צֹהַר תַּעֲשֶׂה לַתֵּבָה
תֵּבָה וּמִלָּה הֵן מִלִּים נִרְדָּפוֹת
וְקוֹרֶה... וּשְׁתֵּיהֶן נִסְחָפוֹת.
הַתֵּבָה, נִשֵּׂאת עַל גַּלִּים
וְהַיָּם בִּרְצוֹתוֹ אוֹתָהּ יַעֲלִים,
הַמִּלָּה, בִּתְזוּזָה וְאֵינָהּ עוֹמֶדֶת
הַתֵּבָה, לִמְצוּלוֹת עֲלוּלָה לָרֶדֶת,
הַמִּלָּה נִשֵּׂאת עִם הָרוּחַ
וְעִמָּהּ תְּרַחֵף וּלְעוֹלָם לֹא תָּנוּחַ.
הַתֵּבָה נָחֲתָה עַל הָרֵי אֲרָרַט
הַמִּלָּה מַמְשִׁיכָה וּמְרַחֶפֶת לִקְרַאת...
"צֹהַר תַּעֲשֶׂה לַתֵּבָה"
לַמִּלָּה הַטּוֹבָה תֵּן תִּקְוָה,
הַצֹּהַר פָּתוּחַ בְּכָל בַּיִת
וּמַמְתִּין לַמִּלָּה עִם בְּשׂוֹרַת "עֲלֵה זַיִת".