סיור לימודי בגן-עדן לגיאולוגים: מכתש רמון

פעמים רבות טיילתי במכתש רמון על כל מסלולי הטיול ופינות החמד שבו. הפעם, יצאתי לסיור גיאולוגי לימודי מרתק שמאפשר לי לראות בטיולים נושאים נוספים.

מכתש רמון מוכר לי היטב ולא במבט מחלון רכב... רגלי חרשו את מסלוליו פעמים רבות לאורך השנים. בהיותי חובב גאולוגיה אני
מגיע בשנים האחרונות לטייל בנופיו עם ידע מוקדם מסוים בנושא. אך הפעם, הסיור הוקדש כולו לנושא זה ואין ספק שהעשיר אותי
במנה גדושה ומרתקת. אני מודע לכך שמבין הקוראים לא כולם מתעניינים ובקיאים בנושאים הקשורים לגאולוגיה, לכן אני אומר
מראש: הכתבה הזו מוקדשת לפן הגאולוגי של מכתש רמון, הפעם מתרכז מאמרי זה באירועים הטקטוניים שחווה אזורנו והשפעתם
על עיצוב הנוף באזור הר הנגב המרכזי והצפוני ובכלל זה מכתש רמון.

מכתש רמון הוא תוואי נוף ייחודי לנגב. זהו עמק סחיפתי מוקף במצוק גבוה המנוקז על ידי נחל עיקרי אחד -נחל רמון אל נחל נקרות.
המכתש וסביבתו מהווים "גן עדן לגאולוגים" שכן הוא מכיל ריכוז של תופעות גאולוגיות גלויות לעין. מאחורי כולן עומדת הטקטוניקה.
בגדול, במהלך ההיסטוריה הגאולוגית, חווה אזורנו 3 אירועים טקטונים משמעותיים שהשליכו ישירות ובעקיפין על עיצובו המורפולוגי.
שלושתם הותירו סימני הכר במכתש רמון. הארוע הראשון - היווצרות אגן הלבאנט בתור הטריאס בעיקר (248-208 מיליון שנה לאחור).
אירוע זה היה אחד השלבים המוקדמים בביקוע יבשת העל פנגיאה לשתי יבשות והיווצרות ים הניאו-תטיס בינן. אגן הלבנט החל להיווצר
עם ניתוק ה"גוש הטאורי" מיבשת ערב-אפריקה ותחילת נדידתו צפונה ומערבה. גוש זה עתיד בהמשך להתחבר אל יבשת לאורסיה
ולהוות חלק מתורכיה לעתיד. ניתוקו יצר מאמצי מתיחה שבאו לידי ביטוי בהעתקים (שברים) רבים בים וביבשה, מקבילים פחות או יותר
לקו החוף בחלק הדרומי. העתק רמון הוא אחד מאלה. כמוהו גם העתק דומה שנמצא בקידוח באזור מכתש חתירה. זה המופע הראשון
מבין 3 מופעים של העתק רמון. בשלב הזה הוא היה העתק נורמלי. יצירתו ושברים דומים במקומות בהם יווצרו בהמשך קמרי הר הנגב
הצפוני והתיכון גרמו להורדת גושי קרקע בשטח כתוצרים של שברים מסוג זה.
האירוע הטקטוני המשמעותי השני היה היווצרות קמטי "הקשת הסורית" החל מהמעבר מהטורון לסנון ובעיקר בסנון (85 - 65 מיליון
שנה לאחור). קימוטים אלה שרישומם ניכר כיום בשדרת ההר של ישראל משתרעים מצפון סיני דרך מרכז וצפון הנגב , יהודה ושומרון
הכרמל, מזרח הגליל , רמת הגולן וסוריה עד אזור פלמירה. קימוטים אלה נוצרו עקב סגירת ים תטיס והתנגשות לוח אפריקה בלוח
אירואסיה שגרמה להיווצרות האורוגן האלפיני (הרי האלפים) ואזורנו שהיה מרוחק יחסית מאזור ההתנגשות ספג רק "הדים רחוקים"
של האירוע. בהר הנגב התיכון והצפוני יצרו קימוטים אלה את קמר רמון ואת קמרי הנגב הצפוני (חתירה, חצירה, ירוחם, מחמל)
העתידים להתפתח בהמשך ולעבור התרוממות נוספת. באירוע זה, עבר שבר הרמון את המופע השני שלו: בהיותו מישור חולשה
עברו דרכו (ודרך העתקים דומים לו) הפעם מאמצי לחיצה שליוו את תהליך הקימוט. אלה יצרו שברים בסלעי התשתית הקשים
והפכו את ההעתקים לשברים הפוכים תוך כדי קימוט סלעי המשקע הרכים שמעל לסלעי התשתית בצורה לא סימטרית. כך קיבלו
קמרי הנגב הצפוני והתיכון את צורתם האסימטרית: בקצוות הצפון מערביים שלהם, הם משתפלים במתינות, בעוד שבקצוות הדרום
מזרחיים שיעור נטייתם חריף והם יוצרים מתלולים מרהיבים המוכרים היטב למטיילים בשטח.
האירוע הטקטוני המשמעותי השלישי הוא ניתוק לוח יבשת אפריקה (ובכלל זה האזור שלנו) מלוח ערב בעקבות פתיחת ים סוף ,
היווצרות תנועת טרנספורם ים המלח לאורך הבקע שהשתפל. כתוצר משנה, התרחש שלב "השבירה האריתראית" שגילה כ 5.5
מיליון שנה שכלל שתי מערכות העתקים: האחת העתקים נורמליים שכיוונם צפון מערב - דרום מזרח כיוון המקביל לכיוון ים סוף.
מערכת זו ניכרת בארץ במקומות שונים כגון עמק יזרעאל, בשומרון ובמקומות נוספים. מערכת ההעתקים השנייה כוללת את שברי
הרוחב ("חגורת הגזירה" של הנגב) שכיוונם ממזרח למערב. לאורכם חלה תזוזה אופקית ימנית. שברים אלה כמו שבר הרמון (שעבר
כאן את מופעו השלישי והפך לשבר רוחב), שבר תמד, צין ופארן נמשכים מהנגב לתוך סיני ושיעור ההסטה האופקית שלהם כ 3-4 ק"מ
נראה כי שלב השבירה האריתראית נוצר עקב סיבוב יבשת אפריקה בכיוון השעון. השברים הנורמליים הם ביטוי לפתיחה שחלה
בעקבות תנועת הלוחות לאורך ים סוף ושברי הרוחב נוצרו כתוצאה מתזוזה שחלה על פניו הכדוריים של כדור הארץ.

לא אכנס כאן לשלבי יצירת המכתש אך אציין כי לתזוזה האופקית של העתק רמון היה חלק חשוב בעיצובו. תזוזה זו ביחד עם
השתפלות אזור נחל נקרות מזרחה גרמו בהמשך לעצוב מערכת הניקוז של המכתש שפעילותה סחפה את אבני החול הרכות
מתוך המכתש החוצה והביאה אותו למצבו הנוכחי. מכתש רמון הוא בעצם תוצאה של היפוך תבליט. לעומת מראהו בתור האיאוקן
(כ 40 מיליון שנה לאחור). אז היה כאן תבליט של קמר - אזור מוגבה קמור שבמונחים של היום נראה כמו רכס. אך בלייה נמרצת
(רוח, מים) כילתה והשטיחה את גג הקמר שהיה מורכב מסלעים גיריים קשים חשפה את שכבות האבן הרכות שהורבדו בתקופות
קדומות יותר והיו מונחות על קרקעית האזור מתחת לשכבות שהוסרו. בהמשך, בתקופת הפליוקן, (כ 5 עד 3 מיליון שנה לאחור)
נוצר בקע ים המלח ובסיס הסחיפה של הנחלים בנגב השתנה לכיוון מזרח. או אז, נוצרה סחיפה חזקה של אבני החול הרכות והן
הוצאו על ידי הנחל העיקרי המנקז (ומספר נוספים) אל מחוץ למכתש לכיוון הבקע. כך נותרה קרקעיתו נמוכה כמה מאות מטרים
מהצוקים המקיפים אותו הבנויים גיר ודולומיט קשים המתבלים הרבה יותר לאט כחומה הסוגרת עליו סביב

בסיור הלימודי שארך יומיים, הבחנו במאובנים מתקופות הטריאס באזור הר גוונים, בגופי חדירה (מגמה שחדרה בין שכבות של
סלעי משקע והתמצקה) גדולים (לקולית) וקטנים יותר (כמו הסיל) באזור נחל אפור. אלה חוצים את שכבות הגבס של תצורת מוחילה.
את שכבות תצורה זו ראינו בהמשך באזור מחצבת הגבס לשעבר. לקראת סוף היום הראשון ראינו את משקעי תצורת משחור
המעידים על כך שאזורנו היה בתור היורא (208 - 144 מיליון שנה לאחור) בתוך החגורה הטרופית, כלומר באזור קו הרוחב כ 15
מעלות. למחרת סיירנו בנחל ארדון על מנת לצפות בגופי חדירה נוספים - דייקים שחדרו לשכבות תצורת ארדון על קיר הנחל
בצורה אופקית והחומר המרכיב אותם הוחלף בחומר אחר. הפס הירוק המופיע בין השכבות שם הינו גוף חדירה מגמטי שהחומר
המקורי שלו הוחלף ועדיין דרוש לבצע מחקר לאיזה הרכב מינרולוגי אחר הייתה ההחלפה. בהמשך ביקרנו ב"מנסרה" שם יש
ריכוז גדול של אבני חול שעברו התמרה לסלעי קוורציט ועוצבו כמשושים בתהליך ההתקררות. כיום הגוון שלהם הוא שחור אך זהו
ציפוי פטינה, ולא מדובר כאן על סלעים בזלתיים. לקראת סיום הבחנו במאובני עצים. צפונה משם מונח קונגלומרט ערוד שסימן את
הגבול בין תור הייורא לתור הקרטיקון התחתון. התחנה האחרונה הייתה סמוך לריכוז בסלעים בזלתיים שנוצרו מקילוחי בזלת.

הנה כמה תמונות מהסיור. שאר התמונות באלבום המלא.


































אהבת? לחץ כאן וקבל עדכונים על תכנים חדשים שלי
+ שמירה על זכויות היוצרים למאמר באחריות הכותב בלבד

תגובות

טוען...
הצג הכל