ערב מלחמת יום הכיפורים – ספר בדיחות של המוסד מופץ במצרים

הימים הם ימים שלפני מלחמת יום הכיפורים.. ברחוב המצרי צחקו, בחזית שררה מבוכה ובחוגי הממשל רתחו מזעם, לא ידעו כיצד לעכל את "הצרה" שנפלה עליהם לפתע: פרסום ספרון שאוצר בתוכו בדיחות השמות ללעג את "השרות" שמעניקים המומחים הסובייטיים לחיילי הצבא המצרי וקציניו, הסיפור מובא בספר חדש פרי עטו של כותב שורות אלה שעומר לצאת לאור בקרוב בהוצאת "אופיר ביכורים".

ספר בדיחות של המוסד מופץ במצרים

הימים הם ימים שלפני מלחמת יום הכיפורים.. ברחוב המצרי צחקו, בחזית שררה מבוכה ובחוגי הממשל רתחו מזעם, לא ידעו כיצד לעכל את "הצרה" שנפלה עליהם לפתע: פרסום ספרון שאוצר בתוכו בדיחות השמות ללעג את "השרות" שמעניקים המומחים הסובייטיים לחיילי הצבא המצרי וקציניו, מגולל את התנשאותם על אלה שאמורים להכשיר אותם טוב יותר למלחמה. על מבצע כתיבת הספרון ניצח כותב שורות אלה בהנחיית המוסד,. להלן קטע מתוך הספר שעוסק בנושא זה. ופרטיו מופיעים בספר חדש פרי עטו שעומר לצאת לאור בקרוב בהוצאת "אופיר ביכורים"

שנתיים לפני מלחמת יום הכיפורים, ב-1971, מוניתי לתפקיד ראש מדור לענייני מזרח-תיכון ולוחמה פסיכולוגית ביחידת דובר צה"ל, שהייתה כפופה אז לאמ"ן. אווירה של מתח ביטחוני הייתה לחם חוקו של אזור המזרח-התיכון כמעט כול הזמן, ואולם אותה שנה וגם השנה שלאחריה היו טעונות במיוחד - על רקע איומים חוזרים ונשנים מצד נשיא מצריים אנואר א-סאדאת בדבר "שנת הכרעה".

יום אחד צלצל הטלפון בחדרי שבלשכת הדובר ומן העבר השני של הקו – סגן ראש המוסד, דוד קמחי ז"ל. "האם תוכל להגיע אליי במהלך היומיים הקרובים?", שאל. למחרת התייצבתי במשרדו. עוד בעת שירותי ביחידה 550 היה לי מגע ראשוני עם המוסד כאשר עסקתי במסגרתו, עם כמה מחבריי ליחידה, בתרגום מסמכים סודיים. במפגש האישי אתו, דוד קמחי פתח בסקירה תמציתית על מצב-הרוח הלאומי במצריים; חרושת של בדיחות פוליטיות נגד הממשל, לרבות הנשיא, רחשה אותה עת ברחובותיה של מצריים, מעגל מספרי הבדיחות הפוליטיות הלך והתרחב. "זה הזמן," אמר לי סגן ראש המוסד, "אנחנו רוצים לפגוע ביחסים שבין חיילי הצבא המצרי וקציניו לבין המומחים הסובייטיים הצבאיים שפועלים בתוכם, לשבש את שיתוף-הפעולה ביניהם ולערער את המורל שלהם. לצורך זה החלטנו לכתוב ספרון בדיחות שיופץ במצריים.

לא היה צורך בהרבה להג. ניגשתי מיד למשימה וכדי לייצר אצל הקורא המצרי תחושה של אותנטיות ביקשתי מעובד ותיק ב"קול ישראל" בערבית, מוריס שמס, להירתם למשימה יחד איתי. מוריס, שנודע בכינוי אבו-פריד, יליד מצריים, שלט בלהג המצרי של השפה הערבית, והיה מעורה בהוויה העממית של החברה המצרית. לפני שניגשנו לסיעור-מוחות ניסינו לבחון את מקומם של ההומור והסטירה בחברה הערבית; הומור וסטירה, מסתבר, הם עניין לגאוגרפיה; ארצות ערביות עשירות, כמו סעודיה וכווית, עניות במצרך חיוני זה; לעומתן, מצריים, הענייה, משופעת בו גם אם דעות המומחים חלוקות לגבי טיבו. הומור וסטירה הם מסימני-ההיכר של אוכלוסייה הנתונה במצוקות בחיי היום-יום ונזקקת לבידור ולצחוק כדי להשתחרר מהן. הסופר והמחזאי המצרי יוסף אדריס תיאר באורח סרקסטי את חומרתן של מצוקות אלה בארצו: "כדי שמצריים תיחלץ ממצוקותיה, צריך שיתחולל מהפך במבנה הגאולוגי שלה, ומדבריותיה צריכות להפוך לגני-ירק".

הוגה-הדעות המצרי הנודע, נג'יב מחפוז', תיאר את בני העם המצרי כמי שאוהבים לצחוק על עצמם גם בעתות משבר. להומור ולסטירה במצריים, היסטוריה ארוכה. בדיחות רווחו עוד בתקופה הפרעונית, אך היו מנומסות ומעודנות כיאה לתרבות ולאורח החיים שאפיינו את אותה תקופה; מאוחר יותר מילאו הבדיחות הפוליטיות תפקיד חשוב במאבק נגד פולשים ועריצים ששלטו במצריים ואף נגד חצר המלך פארוק. מי שהיה נשיא מצריים, ג'מאל עבד אל-נאצר, היטיב להעריך את כוחה של הבדיחה הפוליטית שהתהלכה ברחוב או בסלון המצרי; מספרים שהיה מתעניין מעת לעת אצל יועציו לדעת מהי הבדיחה האחרונה המופצת בארצו; הוא הבין שהבדיחה משקפת את מצב-הרוח הלאומי ולעתים הוא-עצמו היה עושה בה שימוש בנאומיו הפוליטיים נגד מנהיגים ערביים "ראקציונים". במיוחד היה מוטרד מהשפעת גל-הבדיחות אודות צבאו, ששטף את מצרים בעקבות מלחמת ששת הימים, והיה תובע מעוזריו לספק לו דיווח יומי על הבדיחות הרווחות בציבור או מופצות על-ידי תחנות רדיו זרות; זרם הבדיחות גבר בתקופת שלטונו של יורשו, הנשיא אנואר א-סאדאת, ונימתן אף החריפה.

על פניו נראה שסאדאת לא הקדיש תשומת-לב מיוחדת למתקפת-הלעג שנוהלה נגדו, ולא מן הנמנע שראה בה "תרומה" לניסיון שלו להופיע כ"שמשון המסכן", כביכול, כאשר מתחת לפני הקרקע המשיך להתוות את תכנית ההונאה למתקפה-מסוג-אחר לגמרי על ישראל

בחרנו לקרוא לספרון הבדיחות שכתבנו בשם "הם בעינינו – ואנחנו בעיניהם", ובדברי ההקדמה כתבנו: "קורא יקר, בבואך לדפדף בספרון זה אתה עלול, במבט ראשון, לחשוב שזהו ספרון המיועד לבידור או כאחד הספרונים שהוצאות הספרים המסחריות מציפות בהם את השוק; אז זהו שלא. הפעם הדבר שונה תכלית שינוי. ספרון זה נועד לשמש זעקת-אזהרה אשר חובתנו הלאומית מחייבת אותנו להשמיעה בשעה שאנו נתונים בשלב מכריע העשוי לקבוע את גורלנו... זהו ניסיון לגלות היבטים חשובים במערכת יחסינו עם ברית-המועצות..."

ועוד כתבנו: "רק אללה יודע עד כמה התלבטנו אם לפרסם את הספרון הזה... חששנו שאנו עצמנו נהפוך בלי משים לאחד מאמצעי ההפצה של רעל זה בקרב המוני עמנו, אולם לאחר שמצב העניינים הגיע לאן שהגיע ושאלת חשיפת העובדות לאשורן הייתה לחובה לאומית, שוכנענו כי כינוסן של הבדיחות (הסובייטיות) הללו בספרון אחד וחשיפת האמת המסתתרת מאחוריהן יניעו את המוני עמנו בעלי התודעה לפעול כדי להפסיק את הזרם הרעיל וההרסני הזה... בחרנו רק חלק ממאות הבדיחות הפוליטיות, אלו שחושפות את האמצעים להם נזקקו הסובייטים להגשמת מטרותיהם.. הבדיחות סופרו במסיבות החברתיות של הסובייטים בקהיר ובאלכסנדריה סביב כוסות יין לרוב, וכך החלו לעבור מפה-לאוזן בקרב האוכלוסייה בכול מקום... יותר מכול כואבת לנו העובדה שהבדיחות הגיעו גם לעמדות שבהן נמצאים חיילינו הגיבורים על גדות התעלה, דבר שגורם בהכרח לפגיעה במורל של כוחותינו המזוינים המתכוננים למערכה המכרעת נגד כוחות האויב הישראלי הנפשע... רעל זה המתגלם בבדיחות הסובייטיות גלש אל מחוץ לארצנו..."

בחלק השני של הספרון ניסינו לייצג את התשובה המצרית, כביכול, ל"רעל הסובייטי", וכך כתבנו בין השאר: "חלק זה כולל בדיחות הנובעות מקרב-לב העם המצרי ומסכת רגשותיו. הוא מאופיין בהצלפות-שוט מכאיבות (נגד הסובייטים) ובסך-הכול מהווה מענה טבעי לזלזול וליוהרה שלהם כלפי עמנו". אחדות מן הבדיחות היו אומנם גלגול מתוחכם של בדיחות ממלחמת העולם השנייה, אותן התאמְנו לאירועי התקופה ולדמויות האקטואליות, כול האחרות – פרי יצירתנו. השליטה ברזי השפה והתרבות, לצד הכרת אירועי התקופה והאזור, היו בבסיס המשימה שעמדה לפנינו: יצירת אוצר בדיחות שיענה על מטרת המוסד – ספרון שדפיו הלכו ותפחו עד שחצו את גבולות מצרים. לפנינו טעימה:

מורה מצרי שואל את אחד מתלמידיו:
"מה מפחיד אותך, יא אחמד?"
אחמד: "רוסי-סובייטי"
"ומה עוד מפחיד אותך?"
"שני רוסים-סובייטיים."

שר ההגנה הסובייטי, מרשל גרצ'קו, הוזמן לביקור במצרים ונפגש עם הנשיא אנואר א-סאדאת שהתלונן באוזני אורחו: המומחים הסובייטיים שלכם פוגעים בכבודנו. הם אונסים את הנערות שלנו וזה מותיר משקעים שליליים.
גרצ'קו: "להיפך, בעוד עשרים שנה יהיה לכם צבא יותר טוב."

מומחה סובייטי ערך סיור ביקורת אצל חיילים מצריים שהתאמנו בהפעלת טנק T-54. בתום הסיור פנה המומחה למדריך הסובייטי ושאל: "כמה זמן חלף מאז החלו להתאמן בתפעולו של הטנק הזה?"
- "שלושה חודשים, אדוני המפקד."
- "האם הם התקדמו באימונים שלהם?"
- "כן, אדוני המפקד, הם התקדמו התקדמות ניכרת, עכשיו כולם יודעים שזה טנק מתוצרת סובייטית

דבר הפצת הספרון של המוסד במצרים נודע בכלי-תקשורת מערביים וקטעים ממנו, ראו אור גם בכלי-התקשורת בישראל, בכללם – "מבט", ביטאון המרכז למורשת המודיעין...
ספרון הבדיחות היה מוכן להפצה בראשית 1973, והגיע בדרך-לא-דרך לארץ-היאור; כעבור זמן לא-רב למדתי על ההד הרחב שעורר בחברה המצרית, ועל הזעם שיצר בצמרת. סגן ראש הממשלה ושר ההסברה, עבד אל-קאדר חאתם, כינס בקהיר מסיבת-עיתונאים ובה סיפר על ספרון בדיחות שהופץ, תחילה באירופה ואחר-כך במצריים; השר ניסה להמעיט מהשפעתו וכצפוי, נמנע מלחשוף משהו מתוכנו. כתבים זרים כינו את הספרון "הסובניר המעניין ביותר מהבירה המצרית".









אהבת? לחץ כאן וקבל עדכונים על תכנים חדשים שלי
+ שמירה על זכויות היוצרים למאמר באחריות הכותב בלבד

תגובות

טוען...

כותבי המדור

הצג הכל