כשאלוהים נזקק לעורך דין

מבחינה לוגית ומדעית, קיומו של אלוהים הוא הכרחי, להסברת היקום והקיום שלנו פה. אבל עדיין בני האדם מסרבים להאמין בו. הנה ההוכחה והמציאות בשטח...

הוכחה לקיום אלוהים

כל מי שאומר שאלוהים לא קיים, כי אין לו הוכחה מדעית, כאילו אמר: אל תיתן לעובדות לבלבל אותך. שכן נהפוך הוא, אלוהים קיים כי אין אפשרות לסתור, מדעית, את קיומו.
אלוהים הוא האקסיומה של המדע, משהו שאין שום אפשרות להוכיח אותו, אבל בלעדיו היקום לא היה יכול להתקיים. אלוהים הוא משהו הכרחי והאפשרות היחידה להסבר התופעות של הקיום החומרי.
אלוהים הוא אם כן מעצם הגדרתו, ישות עליונה ומושלמת, לפיכך לא ייתכן שעצם קיומו או מהותו, יהיו תלוי בקיומם או פעולותיהם של גורמים אחרים.
המושג קיום מקרי אינו מתאים לקיום אלוהים, רק המושג קיום הכרחי הולם את מושג אלוהים, לפיכך הוא מושג הכרחי להגדרת האל.
אבל אם המושג קיום הכרחי הוא תכונה המתאימה להגדרת קיום האל, תהיה זאת סתירה לוגית לדבר או לחשוב על אלוהים שאינו קיים בהכרח.
בדיוק כפי שמושג הכדור כולל את היותו עגול, מושג הרווק את היותו לא נשוי ומושג המשולש כולל את היותו בעל שלוש צלעות, תהיה זאת סתירה לוגית לדבר על כדור לא עגול, על רווק נשוי או על משולש שאין בו שלוש צלעות.
הטענה שאלוהים לא קיים בהכרח, מכילה סתירה, והיא שקרית בעליל, מכאן נובע כי הטענה הנגדית, שאלוהים קיים בהכרח, היא אמתית בהכרח.
וכיוון שמדובר בהכרח לוגי מטאפיזי ולא בסיבתיות פיזיקלית כלשהי, המצביעה על קיומו של האל, הכרח הקיום של האל אינו תלוי בזמן, מכאן שאלוהים קיים תמיד.


כשאלוהים נזקק לעורך דין

ביחסים בין אלוהים לאדם, אפשר ליישם את הפתגם: "יותר מאשר העגל רוצה לינוק, הפרה רוצה להניק." ואם החרדים שביניהם, יצעקו "גוועלד! איך אתה מדבר על אלוהים?!" יש לי תשובה. שהרי אלוהים, שנגלה למשה במדבר, נדחה על ידי משה, שלא רצה להיות שליח אלוהים. יותר מאשר משה רצה את אלוהים, אלוהים היה זקוק לעם שלו בחזרה...

יום אחד אני שומע קול בסגנון: אתה חייב לעזור לי, אני צריך עורך דין.
בתור עורך דין מפורסם, אני רגיל לשמוע את המשפט הזה, פעמים רבות ביום. אבל אף פעם לא שמעתי את הקול, בראש שלי, בלי שמישהו יגיד אותו. כן, זה היה מבלבל בדיוק כפי שזה נשמע. הקול הזה חזר כל יום, עד שפניתי לפסיכיאטר.
המומחה קבע מיד שאני שפוי לחלוטין ושלח אותי מעל פניו. בלית בררה, פניתי למדיום. צעד שאולי נשמע קצת קיצוני, אבל חבר טוב שלי, שהתמחה במיסטיקה, טען שזאת הדרך היחידה.
האיש, מדיום מוכר בחוגי המיסטיקה, קיבל אותי בסבר פנים יפות. לא כל יום מגיע אליו אדם מפורסם כמוני. הוא השכיב אותי על הספה (מה שהפסיכיאטר משום מה לא עשה...) וביקש ממני רק להיות בשקט ולנסות להתרכז, למצוא את הקול הזה בראשי, שהטריד אותי בשבועות האחרונים.
לפתע הוא פלט קריאת התפעלות.
"מה קרה?" ביקשתי לדעת.
"יצאה בת קול אצלך, שמנסה להעביר איזה מסר!"
"אני דווקא שמעתי קול של גבר", אמרתי.
"זאת לא רוח אנושית בכלל", הוא אמר. "מדובר פה בבורא עצמו!"
"כוונתך לאלוהים?" שאלתי.
:כן, ואני יכול לזהות אותו, כי יש פעמים, נדירות מאוד, שאני מצליח להתחבר אליו".
"מדוע הוא מדבר אלי", התמרמרתי. "מדוע הוא מטריד אותי?"
המדיום עצמו היה נבוך. "זה באמת לא מתאים לו, נראה לי שהוא מבקש את עזרתך...."
נדהמתי, מאז משה רבנו, שאלוהים ביקש ממנו להוציא את ישראל ממצרים, לא היה כדבר הזה, כך בכל אופן נדמה לי. במקום להתרגש ולשמוח, הרגשתי בדיוק כמו משה, שהעניין גדול עלי ושאני מעדיף שיעזבו אותי בשקט.
"מה הוא רוצה ממני?", שאלתי, "אני הרי אדם עסוק וטרוד ביותר, שיפנה לאיזה רב או נזיר או בודהיסט, או מישהו דומה. אני הרי לא איש רוח, אלא איש שרוצה לעשות רווח".
"לא, אתה לא מבין", אמר המדיום, "הוא זקוק לך, בתור עורך דין."
"גם אלוהים צריך עורך דין?!" התפלאתי. אמנם פרסומי הרב הפך אותי לאדם חשוב ומסופק בחלקי, אבל גם אני ידעתי, בתוכי, שעורך דין זה לא שיא ההתפתחות האנושית...
"כן", אמר המדיום. "הוא זקוק לך בעניין הזה בדיוק. בני האדם כל הזמן פונים אליו בבקשות עזרה, במקום לעזור לעצמם, כפי שצריך. ואחר כך, כשלא קורה כלום, הם מאשימים את אלוהים בכל! והרי אלוהים לא יכול בכלל להתערב פה, במעשי בני האדם. שהרי כל העיקרון של העולם הזה, בנוי על חופש הבחירה. הוא כל הזמן מנסה לכוון את האנשים לעשות את המעשים הנכונים, אבל בני האדם לא מבינים את זה. הם מחכים שיעשו בשבילם את העבודה. כך יוצא שיצא שם רע לאלוהים. יותר ויותר אנשים אהובים ומאמינים, מכריזים על מין ברוגז כזה עם אלוהים. אתה בתור עורך דין, יכול להעביר את המסר הזה, בצורה הטובה ביותר לבני האדם. שכן לא ייתכן שאלוהים פתאום יתגלה פה, בעולם הפיזי, זה פשוט בלתי אפשרי!"
"האם זה לא תפקידם של אנשי הרוח, לעשות את זה, לתקשר עם אלוהים?!" התרעמתי.
"לא, זה לא יצליח. בגלל שאנשי הרוח נסחפים ולא מדייקים. הם ישר רוצים לעשות נסים ונפלאות וכשזה לא יצליח להם, הם מאבדים את האמינות שלהם בעיני האנשים. הרי העולם הזה הוא פיזי, לא רוחני, וכדי לתקשר עם בני האדם, אלוהים זקוק פה למשהו פיזי ולא משהו רוחני! מדובר באנשים שלא פיתחו מיומנויות שמאפשרות להם להתחבר לרוח שלהם. אנשים רגילים, שבצדק, מחוברים לעולם הזה, כפי שאלוהים יצר אותו – פיזי ופשוט."
"מדוע אינו פונה לצמרת הרוחנית הרשמית, לאפיפיור למשל..." הקשתי.
"השתגעת", נזעק המדיום, "הם יקרעו אותו לגזרים שם, בוותיקן, אם יעז לטעון שאלוהים זקוק לעורך דין..."

"אז אלוהים רוצה שאני אגן על רוח אלוהים, בצורה פיזית. איך אני אמור לעשות את זה, הרי אין לי קישורי חיבור בין שמיים לארץ"..
"לא צריך שום קישורים רוחניים", חזר המדיום על מה שכבר אמר. "צריך לשכנע את האנשים שבכדי שדברים יקרו להם במישור הפיזי, עליהם לפעול ולהפעיל את הכישורים הפיזיים שנתתי להם. עליהם ליהנות ולכבד את מה שאלוהים נתן להם ולהיעזר בזה כדי להאדיר את שמו".
"לי העניין נראה פשוט, שאלוהים נמצא בצרות פה, סיבך את עצמו ואולי כל מעשה הבריאה לא היה כל כך מוצלח", אמרתי.
"אלוהים דווקא מרוצה מהגישה הזאת שלך, הוא צריך אדם אפיקורסי כמוך, כדי לתקשר עם בני האדם פה. תסביר להם שהם צריכים גם להאמין באלוהים וגם בכוחות הפיזיים שבורכו בהם".
"כן, אני יכול לעשות את זה", אמרתי. הרגשתי איך הזעם שלי מתעורר. הזעם שתמיד היה אחראי להצלחות הכי גדולות שלי בקריירה. "האנשים פשוט בלתי נסבלים, במיוחד אשתי. כל היום רוצות אהבה, מוצי פוצי, בעיניה הקריירה שלי היא לצנינים".
"אתה לא מבין, אלוהים דווקא אוהב מאוד את בני האדם", התרעם המדיום.
"אל תגיד לי מה אלוהים רוצה", אמרתי בטון סמכותי, "הרי הוא פנה אליי ולא אליך..."
המדיום החוויר, "יכול להיות שיש פה טעות", גמגם. "אולי זה בכלל השטן, מתחזה לאלוהים".
"אני לא מאמין לא בשטן ולא באלוהים", אמרתי. "אני עורך דין ובשבילי טוב ורע, אשם ולא אשם, זה היינו הך."
"כן, נכון", הסכים אתי המדיום, להפתעתי, "אצל אלוהים אין באמת שיפוט, כולם מושלמים בעיניו".
"איזה מושלמים!", אמרתי, "מה שחשוב זה שהם משלמים!"
"בעניין הזה של התשלום", המדיום דיבר בהיסוס, אבל המשיך. "אלוהים רוצה שתבין שתצטרך לעשות את העבודה בחינם. מה שנקרא לשם שמיים".
"אלוהים אדירים!", פלטתי בלא משים, "לא בא בחשבון, אני פה בשביל להרוויח. חוץ מזה, אם יוודא ללשכת עורכי הדין שעבדתי בלי תשלום, יסלקו אותי משם!"

יצאתי מהמדיום מלא זעם. הרגשתי שרימו אותי. במקום שהוא ישלם לי על השעה שבזבזתי, אני הייתי צריך לשלם לו. הרגשתי הזדהות מוחלטת עם עם ישראל במדבר, שעשו להם עגל מזהב. כדי להתנחם מעט, הלכתי למסעדה החביבה עלי, לדפוק איזה סטייק עסיסי.
מאז יצא לי לטפל בכמה מקרי רצח, שוד מזוין ואפילו טיפול בשחיתות של איש ציבור ידוע. אבל הרגשת ההתעלות כשאלוהים פנה אליי, עדיין חסרה לי. ההתרגשות הזאת, שלא חזרה... איך שאומרים: יש רק אלוהים אחד.
לאחרונה פגשתי במקרה את המדיום ברחוב. "נו, מה שלום אלוהים" שאלתי אותו. "אני מקווה שלא פגעתי בו בסירובי"...
"אין מה לעשות", ענה המדיום, "ההצגה צריכה להימשך. וכידוע לך, החיים הם רק הצגה אחת גדולה..."
רק מדי פעם תוקפת אותי מן חרדה משתקת כזאת, שמא אלוהים יחליט פתאום שהוא רוצה לזמן אותי אליו דחוף, שם למעלה.
אני, בניגוד לאותו עבריין שרצה להתיידד עם השופט, לא רוצה ללכת לבקר את אלוהים...


אהבת? לחץ כאן וקבל עדכונים על תכנים חדשים שלי
+ שמירה על זכויות היוצרים למאמר באחריות הכותב בלבד

תגובות

טוען...
הצג הכל