גף וול - תערוכה במוזיאון תל אביב

צילומים מוארים בגודל של קיר

ג'ף וול הינו צלם מוונקובר, קנדה יליד 1946. הוא אחד הצלמים החשובים, המרתקים והידועים היום בעולם. הוא זכה לפרסים רבים על עבודותיו.
וול הציג תערוכות רבות בעולם לפני שהגיע להציג את עבודותיו בארץ. בין המקומות שהציג בהם לאחר שהתחיל לצלם, אפשר להזכיר את התערוכה הרטרוספקטיבית בטייט מודרן בלונדון, מוזיאון לאמנות מודרנית בניו יורק, מוזיאון סיאטל לאמנות, הארמון לאמנות יפה בבריסל ועוד מקומות רבים.

וול השפיע בעבודותיו על צלמים רבים אחרים שהלכו בעקבותיו או אימצו חלק משיטותיו.

הדבר המיוחד בתמונות שהוא מצלם זה שהוא אינו מצלם את המציאות הרגעית, את הדברים שהוא רואה כפי שהם באותו הרגע, אלא שהוא מביים את הצילומים שלו לפי הזיכרון שלו לפי מה שהוא ראה. לפעמים הוא מצרף כמה סצינות מזכרונותיו, מביים אותן ומצלם.
בצורה כזו וול הופך בעצם את הצילום שלו לאמנות.

חדר הרוס שצילם ב-1978 היה אחד מצילומיו הראשונים בטכניקה חדשה שהשתמש בה.
הוא מביים את תמונתו, מצלם אותה על שקף ולאחר מכן ממסגר אותה כאשר הוא מאיר אותה מאחור.
תמונותיו בדרך כלל הן בגודל של קיר שלם.

כעת וול מציג את תערוכתו הראשונה בישראל, במוזיאון תל אביב.
בתערוכה זו הוא מציג 30 תמונות כמעט כולן גדולות, חלקן מוארות, חלקן בשחור לבן.
תמונותיו גדושות בפרטי פרטים. הכל נבחר בקפדנות. כאשר אתה מתבונן בעבודותיו, אתה מתרשם בצורה שונה מאשר כשאתה רואה צילום רגיל. מיד עושה עליך הגודל רושם רב, הריאליזם שבצילום למרות שהוא מבויים.

חדות הצילום המואר מאוד מרשימה.
כל צילום, כאמור, קשור לזיכרון של האמן. לפעמים זיכרון זה הוא של דבר שהתרחש בעבר הרחוק ולפעמים דבר שקרה זמן קצר לפני שהוא ביים אותו בצילום.
הזמן אינו פונקציה בצילומיו. העיקר הוא שהוא אינו מצלם מצב שהוא רואה אלא משחזר את המצב, מביים אותו ונותן לו פן אמנותי.

לדברי האמן, מה שאנו רואים בצילומיו היא אילוזיה הנראית מציאותית והיכולה להיות מציאותית. זאת דוקומנטציה חדשה שהוא יצר.

אוצרת התערוכה היא נילי גורן. היא מסודרת בחמישה חדרים שונים כשבכל חדר סוג אחר של עבודות.
העבודות המוארות נקראות שקף בקופסת אור. יש הדפסי כסף ג'לטיני, תצלומי צבע, קומפוזיציה אלכסונית ועוד.
בתמונותיו יש דגש על מה שמתרחש בשוליים של עיר. אין נופים, אין דיוקנאות. יש מציאות מבויימת של חיי היום יום התוססים, הפעילים.

וול אינו מעונין לתפוס את הרגע. לתפוס את המציאות. זה אינו מעניין אותו.
הוא שומר את הרגע בזכרונו, חווה את המראה ורק לאחר מכן, בהסתמך על זכרונו, מביים ומצלם ולא תמיד הזיכרון הוא בדיוק מה שהוא ראה.
בכל מקרה, הצילום המבויים בעזרת תוספות רבות, משתדל להיות נאמן עד כמה שאפשר למציאות שבזיכרון.
וול סיפר, בסיור שערך לנו בתערוכתו, כי לפעמים הוא חוזר ומצלם את אותה התמונה שביים עשרות פעמים, כפי שקרה עם הילד הנופל מעץ המצורפת כאן, עד שמתקבלת התוצאה הרצויה לו.


תערוכת צילומים שהיא בעצם גם אמנות אסתטית מאוד, מעניינת, שכדאי לראות.


 
 

אהבת? לחץ כאן וקבל עדכונים על תכנים חדשים שלי
+ שמירה על זכויות היוצרים למאמר באחריות הכותב בלבד

תגובות

טוען...
הצג הכל