פרות קדושות נשחטות

סוף אדם למות וסוף בהמה לשחיטה כולל פרות קדושות. מאז שעמדתי על דעתי ראיתי פרות קדושות שנשחטות ואחרות נולדות. עוד בהיותי נער לימדו אותי חשיבה אחידה ואין בלתה, לימדו אותי כי מה שמלמדים אותי זו האמת היחידה ואין בלתה בבחינת ראה כזה וקדש, בקדושת השילוש קדוש! קדוש! קדוש! ואין לך רשות אפילו להרהר באמתותה. התפקחתי ולמדתי כי הערך המוסף לשכלי הוא לתהות לחקור

הביטחון כפרה קדושה:

כשהגעתי ארצה בגיל 15 ונקלטתי בעיירה נתיבות ראיתי העוולות בהקצאה מעוותת ומקפחת של תקציבי המדינה. כאשר התהפכו היוצרות ובניגוד לכל מקום בעולם כאשר העיר משמשת מרכז תעסוקה לכפריים שסביבה. בארץ של אז עיירות הפיתוח נתיבות אופקים שדרות שימשו כפרברים בפני הכפרים קרי הקיבוצים. אזורי תעשייה מפעלים מוקדי תעסוקה הוקמו בקיבוצים סעד, נירים, זיקים, דורות, נחל עוז, ותושבי העיירות שימשו ככוח עבודה זול. ולתמיהתי זאת מדוע? נעניתי בתשובת הקסם "ביטחון". ביטחון אז היה הפרה הקדושה כל טירון התהלך ברחובות העיר כטווס מנופח, וכל מה שקשור לביטחון היה קדוש! קדוש! קדוש! איש לא העז לערער ואיש לא שאל האם המלך עירום?

השלום כפרה קדושה:

חלפו ימים והפרה הקדושה הקרויה ביטחון נשחטה על מזבח השלום ונולדה פרה קדושה חדשה בשם "שלום" המילה שלום הילכה כמילת קסם כמטרה נעלה למען השלום מקודשת כל הקרבה. ואפילו אם השלום נראה כהזיה טרופה. ומי שיתנגד או יערער או יהרהר מיד מודבק לו הכינוי פשיסט קולוניאליסט עוכר ישראל ועוד . . . בשם השלום התפתחה טרמינולוגיה חדשה. לגירוש אלפי יהודים בנעריהם זקניהם נשיהם וטפם ואף מתיהם הודבק הכינוי המרכך המלטף במידת מה "התנתקות". לאחר הסכמי אוסלו אוטובוסים מסעדות צמתות התפוצצו וזרעו הרס וחורבן ואלפי הרוגים שנקראו משום מה קורבנות השלום. בשם השלום מותר להטות הלחי השנייה ולחטוף הרג וחורבן והרס ולקרוא לזה קורבנות השלום. מונח יצירתי שהוטבע למרות הפרדוכס שבו איך יכולים להיות קורבנות אם יש שלום? ומה ההעדפה של קורבנות השלום על קורבנות המלחמה? חלפו שנים וגם פרה זו נשחטה או אולי עדיין גוססת.

הרשות השופטת כפרה קדושה

ואז נולדה פרה קדושה חדשה והיא מערכת המשפט ושופטי הבג"ץ. אשר כל מי שמערער או מהרהר על נאורותם מיד מודבק לו אות קיין, כמערער יסודות הדמוקרטיה וכחותר תחת שלטונות החוק. והיא הרשות השופטת הרשות היחידה הנהנית מכל העולמות הקובעת בעצמה לעצמה ולסביבתה, והיא כמעט הריבון היחידי והבלעדי על עצמה ועל המדינה כולה. קבע בזמנו אהרון ברק על אקטיביזם שיפוטי קרי בית המשפט אינו צריך להצטמצם רק בתפקיד "פה למחוקק", כלומר במתן פרשנות לחוק, אלא מתפקידו לבקר את הרשות המחוקקת והרשות המבצעת ובמידת הצורך גם להתערב בהחלטותיהן. והכול שפיט. קרי גם הרשות המחוקקת שפיטה. והיא כפופה לרשות השופטת. והיא היא הרשות השופטת אשר תחליט אם החוק שנחקק חוקתי אם לאו? והיא היא אשר תקבע מה חוקתי ומה לא. ויטענו הטוענים כי יש הגיון בכך לאמרו "דמה בנפשך ש 61 חברי כנסת יחליטו לחקוק חוק שאינו הגיוני בעליל מה ניתן להם? נאפשר להם?" ומשום מה מכוח אותו טענה לא יטענו הטוענים את אותה הטענה בהיפוך. "דמה בנפשך 5 – 7 שופטים יחליטו לפסול חוק כזה או אחר בניגוד לכל הגיון סביר מה ניתן להם?" והרי היו דברים מעולם לא חסרים פסיקות הזויות של שופטים. כמו אותה פסיקה של שופט בעניין מחבל ששעט לעבר אזרח בקריאות אללא ואכבר ובהתקף זעם דקר עובר אורח בניסיון להורגו, וזוכה מכוונת רצח כי לא הוכחה כוונתו להרוג, כי הסכין הייתה קצרה מדי, וגם נשברה תוך כדי דקירה. ועוד כהנה וכהנה פסיקות שבינן לבין עשיית צדק אין כלום. ולהלן מספר שאלות שהתשובה להם אינה בהכרח חיובית:
• האם בית המשפט עושה משפט?
• האם בית המשפט עושה צדק? רודף צדק?
• האם בית המשפט ממלא את תפקידו ? מבצע משימותיו?
• האם בית המשפט מדיד?
• האם בית המשפט מענה דין?
• האם בית המשפט עונה לצורכי הציבור בעשיית משפט צדק?
• האם בית המשפט יעיל?
מערכת המשפט בישראל מנהלת מעקבים אחר גולשים שביקרו שופטים ברשת ואוספת עליהם מידע רגיש מבלי לדווח לרשויות. צעד זה נעשה לכאורה בניגוד לחוק הגנת הפרטיות, שנועד להבטיח הגנה מפני דליפת חומרים אישיים ורגישים והפצתם ברבים, והעונש על הפרתו הוא עד חמש שנות מאסר.
דין אחד לאזרח ודין אחר לשופטים שסרחו או לעבירות שנעשו נגד שופטים ראה פרשת זריקת הנעל על השופטת ביניש 3 שנות מאסר בפועל. עונש חמור לכל הדעות וגם לדעת השופטים בנימוק ההזוי "למען יראו ויראו" האומנם? רק לעברה מעין זו חל דין למען יראו ויראו? למה אין זה חל על כל עברה ועברה כגון אונס הריגה שוד ועוד . . .

תדהמה נפלה בחקירת החשד לביצוע עבירות מתחום טוהר המידות בקשר למינוי שופטים. אחד מכיווני החקירה הוא שוחד מיני. תדהמה? מה פתאום? למה? מה הם לא בני תמותה ככל כבני תמותה. אני לא נדהמתי ולא הופתעתי. מערכת הממדרת ממנה כל ביקורת , מערכת הרואה עצמה מורמת מעם ועל פיה ורק על פיה יישק דבר, מערכת הרואה עצמה כקבוצת עילית המנכסת לעצמה את הנאורות, את החוכמה, את התבונה, הדעה, סמכות העל והבלעדית, כי אז פלא גדול אם זה לא היה קורה.

מינוי שופטים:

שנים על גבי שנים מינויי שופטי העליון נעשו בחדרי חדרים. חבר מביא חבר ומקורב מקרב מקורב. והדברים ידועים ומפורסמים. ידועה ומפורסמת התנגדותו של ברק למינוי רות גביזון לעליון וכך הוא טוען לא בשל אי כישוריה אין אנו בוחרים בה. כשרונית היא! ולא בשל אי כשרותה כשרה היא! ולא בשל שאינה ראויה. ועוד איך ראויה היא! כי אם בשל תפיסת העולם המקצועית שלה לתפקידו של בית המשפט העליון שהיא שונה משלו. קרי לא משלנו. ואז וייחרש העם ויידום.
פרופסור למשפטים רות גביזון: "בשום מקום בעולם אין מצב כזה שבו לשופטים יש שליטה על תהליך מינוי השופטים. זה טוב מאוד שלשופטים יש מה לומר בתהליך, אבל זה רע מאוד כאשר יש להם שליטה בו. זה נותן לעומדים בראש המערכת יותר מדי כוח וזה הופך את המערכת למין כת סגורה, אחידה למדי, אשר בעצם מנציחה את עצמה". ואכן המערכת כת סגורה ומנותקת.
בפנייה נרגשת בשידור חי ברשת ב', הזהיר השופט העליון בדימוס, מישאל חשין, את שר המשפטים דאז פרופ' דניאל פרידמן, שלא יעז לפגוע בבית המשפט העליון: "זה ביתי. מי שירים יד על ביתי אני אגדע את ידו" המשתמע מאמירה זו אני הפקיד, ואתה הבוס הממונה עלי, אך אני הוא בעל הבית אני הוא הקובע. נדמה לנו שר המשטרה שמבקש לעשות רפורמה בשורות המשטרה ומופיע ניצב או מפכ"ל ומאיים עליו שאם יעשה זאת תגדע ידו. נו!!! איך היינו מגיבים? מה היה אומר בית המשפט על אמירה זו? או אם חבר וועד של חברת החשמל או של הנמלים יאמר מעין כזה משפט כי אז שומו שמיים ותרעד הארץ. אך שופטים ובמיוחד שופטי העליון אינן בני תמותה רגילים. כי אם זן מיוחד טהור קדוש שתרומתו אינה מוכחת ויעילותו אינה נמדדת ובכל זאת שופט הוא שופט ובית המשפט קודש הקודשים הוא.
הגדיל לעשות אהרון ברק באומרו "מלוא כל הארץ משפט". הביטוי "מלוא כל הארץ כבודו", הוא ביטוי דתי. ההסבה שברק ערך לו מעוררת, חשש שמערכת המשפט הפכה למערכת תיאולוגית. או אולי במודע או שלא במודע השופט מרגיש כמו אלוהים. ואין פלא אם כן שהרשות השופטת תפקיע מהרשות המחוקקת לחוקק חוקים כאשר ברק קבע שלא לשון החוק קובעת אלא תכליתו. ומי קובע מה תכלית החוק? המחוקק? חלילה! השופט! הוא ורק הוא. והוא עושה זאת בהתאם לערכיו שהגיע אתם לתפקיד וכוונת המחוקקת בטלה ומבוטלת
מערכת המשפט היא הפרה הקדושה מזה שנים רבות, ואיש אינו מעז להטיל בה דופי. למרות שכולנו ערים לכל קלקוליה, כישלונותיה, ומחדליה, ורבים כבר יודעים שצדק לא נעשה בבית המשפט, וצדק לא יושג בבית המשפט. ואיש מזמן נואש להוציא צדקתו לאור בבית המשפט, ורבים, רבים מוותרים על הליך משפטי גם אם צדקתם מוכחת ומקופחת. כאשר רבבות של תיקים שוכבים בארכיונים מעלים אבק ועוברים מיד ליד. והליך משפטי אורך שנים רבות, הרי שאין כאן רק עינוי דין. יש כאן עיוות הצדק והאמת. אי אפשר להוציא צדק לאור בהתנהלות שכזו. ומקובלת היא בציבוריות הישראלית שאין כדאיות בפנייה לערכאות משפטיות כי שם קבור הכלב. שם קבור התיק, שם קבור הצדק אשר בטח אם ישנו אינו מופיע מיד אם בכלל. ועל זה בונים עבריינים רבים לאמור " אתה צודק! חייב אני לך. לא רוצה לשלם. "לך תתבע אותי"! ביודעם שאין כדאיות בהגשת תביעה משפטית שתחילתה כרוכה בטרדה ועוגמת נפש, וסופה במפח ואכזבה. וכאשר באין בררה, ובחוסר זמן, ומכוח הרצון לסגור עוד תיק השופט מציע פשרה שברובה מטיבה עם הרשע ורעה לצדיק. ועקב כך נולדו חלופות כמו בוררים, מגשרים, בתי דין שדה של עבריינים וגורמי פשיעה או של חרדים וכיו"ב. כי מערכת המשפט לא עומדת בנטל. מערכת המשפט לא מספקת הסחורה. ובכל זאת איש לא יבקר אותה ואיש לא יעז לפתוח פה . ואיש לא יעז לצרוח המלך עירום. לסיכום מערכת המשפטית קורסת והצדק שם, לא בנמצא בשל העומסים הסחבת והבירוקרטיה. ובכל זאת מערכת המשפט נתפשת כפרה קדושה והס חלילה לנו מלהטיל בה דופי או לבקרה. קדוש! קדוש! קדוש!.

אני לא מאמין

אני לא מאמין במערכת המשפט, כמו שאני לא מאמין במערכת אכיפת החוק, כמו שאני לא מאמין במערכת הפוליטית, כמו שאני לא מאמין לאדם, כמו שאני לא מאמין לעצמי, כמו שאמרו חז"ל "אל תאמין בעצמך עד יום מותך" אם בעצמי איני מאמין קל וחומר שלא ניתן להאמין באחר. האדם קרוב לעצמו. קרי לאמונותיו, לערכיו, לתרבותו, לחבריו, לקרוביו, ואיש לא יטען אחרת, ואיש לא יטען שהוא נקי מכל אלו, ואיש לא יטען ליכולת להיות אובייקטיבי באופן מוחלט. על כן נדרשת מערכת מבקרת ואין רשות שחסינה מביקורת בונה ומכוננת ואין רשות מורמת מרעותה.
אני מאמין בכוח היצר של האדם ואני אומר איפה שיש אדם יש יצר, יש אגו, יש אינטרס, יש נטיות לב, יש אמונות, יש ערכים סובייקטיביים, ועוד . . . על כן תמה אני כאשר ימצאו כאלו המצקצקים בלשון וחוככים ידיים לאמור איך ניתן לבקר? להעלות הרהור שמא משהו רקוב בממלכת המשפט? דרכו של עולם פרות קדושות נשחטות ומגיעות אחרות וחזור חלילה.
שר המשפטים דניאל פרידמן קבע כי בית המשפט העליון "מנסה לחדור לתחומי הרשות המבצעת", והדגיש כי מדובר בשאלות שיש להתמודד עמן במישור הציבורי, ולא המשפטי. לטענתו, הפגיעה במעמדם הציבורי של בתי המשפט נובעת מהתעסקותו בכל תחומי החיים. "כאשר בית המשפט העליון עוסק בשאלת ההתנתקות, וכאשר בית המשפט העליון מתעסק בשאלת החשמל בעזה, וכאשר בית המשפט מבטל את החלטת המדינה להרחיק את לארה אל-קאסם מישראל ולאפשר את כניסתה לארץ ועוד החלטות אחרות של המחוקק וכאשר בית המשפט קובע שלא לשון החוק קובעת אלא תכליתו. ורק בית המשפט קובע מה היא תכלית החוק כי אז מתרוקנת הרשות השופטת מריבונותה והרשות השופטת חודרת לתחומים לא לה. וזו הפרת האיזון הקדוש בין הרשויות. מערכת המשפט פרה קדושה והגיע העת שתישחט. למען ייעשה משפט למען ייעשה צדק.


אהבת? לחץ כאן וקבל עדכונים על תכנים חדשים שלי
+ שמירה על זכויות היוצרים למאמר באחריות הכותב בלבד

תגובות

טוען...

כותבי המדור

הצג הכל