למה הכדורגלן הישראלי לא מצליח באירופה?

כישרוניים אבל סובלים מחינוך ספוטיבי קלוקל. חולשה מנטאלית. תרבות הסמוך והיהיה בסדר. געגועים לארץ. אין חוסן נפשי.

 

כמה עשרות שחקני כדורגל ישראלים נרכשו ע"י קבוצות אירופאיות, מימשו את חלומם "לשחק באירופה", העצימו את חשבון הבנק שלהם וזכו להימנות עם הסגל הבכיר של קבוצתם בקפריסין, בלגיה, אנגליה, גרמניה, סקוטלנד, רוסיה, פולין ועוד.. רק מעטים הצליחו ובודדים זכו לתהילה בזמנם, כמו חיים רביבו, אייל ברקוביץ ובימים אלו, יוסי בניון, ביבראס נאתכו, דודו אואט ותומר חמד, (עד לפציעתו החמורה זה מכבר שתצריך החלמה ממושכת וירידת קבוצתו לליגה השנייה בספרד) עונות מוצלחות היו גם לבירם כיאל בסקוטלנד, למאור מליקסון בפולין, לאלמוג כהן בגרמניה, לבוני גינצבורג בסקוטלנד ואולי לעוד שחקן או שניים. שאר השחקנים שעזבו בקול תרועה רמה, חלקם הפכו לשחקני ספסל, המשחקים דקות בודדות בכל משחק, חלקם יושבים כבר ביציע ומנהלי קבוצותיהם תרים עבורם קבוצה אחרת. כל השחקנים שעברו לשחק בחו"ל הם שחקנים טובים, מוכשרים, כישרוניים, שנבחרו לא בכדי. בדרך כלל לאחר מעקב ממושך של סקאוטים וגם לאחר צפיה בקלטות שמכינים הסוכנים האישיים ובה מרוכזים כל רגעי השיא של השחקן, השערים שכבש, הדקות שבהן הצטיין ובגינן נרכש ע"י הקבוצה מחו"ל. יתרון נוסף לשחקנים הישראלים, מחירם הזול יחסית, לעומת מיליוני אירו ולעיתים עשרות מיליונים בהם נמכרים כוכבי על בשוק האירופי. שחקן צעיר וכשרוני הנרכש ע"י קבוצה אירופית, במחיר זול עשוי להיות עיסקה טובה ומוצלחת במידה והשחקו יתקדם וישתפר ויוכל להשתלב מקצועית וחברתית בהרכב הראשון ואף להימכר בעתיד במחיר גבוה בהרבה מזה שנרכש. כן. כדורגל הוא גם ביזנס. אבל תוכניות וחלומות לחוד ומציאות לחוד. האמת המרה ברוב המקרים- למעט המקרים שהוזכרו לעיל- טופחת על הפנים והשחקן הצעיר, הכישרוני והמבטיח, מפסיק לקיים, או נשאר בינוני, בגדר הבטחה שלא נתממשה. הסיבות נעוצות באופיו של הספורטאי הישראלי. בלי להיגרר להכללות, שזו תמיד טעות גדולה, להכליל. אטען שהספורטאי הישראלי לא רכש יסודות אימון נכונים, לא התמקדה העבודה עימו בילדותו על מנת שיהפוך לאתלט לפני שיעסוק בספורט ספציפי, האימונים בארץ, לא כולם, לא עומדים ברמה אירופאית, לא מבחינת רמת המאמנים, אלא בתנאי האימון, המתקנים, הצוות המקצועי העוזר, סביבתו הספוטיבית של השחקן, החיים הספורטיביים (הקפדה על טיב המזון ומינונו, שעות שינה, מעקב רפואי, בילוי ופנאי) וכך מגיע הישראלי לאירופה ונאלץ להתאים עצמו מהר מידי לסדר יום קפדני וקשוח, לאימונים ברמת עצימות גבוהה, דגש על אימוני כושר גופני מפרכים ומייגעים, סביבה שונה, קשיי שפה לעיתים וזה מביא לגעגועים הביתה, לאוכל של אימא, לחברים, לשכונה...ולא כולם עם חוסן נפשי להתמודד עם המציאות החדשה. מה עוד ובארץ היו בגדר "כוכבים" ובקבוצה האירופית הם צריכים גם לרכוש מחדש את מעמדם. וזה כרוך בקשיים, בישיבה על הספסל, לפחות בתחילת הדרך. ומכיוון שבארץ היו רגילים לחפף, התרגלו ל"תרבות הסמוך" ו"יהיה בסדר" ומאחר ובאירופה, צריך לעבוד קשה, להגיר זיעה, לעבור אימונים מפרכים, לא כולם עומדים בזה וכפי שצוין לעיל, חלומות רבים מתנפצים והשחקנים הישראלים חוזרים הביתה ומשתלבים מחדש בליגה הישראלית המדשדשת...

 

אהבת? לחץ כאן וקבל עדכונים על תכנים חדשים שלי
+ שמירה על זכויות היוצרים למאמר באחריות הכותב בלבד

תגובות

טוען...
הצג הכל