בְּעוֹלָם מָלֵא סֵבֶל אֱנוֹשִׁי, נַצְלִיחַ לְשַׁפֵּר אֶת הַחַיִים הוֹדוֹת לְרַחֲמַי-רוֹב הָאֲנוּשׁוֹת

לאורך שמונים שנות חיי, גם לי יש מטענים כואבים. אלא שבתוך הכאב של תאונות, קריסת בריאות, זקנה מתישה ומאבק הישרדות, "פגשתי את החמלה המחפשת את הזקוק לעזרה" י.ב. –

יקירי שבת שלום,
לפניכם שיר של יהודה עמיחי,

השיר נכנס ישר לבטן וללב.

שלמה שביט

אל מלא רחמים / יהודה עמיחי
אֶל מָלֵא רַחֲמִים,
אִלְמָלֵא הָאֵל מְלֵא רַחֲמִים
הָיוּ הָרַחֲמִים בָּעוֹלָם וְלֹא רַק בּוֹ.
אֲנִי, שֶׁקָּטַפְתִּי פְּרָחִים בָּהָר
וְהִסְתַּכַּלְתִּי אֶל כָּל הָעֲמָקִים,
אֲנִי, שֶׁהֵבֵאתִי גְוִיּוֹת מִן הַגְּבָעוֹת,
יוֹדֵעַ לְסַפֵּר שֶׁהָעוֹלָם רֵיק מֵרַחֲמִים.
אֲנִי שֶׁהָיִיתִי מֶלֶךְ הַמֶּלַח לְיַד הַיָּם,
שֶׁעָמַדְתִּי בְּלִי הַחְלָטָה לְיַד חַלּוֹנִי,
שֶׁסָּפַרְתִּי צַעֲדֵי מַלְאָכִים,
שֶׁלִּבִּי הֵרִים מִשְׁקְלוֹת כְּאֵב
בַּתַחֲרוּיוֹת הַנוֹרָאוֹת.
אֲנִי שֶׁמִּשְׁתַּמֵּשׁ רַק בְּחֵלֶק קָטָן
מִן הַמִּלִּים שֶׁבַּמִּלּוֹן.
אֲנִי, שֶׁמֻּכְרָח לִפְתּוֹר חִידוֹת בְּעַל כָּרְחִי
יוֹדֵעַ כִּי אִלְמָלֵא הָאֵל מָלֵא רַחֲמִים
הָיוּ הָרַחֲמִים בָּעוֹלָם
וְלֹא רַק בּוֹ.

יאוש מהסבל בעולם שיש בארצות הנחשלות

אכן, שיר מלא כאב וייאוש של אדם שראה את הרוע במלואו, אלא שלהלביש
על הריבון מחסן-רחמים חסר תועלת? השיר קולע רק אל מצב רוחו של המשורר.
לאורך שמונים שנות חיי, גם לי יש מטענים כואבים. אלא שבתוך הכאב של תאונות, קריסת בריאות, זקנה מתישה ומאבק הישרדות, "פגשתי את החמלה המחפשת את הזקוק לעזרה" י.ב. –

הבל הבלים, הכול הבל... אמר החכם מכול אדם, אל הקורא המצוי.
אני, שעברתי 2 ניתוחי לב, ועוד 14 אשפוזים בחיי.
אני שראיתי את אבי בשנותיו האחרונות מטופל בבית-אבות מיוחד למחלתו,
אני שראיתי במקום העבודה תופעות אנושיות מופלאות, ראיתי רבים המושיטים יד לפושטי-יד,
אני שזכיתי להורים מופלאים, למשפחה רחבה וגדולה הן מצד אימי והן מצד אבי, אומר אני לכם בלב נקי
ומלא תודה: "רוב האנשים בעולם, טובים הם".
רוב האנשים בעולם יתנו את פרוסת-לחם לרעב לפני האחרונה שעל שולחנם. אני ראיתי נהגים עוצרים מכוניתם ומאפשרים מעבר חופשי לזקן-עם-מקל-ביד, אני ראיתי בבית-החולים מאיר בכפר-סבא שתי חיילות קמות לפני זקן-על שלוש-רגליים, אני ראיתי חיילים זוחלים עם מנות מזון לעמדות חבריהם, תחת אש החיילים המצריים בסואץ, אני, יגאל בן רחל ואריה זיכרונם-לברכה מצהיר: "יש המון רחמים של אנשים לאנשים שאינם מכירים.

אני זכיתי לטיפול מסור ואוהב של אחיות ערביות ויהודיות "בבית-רבקה" ובבית- החולים מאיר בכפר-סבא, ותקצר היריעה לרישום האנשים הטובים, ערבים ויהודים, שנגשו לעזור לי במצוקות החוצות, כה יתן לי הבורא-המושלם - וכה יוסיף.
חותם: סבא יגאל האוהב את שלמה שביט וכול בני משפחתי הן מצד סבתא גולדה-לאה וסבא עזריאל שטיין, והן מצד סבתא מנוחה ואלכסנדר בור.
כאשר חווה קטפה את פרי עץ-הדעת, היא גם קטפה ספר שהכיל פתגם:
”אִם בְּנֵי הָאָדָם לֹא יִהְיוּ תְלוּיִים זֶה בְּזֶה, הֵם יִהְיוּ תְלוּיִים זֶה לְצָד-זֶה"
במשפט זה בני-האדם הנבונים מתחייבים לרחמים!
"הרחמים הם תוצאת האהבה לבני האדם!" י.ב.

http://blog.nli.org.il/yehuda_amichai/?utm_source=activetrail&utm_medium=email&utm_campaign=toche21nov2018&_atscid=3_2269_190209956_9739318_0_Tzjtxtjjfjd8hsh8828
בלוג הספרנים יהודה עמיחי




אהבת? לחץ כאן וקבל עדכונים על תכנים חדשים שלי
+ שמירה על זכויות היוצרים למאמר באחריות הכותב בלבד

תגובות

טוען...
הצג הכל