא חן בעיני השם? או אולי נוח איש צדיק תמים היה בדורותיו? או אולי רק איש צדיק? או אולי את האלוהים התהלך נוח? או אולי "כי אֹתך ראיתי צדיק לפני בדור הזה"? כל כך הרבה תיאורים שלא בהכרח חופפים ואולי גם סותרים. "ונח מצא חן בעיני השם" הביטוי "מצא חן" הוא ביטוי מאד לא מחמיא. החן הוא סוג של שקר. גם על אסתר המלכה נאמר וַתְּהִי אֶסְתֵּר נֹשֵׂאת חֵן, בְּעֵינֵי כָּל-רֹאֶיהָ. חז"ל קבעו שאסתר הייתה מכוערת, כיון שנאמר שהייתה נושאת חן ולא נאמר שהייתה יפה. המילה חן היא מלשון חינם או מלשון חנינה. כלומר שנח ואסתר המלכה קיבלו יחס ומעמד שלא הגיע להם על פי רמתם, אך הם קיבלו אותו למרות זאת כמתנת חינם. במשלי "שֶׁקֶר הַחֵן וְהֶבֶל הַיֹּפִי, אִשָּׁה יִרְאַת ה' הִיא תִתְהַלָּל" נשאלת השאלה למה זה שקר החן והבל היופי הרי כולנו וגם התורה מציינת לא אחת את יופיים של נשים
שרה: וַיֹּאמֶר אֶל שָׂרַי אִשְׁתּוֹ 'הִנֵּה נָא יָדַעְתִּי כִּי אִשָּׁה יְפַת מַרְאֶה אָתְּ"
רבקה: "וְהַנַּעֲרָ טֹבַת מַרְאֶה מְאֹד, בְּתוּלָה וְאִישׁ לֹא יְדָעָהּ"
רחל: "וְרָחֵל הָיְתָה יְפַת תֹּאַר וִיפַת מַרְאֶה"
יוסף: "וַיְהִי יוֹסֵף יְפֵה תֹאַר וִיפֵה מַרְאֶה"
דוד: "וַיִּשְׁלַח וַיְבִיאֵהוּ וְהוּא אַדְמוֹנִי עִם יְפֵה עֵינַיִם וְטוֹב רֹאִי"
אביגיל: "וְשֵׁם הָאִישׁ נָבָל וְשֵׁם אִשְׁתּוֹ אֲבִגָיִל, וְהָאִשָּׁה טוֹבַת שֶׂכֶל וִיפַת תֹּאַר וְהָאִישׁ קָשֶׁה וְרַע מַעֲלָלִים"
תמר : "וַיִּוָּלְדוּ לְאַבְשָׁלוֹם שְׁלוֹשָׁה בָנִים וּבַת אַחַת וּשְׁמָהּ תָּמָר, הִיא הָיְיתָה אִשָּׁה יְפַת מַרְאֶה"
אבישג השונמית: "וַיְבַקְשׁוּ נַעֲרָה יָפָה בְּכֹל גְּבוּל יִשְׂרָאֵל, וַיִּמְצְאוּ אֶת אֲבִישַׁג הַשּׁוּנַמִּית וַיָּבִאוּ אֹתָהּ לַמֶּלֶךְ"
בנות איוב: "וְלֹא נִמְצָא נָשִׁים יָפוֹת כִּבְנוֹת אִיּוֹב בְּכָל הָאָרֶץ"
אם כן מדוע זה שקר החן והבל היופי, אם התורה טורחת כל כך הרבה פעמים לציין את היופי משמע שיש לזה משמעות. נדמה לי התשובה לכך היא: לא שאין משמעות ליופי ולחן, אלא שזה מתנת שנתקבלה בחינם. ולא טרחו או עמלו להשגתם. מה שאין כן אישה יראת השם שזה מכוח פעולה הגיעה למה שהגיעה ועל כן היא תתהלל. על דרך משל לא נאמר לאישה כל הכבוד לך שאת יפה. אבל כן נאמר לאיש כל הכבוד על הישגים אישיים בחוכמה בספורט במדע כי זה שלו מכוח פועלו

מה ראו חז"ל למעט בצדיקותו של נוח

אכן צדיקותו של נוח לא ברורה יש הדורשים אותו לשבח ויש הדורשים אותו לגנאי, בגמרא: (סנהדרין, קח.) "אמר רבי יוחנן בדורותיו ולא בדורות אחרים, וריש לקיש אמר בדורותיו כל שכן בדורות אחרים" ומובא במדרש: רבי נחמיה אמר: ומה אם בדורותיו היה צדיק אלו היה בדורו של משה או בדורו של שמואל על אחת כמה וכמה". רבי יהודה אמר: בדורותיו היה צדיק, הא אלו היה בדורו של משה או בדורו של שמואל לא היה צדיק. הוכחה שצדקתו של נוח היא יחסית לדורו אך לעצמו הוא לא היה כה צדיק ניתן ללמוד מהתנהלותו לאחר שיצא מהתיבה כשהיה לבדו ללא ייחוס לאחר. השתכר והתגלגל עירום. ועוד במדרש נח מקטני אמנה היה, מאמין ואינו מאמין שיבוא המבול. “אמר רבי יוחנן: נח מחוסר אמנה היה. אילולי שהגיעו המים עד קרסוליו לא נכנס לתיבה”. ועוד בסנהדרין דף ק"ח עמוד א מוסיפה הגמרא וקובעת, שגזר דינו של דור המבול נחתך גם בנוגע לנח, אלא שהוא מצא חן בעיני ה', ולכן ניצל. התנהגותו של נוח לפני המבול ואחרי המבול הן שהביאו את חז"ל לפקפק בצדיקותו ולדורשו לגנאי.

נוח לפני המבול

"את האלוהים התהלך נוח". משמע התיישר לפי דבר השם ולא ערער עליו, גם בגזרה של השמדה טוטאלית של האנושות כולה וזה לא מה שמצופה מצדיק. בבחינת קב"ה גוזר וצדיק מבטל. נוח היה צדיק לנפשו רק את האלוהים התהלך, התרחק מהציבור, והתעלם מגורלם. כמו שבתיבה היה לעצמו מבודד וסגור כך בציבוריות היה לעצמו מבודד וסגור. נוח היה אגואיסט, דתי לעצמו מנוכר מסביבתו וכלל לא היה אכפת לו מאחרים. הזהר מספר לנו שכאשר הקב"ה מבשר לנח שהוא עומד להביא מבול על העולם, תגובתו של נח היא: ומה יהיה איתי? כשם שלא ידע לתקן את דורו כן לא ביקש עליו רחמים. נח לא עמד במצופה ממנו. למעשה נח דאג רק לעצמו ולא לכלל האנושות. איך הסכים שכל הדור ימחק ורק הוא ישרוד איפה הרגישות? באיזה שלווה והסכמה הוא מקבל את הגזרה. לא ערער לרגע, ולא שאל למה ומדוע? ולא סינגר אולי תימצא זכות לבטל הגזרה. הקב"ה נותן לנח עוד הזדמנות. הוא מצווה עליו לבנות תיבה למשך 120 שנה, ובכל התקופה הזו לא עלה בדעתו ולא יזם לעורר את דורו לחזור בתשובה. גם כאשר התחיל המבול, נח לא היה אמור להיכנס לתיבה, אלא היה עליו לומר שאינו נכנס עד שהקב"ה יבטל את גזרת המבול. אף מהפסוק כי אתך ראיתי צדיק לפני בדור הזה. מלמד שצדקתו של נוח לא היתה נוכחת בציבוריות ורק השם ראה את צדקתו. הביקורת על נח כה חריפה ביותר עד כדי כך שהנביא ישעיה מכנה את המבול מי נח. הפורענות נקראת על שמו ומיוחסת לו. פורענות שבאה בעטיו של נח בגלל שיכל למנוע אותה בתפילתו אך הוא לא נהג כן. כתוב בזוהר שבשעה שיצא נח מן התיבה ראה עולם חרב , התחיל לבכות ואמר לקב''ה מה עשית ? מדוע החרבת את עולמך ? אמר לו הקב'ה : עכשיו אתה שואל ? וכאשר אמרתי לך "קץ כל בשר בא לפניי " נכנסת לבית המדרש ולא עשית דבר לתקן את הדור שלך. את האלובים התהלך נוח סופי תיבות חכם מרמז שהיה חכם לאחר מעשה

נוח אחרי המבול

נח יצא מן התיבה, ופגש עולם חרב לגמרי. על כתפיו היתה מוטלת המשימה לשקם את העולם כולו. ניתן היה לצפות, שנח ימהר וידאג לדברים הבסיסיים ביותר שלהם העולם זקוק: יזרע חיטה, יאפה לחם, יבנה בתים וכיוצא בזה. אולם תחת כל הדברים הללו העדיף נח להשקיע את זמנו בנטיעת כרם ובהפקת יין. הוא שותה יין, שותה עוד ועוד להנאתו, עד שהגיע למצב של אובדן שליטה מוחלט, התגולל עירום ושיכור בתוך אהלו, והתבזה. אחר כך עוד בא בטענות לבנו הקטן. נוח לא הצליח לנצח במאבק עם בני דורו להחזירם בתשובה וגם אינו מצליח במאבק עם עצמו. נכנע לבקבוק ולטיפה המרה. "ויחל נח איש האדמה ויטע כרם. וישת מן היין וישכר ויתגל בתוך אהלה" רש"י בשם חז"ל: "ויחל עשה עצמו חולין, שהיה לו לעסוק תחילה בנטיעות אחרת". א"ר יהודה ב"ר שלום בתחילה איש צדיק תמים, ועכשיו איש האדמה."

נוח לעומת אברהם אבינו ומשה רבינו

נוח כשמו כן הוא אהב רק מה שנוח לו מה שטוב לו. נוח היה איש אגואיסטי, אגוסנטרי, פסיבי, נעדר מנהיגות שאיכפת לו רק מעצמו. ולא לחינם נתפסה האמרה "אחרי המבול". אין ספק כי דמותו אישיותו אינה מעוררת השראה ואינה ראויה כלל לחיקוי. איש שיודע כי חבריו מכריו שכניו כל בני דורו עומדים להימחות, והוא להינצל אינו ראוי שינצל. כאשר אמר הקב”ה שיציל אותו בתיבה שכתוב “ואני הנני מביא וגו’ וכתוב ומחיתי וגו’ ובאת אל התיבה”, לא ביקש רחמים על העולם ונאבדו כולם. ועל כן נקראים מי המבול על שמו. רש"י מסביר ההבדל בין נוח לאברהם. "את האלהים התהלך נח" - ובאברהם הוא אומר "אשר התהלכתי לפניו": נח היה צריך סעד לתומכו, היה צריך הקב"ה שילך אתו. אבל אצל אברהם "התהלכתי לפניו" אברהם בצדקו התהלך בכוחו שלו לפני הקב"ה. ועוד אצל נח נאמר "את האלקים התהלך נח" היינו שהיה צדיק עם אלקיו ועשה הכל מה שאמר לו לעשות. אבל אצל אברהם נאמר "התהלך לפני"- שהיה כביכול מורה לאלוקים את דרכו מה לעשות, ואף אם אמר לו האלקים שיאבד את סדום, בקש רחמים עליהם, והיה בחינת צדיק גוזר והקב"ה מקיים. או הקב"ה גוזר והצדיק מבטל. כדברי הרבי מקוצק על הפסוק "לא תעשון כן לה' אלקיכם", שלא תאמרו "כן" על כל אשר יאמר לכם הקב"ה, אלא שיש להשתדל לשנות גזרות קשות במידת הרחמים.
נוח: מיהר להציל את עצמו ובני ביתו. “ויבא נח ואשתו ונשי בניו אתו אל התיבה מפני מי המבול”.
אברהם: מיהר לסנגר ולהיאבק לביטול הגזרה. “ויגש אברהם ויאמר האף תספה צדיק עם רשע?
אמר רבי יהודה: מאן חזא אבא דרחמנותא כאברהם. תא חזי, בנח כתיב “ויאמר אלקים קץ כל בשר בא לפני וגו’. עשה לך תבת עצי גופר”. ואשתיק, ולא אמר ליה מידי, ולא בעי רחמי. אבל אברהם, בשעתא דאמר ליה קב”ה, “זעקת סדום ועמורה כי רבה וגו’. ארדה נא ואראה וגו'”. מיד כתיב “ויגש אברהם ויאמר האף תספה צדיק עם רשע”. “אמר רבי יהודה מי ראה אב רחמן כמו אברהם. בוא וראה בנח כתוב “ויאמר אלוקים לנח קץ כל בשר בא לפני וגו'” ושתק ולא אמר כלום ולא בקש רחמים. אבל אברהם בשעה שאמר לו הקב”ה “זעקת סדום ועמורה וגו'” מיד כתוב “ויגש אברהם ויאמר האף תספה צדיק עם רשע”. ואף אצל משה בשעה שאמר לו הקב”ה למשה “ועתה הניחה לי וגו’ ואעשה אותך לגוי גדול וגו'”, מיד אמר משה וכי בשביל טובתי אעזוב דינם של ישראל ולא אבקש רחמים עליהם? עתה יאמרו כל בני העולם שאני הרגתי לישראל כמו שעשה נח.
ההבדל בין הדמויות בולט. אברהם ומשה אינם מוכנים לקבל את גזירת ה’ על השמדת אחרים. הם מתפללים, זועקים ומבקשים מה’ כי יבטל את הגזירה והם אף מוכנים לשלם על כך מחיר אישי כבד (“מחני נא מספרך אשר כתבת”). הם מדברים קשות, אולי אף בחוצפה, אל ה’ בניסיון להגן ולהציל את העולם שסביבם. נח לעומתם ממלא אחר הוראותיו של ה’. הוא ניגש מיד, בלא דין ודברים, למלאכת עשיית התיבה. הוא אינו מתחנן על הצלת העולם כולו ואף אין הוא משמיע קול או תגובה כלשהי כנגד רבש”ע.
אברהם בוטח באמונתו ובמעמדו הרוחני והוא אינו מפחד להימצא בחברתם של אלו שאינם רואים איתו עין בעין את האמונה באלוקים. ההיפך מסנגר על תושבי סדום ועמורה והוא מבקש עליהם רחמים. הוא מתפלל וזועק מקירות ליבו, תוך ויכוח קשה בינו ובין קונו, על מנת שגם חוטאים אלו יזכו למחילה. הם אינם זרים בעיניו והעונש המוטל עליהם כואב לו אישית ממש כאילו היו בניו שלו, קירבה זו לכלל החברה גם לרשעים מביאה השפעה ברוכה של “אברהם מגייר את האנשים ושרה מגיירת את הנשים”.
כיצד ניתן לתפוס מציאות כזו של אישיות המתוארת כצדיקה שאיננה מרחמת על סביבתה? שאינה חשה לעזרת העומדים בפני כליה? מהיכן נובע ההבדל הזה שבין נח הרואה את תחילת חורבנו של העולם וסוגר עצמו בתיבה, ובין אברהם ששב ומתווכח עם ה’ למען הצלתם של הרשעים שברשעים – אנשי סדום ועמורה?

צדיקים תמימים וצדיקים גמורים טהורים

ישנם שני סוגי צדיקים: צדיקים תמימים מסוגו של נוח אלו המסתגרים בדלת אמות. מנותקים מהחברה ולא אכפת להם מהחברה רק מעצמם. וצדיקים גמורים טהורים מסוג של אברהם ומשה שאינם מסתפקים בעשית מה שמוטל עליהם ע"פ התורה, אלא עושין את רצון הקב"ה מעבר למה שכתוב, מעבר לקיום המצוות ככתבם וכלשונם רואים את הרוח הנשגבה המרחפת מעליהם יודעים ומכוונים לפנימיות רצונו של המקום. ואף בדורנו אנו קיימים צדיקים תמימים בסגנון נוח צדיקים תמימים מסוגרים בדלת אמות, בבחינת ויהי מחננו טהור, וכלל לא מעניין אותם מה מצב החברה, מצב האחר, השונה, ולא רק זאת לא אחת הם מתייחסים ללא שומרי תורה ומצוות כגויים. מוקיעים אותם רודפים מנאצים ומגדפים במקום לקרב לחבר לאהוב.
רבי מנחם מענדל מקוצק, היה זה שהמציא את הביטוי הכל כך חד וקולע צדיק פרווה. יש צדיקים מסוגו של נח המתעטפים בפרווה כשקר להם, ודי להם בכך. סוג של אגו. אני לי לעצמי ולנפשי ואחרי המבול. וישנו הצדיק האולטימטיבי, האמיתי, שידליק תנור למען ייחם לכ-ו-ל-ם. סוג של איכפתיות לגורל הכלל. הצדיקים ואנשי המוסר שפיזר הקב"ה בכל הדורות מאז נח ואברהם, נחלקו לשני סוגים. צדיקי הפרווה שדאגו רק לעצמם ולאנשי שלומם – ושכל השאר ימותו בחטאם; והצדיקים טהורים שדאגו לכולם. כדברי הראי"ה קוק "אינם קובלים על הרישעה, אלא מוסיפים צדק; אינם קובלים על הכפירה, אלא מוסיפים אמונה; אינם קובלים על הבערות, אלא מוסיפים חוכמה".


אהבת? לחץ כאן וקבל עדכונים על תכנים חדשים שלי
+ שמירה על זכויות היוצרים למאמר באחריות הכותב בלבד

תגובות

טוען...
הצג הכל