מה בין אושר להגשמה עצמית?

אם יש דבר אחד שבני אדם חולקים במשותף, הרי הוא, שכולנו רוצים להיות מאושרים. נראה פשוט למדי, לא? אבל מה אם האושר הוא לא מה שאנחנו חושבים שזה? מה אם כולנו רודפים אחרי האושר ומחפשים את הדבר הלא נכון במקומות הלא נכונים? כיצד אנחנו נהיים לחוצים, חולים ומאוד לא מרוצים מחיינו? אם אנחנו חיים בעולם מפותח בו שיש בו כל כך הרבה גישה לאושר, למה אנחנו לא מאושר

מה בין הגשמה עצמית לאושר?
אם יש דבר אחד שבני אדם חולקים במשותף, הרי הוא, שכולנו רוצים להיות מאושרים. נראה פשוט למדי, לא?
אבל מה אם האושר הוא לא מה שאנחנו חושבים שזה? מה אם כולנו רודפים אחרי האושר ומחפשים את הדבר הלא נכון במקומות הלא נכונים? כיצד אנחנו נהיים לחוצים, חולים ומאוד לא מרוצים מחיינו? אם אנחנו חיים בעולם מפותח בו שיש בו כל כך הרבה גישה לאושר, למה אנחנו לא מאושרים יותר? שמחים יותר?
האושר הפך לצו השעה ועמו בחינה יום יומית של השאלות : האם טוב לי? האם אני מאושר? האם אני מרוצה? האם אני יכולה להיות יותר שמחה? בעצם זה הופך למטרד, לעצב וכאב. אנחנו לא פעם טועים בקשר למחשבה מהו אושר, ממה הוא נובע וכיצד אפשר לחזק אותו. מחקר לאחר מחקר מצביע על מה שאנחנו כבר מרגישים כתחושת בטן; אנחנו לא מאושרים יותר. נהפוך הוא, לעיתים אנחנו חווים עליה ברמות הדיכאון, החרדה והתמכרויות אנחנו נעשים בודדים יותר, אנוכיים וציניים יותר.
מספר הבחנות מהותיות עשויות לשנות לחלוטין את התפיסה שלנו אודות האושר בחיים.
הנאה לעומת הגשמה
אושר לא פעם מתורגם לחוויות החולפות של הנאה, התרגשות או ציפייה, אנחנו נהנים מהתחושה הגופנית הנעימה (חושבים על אוכל, סקס), או תחושת סיפוק כאשר אנו משיגים משהו שרצינו.
אין רע בלחפש הנאות וריגושים. אנחנו יצורים פיזיים ורגשיים, ומתענגים על התענוגות הרבים שיש לעולם להציע זו זכות הבכורה של כולנו. אבל תחושות אלה של עונג והנאה הן הרגשות ובאופן טבעי הרגשות הן דבר שיורד ועולה, בא והולך, עם נסיבות החיים כפי שקורה עם כל הרגשות, למרות הקושי שננסה להיאחז בהם ולגרום להן להישאר. הרגשות חולפות וזה מאכזב לעת שהקרב על הישארותן אבוד ומכאיב מאוד.
הגשמה עצמית איננה תחושה חולפת זוהי תחושת רקע של נוחות ומחויבות ארוכת טווח השוקעת בעצמותיך וקיימת בתוכך כמו שמש חמימה. תחושת ההגשמה נשארת דרך עליות ומורדות של חיי אדם. בעיקרו של דבר, זוהי תחושה של להיות מלא, תחושות של שלמות ומחוברות עמוקה לחיים.
ההבחנה בין שני המושגים היא בעלת משמעות כשמדובר בהבנת האושר או חוסר אושר בחיינו. כאשר מה שאנו מחפשים באמת הוא הגשמה מתמשכת, ייתכן שאנחנו בטעות נחפש אותו ברגשות החולפים וכאשר הם לא יחזיקו מעמד, או לא יהיו בכמות המספיקה לי, אחוש כישלון של חיי. בטעות אנשים נוטים לחפש את האושר בדמות הצלחה כלכלית גדולה, סקס אינטנסיבי עם שותפים רבים , קניות, פרסום, מעמד ועוד. אך כפי שאנחנו יודעים, הרעב נמשך , אין גבולות למרדף אחרי סמלי האושר ההופך להתמכרות.
אפשר לדמות זאת לרצון לשאוב מילדים או פרטנר לחיים רצון לסיפוקים, הנאות, נחת, שמחה ורגעי שיא שהם חשובים מאוד אך לא קיימים תמיד, מול תחושת ההישג הפנימית, עומק הרגשות, המשקל הסגולי של הדרך שעברנו, מול הילד שלנו שגם בשעות קשות עמו אנחנו חווים במעקי נפשנו את הקשר עמו, את הזיכרונות גם של הקשיים שסללו את הדרך. הידיעה שהגשמתי את חלומי ויש לי זוגיות טובה, משפחה טובה והיא נורמלית כי יש בה הכול מכול מנעד הרגשות. אנו מחפשים את עצמנו ללא הרף מחוץ לעצמנו, נאבקים על נסיבות חיינו, עובדים קשה יותר, עסוקים יותר, שואפים עוד יותר, הכול למען האהבה, השייכות והשלמות למען ההגשמה - שכבר קיימת בתוך כל אחד מאתנו. משום מה אנחנו לא מודעים לכך שבמרבית המקרים ההגשמה והאושר כבר ישנם בחיינו, משהו מבלבל זועק: עוד ועוד גירויים, הנאות, ריגושים ואם לא זה לא נחשב.
כיצד אנו חושפים את האושר העמוק יותר השוכן בתוכנו? ישנם שני אמצעי גישה עיקריים: נוכחות עם מודעות רגע רגע בחיים, ולחיות החיים באופן אותנטי.
מודעות רגע רגע
גישות מודרניות בצד מסורות עתיקות מוסרות לנו כבר אלפי שנים שהאושר האמתי בא עם נוכחות מלאה ברגע זה, ער עתה. מחקר שנערך לאחרונה מאוניברסיטת הרווארד קובע; כאשר אנו ערים לחלוטין למי שאנחנו, ומתגוררים באופן מלא ברגע הנוכחי, אנו שמחים ביותר בחיים שלנו ובמי שאנחנו.
טיפוח המודעות הרגעית הנוכחית (תשומת לב) יכול להתחיל במשהו פשוט כמו, טיול רגלי בשכונה עם מודעות לכל פרט ללא שיחות טלפון ומבלי לחלוף על פני הדברים, להאזין למי שממולך באמת ולחוות אתו את סיפורו כאשר אני וניסיוני ועצותיי אינם קיימים, להתמזג ללא הפרעה בשיחה בנסיעה במכונית, בהאזנה לשיר לא כבריחה משתיקה ולשתוק מתוך מודעות של אין צורך למלא חלל במילים. לא צריך להמציא תרגילים או עשיות מלאכותיות, הכול נמצא בחיים שלנו. לא חייבים יוגה, תרגילי נשימה או מדיטציות, אלא מכוונות עצמית גבוהה לכל פעילות המאפשרת לעבר ולעתיד להתמוטט.
לחיות באופן אותנטי
להתעורר אל מי שאנחנו באמת, לגלות את ערכי הליבה שלנו, ולחיות בשלמות עם האופי שלנו באהבה רבה. רוב סבלנו נובע מהצורך לרצות אחרים, לגמול, לחמול על אחרים לא לצער ולתת את חיינו לאחרים כדי שהם ירגישו אולי טוב יותר. לא לחיות לפי מה שהאחרים המשמעותיים מצפים או מה שאנחנו חושבים שאנחנו חייבים לעשות כדי להתאים, פירושו לחיות באופן אותנטי.
כאשר יש מחלוקת בין ערכי הליבה שלנו (מי שאנחנו באמת) לבין האופן שבו אנו חושבים, לדבר ולפעול בעולם, הפער הזה של יושרה פנימית, יכול לגרום לנו בלבול, מתח, תחושות סותרות של מרוצה ולא מרוצה. כאשר אנחנו מדחיקים את הידע שלנו אודות עצמנו אנחנו נהיים כבויים ואומללים. כאשר הפער הופך לגדול ואנחנו מודעים לחוסר האומץ שלנו לנקוט צעדים לטובת כגון: קושי לפרק נישואים רעים, לעזוב עבודה שבה אנחנו סובלים, לנתק קשר עם ילד שהופך את החיים לגיהינום, לממש חלום שנראה ככישלון ע"י אחרים, ע לעיתים מופיע דיכאון, דכדוך, חרדות או שילובים שלהם.
ואז לעתים קרובות, הרגשות שלנו המחפשים אושר שולחים אותנו למצוא אותו בדמות רומן סוער בתוך נישואים כושלים, צריכת אלכוהול וסמים המנתקת את הכאב, כניסה לעוד הריון, רכישת בית גדול יותר ועוד. כך אנחנו מנסים להמעיט את תחושת חוסר האושר ולו לזמן קצר ביותר, תוך כדי יצירת שקרים פנימיים. בתוכנו הכאב העצום קיים, אנחנו מרמים את עצמנו כל יום ויום. עבור הגשמה עצמית ואושר, מושגים על ידי צמצום הפערים בין היושרה הפנימית שלנו לבין ועם הסביבה בה אנו חיים. אנחנו צריכים לחשוב, לנשום ולהתנהג כמי שאנחנו בכל רגע נתון ולשים לב פשוט לשים לב לכל דבר שאנחנו עושים שפשוט נהיה בו אנחנו.
אין זה אומר שאין ליושרה פנימית מחירים, אך לפחות האדם הנמצא בדרך של הגשמה עצמית משלם את מחירי אופיו שלו, החלטותיו ומעשיו ואינו חיקוי קלוש של זהות מדומיינת של מה שהוא רוצה להציג בפני אחרים. זה לא רק רווח גדול של יושרה אלא גם בעיקר המפתח לקרבה עצמית, חמלה עצמית והובלת שינוי.
מקורות:
https://upliftconnect.com/finding-fulfilment-in-a-frantic-world/
https://aardvarkadvisor.com/happiness-vs-pleasure/
https://mrsmindfulness.com/ted-talk-happiness-is-mindfulness/


אהבת? לחץ כאן וקבל עדכונים על תכנים חדשים שלי
+ שמירה על זכויות היוצרים למאמר באחריות הכותב בלבד

תגובות

טוען...

כותבי המדור

הצג הכל