התנ"ך של נעמי שמר

כל מי שאוזנו כרויה יתקרב נא בלילה אל ארון הספרים, וישמע את התנ"ך מתפקע מצחוק, כמו שרק הלב האמיתי של הסכסוך יכול להתפקע.

כל העניין התחיל כשהקונגרס הציוני הראשון החליט לחדש את קריאת התנ"ך בארץ ישראל, בקול רם ובעברית: עד אז נהגו לקרוא את התנ"ך רק בגולה – בעברית אמנם – שלא לדבר על שבעים אומות, שקראו בו...
צרות קטנות היו מנת חלקנו מן ההתחלה, אבל כשההחלטה היהודית קיבלה אישור בריטי ב – 1917 – גברה התנגדותם של השכנים, וזו היתה ראשית "הסכסוך".
בכ"ט בנובמבר 1947, כשהאו"ם הרשה לנו לקרוא בקול את כל ספר בראשית – יצאנו לרקוד ברחובות. השכנים, לעומת זאת, הכריזו על יום אבל ועל פלישה.
 

בסוף מלחמת העצמאות כבר היו בידינו חמשה חומשי תורה, ומאז אנחנו חיים במצור ובדרגה זו או אחרת של אי נחת, בין מלחמה אפשרית למלחמה מתלקחת.
במלחמת ששת הימים נכבשו בידי צה"ל כמה ספרים נוספים (עד סוף נביאים ראשונים, נגיד) – והעניינים התדרדרו בצורה יוצאת מן הכלל: קודם לכל, ממשלות ישראל העמידו את נביאים ראשונים למכירה פומבית, בשיטת "פרקים תמורת שלום", וכיוון שאיש לא יקפוץ על המציאה – הוחלט להקפיא בינתיים את נביאים ראשונים. כך שאין לנו רשות להשתמש בהם אלא לראותם בלבד.
 
מצב מוזר זה יצר מחלוקת חריפה בעם הספר עצמו: מחנה אחד התעקש לקרוא לנביאים ראשונים בשמם – יהושע, שמואל וכו' – ואילו המחנה השני קרא להם אך ורק "הפרקים המוחזקים" – סגולה נגד עין הרע.
את הטעות המצערת ביותר עשו דווקא האנשים הנאמנים ביותר, שהקימו "תנועה למען התנ"ך השלם", כשכל כוונתם לספרים שכבר בידינו – דהיינו, פחות ממחצית התנ"ך. כך קנו לעצמם, בחינם, שם של מיליטנטים ושוחרי ריב, והשאירו את כתר השפיות והתבונה למחנה השני.
 
גם אצל השכנים היו התפתחויות: הם הקימו את חל"ס (חזית לשחרור ספר הספרים), והחלו מוחים על הגזלה בפני שבעים האומות. דבריהם הנרגשים ומעשיהם השקולים נתקבלו כמובן בהבנה ואיש לא טען כנגדם שהם נצמדים למיתוסים רומנטיים ולמיסטיקות עדינות. גם הורשה להם לדבר בפה מלא על "ספר הספרים" בעוד שאצלנו המשיכו לקרוא לזה בצורה מאוד מפוכחת "הניירות האלה", או פשוט "הקלף".
 
לכסיקון כפול זה היה נקוט, אגב, לכל אורך הקו: האויב דיבר על "מולדת" – ואילו אנחנו על "טריטוריה"; רגשותיהם היו "לאומיים" – ואילו שלנו "לאומניים ומעלה; להם היו "זכויות", ולנו – "אינטרסים"; ובצדק, כי הם הרי פעלו מתוך מניעים טהורים ונעלים, ואילו אנחנו – מתוך תיאבון אימפריאליסטי בהמי.
 
אלה הם פני הדברים כרגע, ועל רקע זה יש להבין כל מיני הצהרות אקטואליות, כמו "שר האופים מוכן לחזור לגבולות החופש" או "שר המשקים מסתפק בספר בראשית", וסיסמאות פופולאריות כגון "שמואל א' תמורת אהבתכם".
 
ניתן לומר שזהו מצב סטאטי ונעדר הפתעות, אבל כל מי שאוזנו כרויה יתקרב נא בלילה אל ארון הספרים, וישמע את התנ"ך מתפקע מצחוק, כמו שרק הלב האמיתי של הסכסוך יכול להתפקע.

אהבת? לחץ כאן וקבל עדכונים על תכנים חדשים שלי
+ שמירה על זכויות היוצרים למאמר באחריות הכותב בלבד

תגובות

טוען...

כותבי המדור

הצג הכל