השבוע שוב אותגרנו - נאלצנו להמשיך לשמוח גם כשכאב

החג הזה היה מורכב כתמיד. מזכיר לנו שעם ישראל, כדרכו, חיי בעצב ושמחה יחד, לומד לנתב בין הכאב הכללי לשמחה הפנימית ובין האושר הפרטי לשמחה כללית.

נתתי לך תקוה בני.
בין השאר.
גם מוסר למדת ממני.
שמחה מסבתך.
ולב טהור מאלוהים.

יחד שמענו קול מתרחק של שופר,
ומנגינות של של בית אב
פרשנו את ידינו לגשם הראשון,
וכשהתרטבנו אספתי אותך אל חיכי,
אל הבית שאותו בניתי לך אהובי.

נתת לי צחוק, ולב רחב.
השבתי לך הגנה מהרוחות בחוץ.
הן שם מאור עיניי,
פעם סופה או יום בהיר.

ובביתנו שיר ילדות.
ושנינו שרים ושמחים.
מתנתקים מהעתיד בכדי להתחבר יחד.
אתה מלא תום, ואני מהלכת בין הטיפות לצידך.

נתתי לך הגנה, ילדי שלי,
בעודי זוכרת שגלגל הזמן רץ לו.
יגיע מהר היום בו אהפוך לזקנה,
ותעמוד בזה המקום שבו אני עומדת.
ותביט בנס אנושי קטנטן משלך שירש את עיניי,
ורוח חג עם רוח של ערב יתמזגו להם באויר,
וצבע השמיים הוא כזמן בין ערביים.

אישה הממיתה עולליה. וחייל נהרג,
וסוכה עם מלאכים השרים בכל מקום,
מקלים עלי בני ללבוש אופטימיות וכאב יחד.

ואתה מחמלי,
הן לא תדע את העכשיו והאתמול.
מה שונה, היפה. ומי רשע או המקנא.
בבוא העת תצטרך ללמוד ולמעוד בלעדיי.

שירה נשמעת לעולם,
והמנצח עכשיו על המנגינה זה אתה.
אל תפסיק בני, לעולם.
אם כי ברגע שלא תוכל להמשיך עוד, יקירי,
אז תדע,
הגיע השעה להחזיר.

וקודם אל תשכח להודות על הגשם הראשון.
על עוד חג עם מתוקים מיותרים.
סיפור כואב, זמן מלחמה,
שקיעה מרהיבה.
אלו, בני, עזרו לי לעטות אופטימיות, אמונה, תקוה וחלומות.

ברוך הבא בני לעולם שבו חיים.
יודע אתה שמשמעות לחיות הינו להצליח להתמודד עם המציאות,
לשמור את הראש מחוץ לסערה .
הרגליים תמיד בקרקע וחיוך גדול.
מבקשת אני ממך,
התווה לך את הדרך לחיים,
וכשיגעת ומצאת - אז תדע שהחזרת.

אהבת? לחץ כאן וקבל עדכונים על תכנים חדשים שלי
+ שמירה על זכויות היוצרים למאמר באחריות הכותב בלבד

תגובות

טוען...
הצג הכל