סודות מלחמת המפרץ

ניסים ונפלאות

סודות כמוסים נחשפים - על מעשי ניסים.

במלחמה זו בשנת תש"ן בין ט"ו בשבט לפורים, שוגרו 39 טילים לעבר ישראל.

כל הטילים שוגרו ממשגרים ניידים ואף משגר נייד לא הושמד במלחמה. מספר שנים לאחר מכן, מפקד חיל האוויר האמריקאי במלחמת המפרץ, הגדיר את ההתמודדות עם הסקאדים ככישלון הגדול ביותר שלו.

ארצות הברית הציבה בישראל סוללות פטריוט, שהיא מערכת טק"א שתוכננה נגד מטוסים והוסבה ליירוט טילים. סוללות אלו לא הצליחו למנוע פגיעת טילי סקאד.

עם זאת, טילי הסקאד גרמו נזק ישיר קטן מאוד של קורבנות בנפש, הרוג אחד מפגיעה ישירה ו- 2 הרוגים מהדף.

האוכלוסייה הפלסטינית בשטחי יהודה, שומרון וחבל עזה שבאותה תקופה היו שרויים באינתיפאדה הראשונה, הגיבו בארגון תהלוכות תמיכה ספונטניות בסדאם חוסיין ובמלחמה. רבים מהם הריעו על גגות הבתים בזמן נפילות הטילים שנצפו לאחר כניסתם לאטמוספירה.

נזק לרכוש נגרם ל-1,302 בתים, 6,142 דירות, 23 מבני ציבור, 200 חנויות ו־50 מכוניות.

מלחמת המפרץ הביאה ללידת טיל החץ.
וללידת הממ"ד.

הרבי הבטיח כי המקום הבטוח ביותר ליהודים הוא ארץ ישראל ולא תהיה מתקפת גזים על ארץ הקודש. כך היה.

בניינים התמוטטו ואנשים יצאו משם חיים ללא פגע.39 טילים נפלו על עם ישראל בארץ ישראל.

רק לאחר המלחמה, וכעבור שנים, הגיעו גילויים מרעישים מפי גורמי הביטחון, על הניסים המופלאים שהיו באותם ימים. לאחר יותר מעשר שנים מהמלחמה, שיחררה סוכנויות הביטחון של ארה"ב הודעה, כי רק פסע היה בין סדאם לבין זריקת טילים כימיים על ישראל, וסדאם חוסיין שלח שלשה מטוסים עמוסים בחומרים כימיים לעבר ישראל, ובדעתו היה לפוצצם בישראל. הקלטות שנמצאו במשרדי סדם חוסיין, ופורסמו בשנת תשע"ד (2014), הוכיחו שסאדם פרס ראשי קרב כימיים ואף נתן הנחייה להשתמש בהם נגד ישראל אם משטרו יעמוד על סף קריסה.

לאחר המלחמה פרסמה ישראל כי טיל נפל על מצבור הגז הראשי של גוש דן, ורק בנס, בשל תקלה, נסגר הצינור יומיים קודם לכן. אם לא די בכך, חשף הסי. איי איי. על שלשה מטוסים שארה"ב יירטה עם חומרים כימיים לעבר ישראל. לא מעט מזרועות המודיעין הביעו פליאה מדוע סאדם חוסיין לא שלח טילים עם ראש נפץ כימי או ביולוגי, לאחר שבידו היו הכלים לכך, ולפי כל הסימנים זה מה שהיה אמור להיות.

חיילי צבא ארה"ב חיפשו בבניין המודיעין העיראקי בבגדד עותק קדום של התלמוד ובמקומו מצאו מפות של ישראל, בהן מפות לוויין של הכור הגרעיני בדימונה - כך דיווח הבוקר (יום ד') הניו-יורק טיימס. חיילי יחידת MET אלפא מצבא ארה"ב, שתפקידם לתור אחר נשק להשמדה המונית סרקו את בניין המוחבראת ואיתרו שם מפות של ישראל, שבהן סומנו פגיעות טילי סקאד ממלחמת המפרץ. הפגיעות סומנו בפרחי נייר צהובים ואדומים. כמו כן אותרו דגמים מושלמים של מבנה הכנסת, של בנייני ממשל ישראלים ושל חלקים מהעיר ירושלים. חיילי יחידת MET מצאו בבניין הצעות לרכש אורניום וציוד גרעיני נוסף. בין השאר נמצאו מזכר מ-‏20 במאי 2001, שבו הציע "לוחם קודש" למכור לעיראק אורניום ואמצעים נוספים. המזכר נדחה בשל מה שתואר כ"מצב הסנקציות" שהטיל האו"ם.

הרב אבישי אפרגון מונה אחד לאחד את הניסים שנתגלו.

נשק כימי הינו אחד מסוגי הנשק להשמדה המונית, בו נעשה שימוש בכימיקלים כאמצעי להרעלת הקורבן. השימוש הראשון בנשק כימי נעשה במלחמת העולם הראשונה ע"י הגרמנים שפיתחו את גז הכלור. במלחמה זו נפגעו למעלה מ- 1,300,000 חיילים כתוצאה משימוש בנשק כימי. לפני מלחמת העולם השנייה פיתחו הגרמנים את גזי העצבים ששימשו אותם בתאי הגזים בשואה האיומה.

לפני מלחמת המפרץ היה ידוע בוודאות שלרשות עיראק עומד נשק כימי רב, היות ובמהלך מלחמתה באיראן היא השתמשה בו באינטנסיביות רבה. למעשה, היה נשק זה אחד מגורמי הנצחון, משום שצבאה היה קטן בהרבה מזה של יריבתה, ועל ידי השימוש בנשק זה הצליחה עיראק לפצות על נחיתותה. בתחילה השתמשו העיראקים בגז הכוויות חרדל (נקרא כך בשל צבעו החום-צהבהב וריחו), ובהמשך עברו לשימוש בגזי עצבים (התוקפים את מערכת העצבים). די בעשירית גרם של גז העצבים סארין או במאית גרם של הגז עצבים VX (שניהם יוצרו בעיראק) כדי לגרום למוות מהיר ר"ל. הגזים שוגרו באמצעות פגזי תותחים, רקטות קטיושה וכן בהטלת פצצות מהאוויר. כ- 110,000 חיילים איראנים נפצעו או נהרגו מנשק כימי, ובשילוב עם ירי טילי סקאד על טהראן נאלצה איראן להסכים להפסקת אש. בנוסף, בשנת תשמ"ח הורה סדאם על תקיפה כימית של העיירות הכורדיות בצפון עיראק (שתושביהן תמכו באיראן) – לפחות 7,000 אזרחים נטבחו, ועשרות אלפים נפצעו. שימוש מזוויע זה בנשק כימי נגד אזרחי עיראק עצמה עורר חששות כבדים כי עיראק לא תהסס לתקוף גם את אוכלוסיית ישראל ח"ו, ולכן חולקו בארץ מסיכות גז לכל האזרחים.

העובדה "שלא מצאו נשק כימי בעיראק" לאחר כיבושה המלא בשנת תשס"ג, אינה מהווה שום סתירה כלל לכל הנ"ל, וזאת משום שלאחר מלחמת המפרץ הראשונה (בתשנ"א), נכנסו מאות פקחי או"ם לעיראק, (תחת מנדט של מועצת הבטחון – החלטה מספר 687), ובמשך שמונה שנים סרקו את כל שטחה והשמידו את כל הנשק הכימי, הביולוגי, רדיולוגי והתשתית הגרעינית. זוהי הסיבה שלאחר מלחמת המפרץ השניה (בתשס"ג) לא נמצאו עוד כלי נשק כאלו בעיראק [בארכיוני האו"ם, צבא ארה"ב, וגם באמצעי התקשורת ניתן למצוא אלפי תמונות ועשרות אלפי מסמכים, של כלי הנשק הכימיים והביולוגיים ותהליכי נטרולם על ידי מומחי האו"ם].

אולם, גם ארגוני המודיעין הטובים בעולם, לא היו מודעים להיקף האדיר של החימוש הכימי שהתגלה בעיראק לאחר המלחמה:
עשרות מפעלים מודרניים ומתוכננים היטב, שנבנו ע"י מיטב החברות הגרמניות, מוקפים בגדרות, מגדלי שמירה וטילי נ"מ, אשר ייצרו כ- 10 טון גז רעיל מדי יום! התברר כי בסה"כ ייצרה עיראק כ- 4000 טון גז רעיל, וייבאה או ייצרה בעצמה כ- 20,000 טון "חומרי מוצא" כימיים ששימשו לייצור הגז הרעיל. עוד התגלה כי ערב מלחמת המפרץ עמדו לרשות הצבא העיראקי כ- 30,000 חימושים כימיים מוכנים לשימוש.

הנשק הכימי הרב נפרס ב- 17 אתרים שונים ברחבי עיראק וסמוך לכוויית, מוכן לשימוש מיידי. כ- 100,000 פריטים נוספים עמדו הכן למילוי ב- 412,500 ק"ג חומר כימי.

לאחר מלחמת המפרץ, החלו פקחי האו"ם החלו בפעילות רחבת היקף לנטרול הכמויות העצומות של החומרים ותשתיות הייצור. בשיא פעילותם השמידו הפקחים כאלף פריטי נשק כימי מדי יום!

הכנות מבצעיות לתקיפה כימית
מהמידע שנחשף בשנים האחרונות עולה כי ערב המלחמה נשלחו מאות פצצות כימיות לארבעה בסיסי חיל אוויר במערב עיראק – בקירבה המקסימלית לישראל – והוכנו לפעולה מיידית. ביום פקיעת האולטימאטום (שלמחרתו החלה המלחמה) הוטענו 15 מפציצי סוחוי 24 בעשרות פצצות כימיות מתוך כוונה לשגרם לתקיפה בישראל ח"ו. מטוסי קרב אלו נבחרו לשימוש בשל היותם מותאמים במיוחד לתקיפה לא קונוונציונלית ובשל יכולתם המיוחדת לטוס בגובה נמוך ולחמוק על ידי כך ממערכות מכ"ם. ישראל עמדה בפני סכנה גדולה. מסיבה שאינה ידועה עד היום פורקו כל המפציצים מנשקם הכימי כבר למחרת!

עוד התגלה כי בנוסף להטענת המפציצים, הוכנו לשיגור 50 טילי סקאד כימיים. הטילים הכימיים נפרסו במערב עיראק (האיזור ממנו שוגרו טילי הסקאד הרגילים לישראל בזמן מלחמת המפרץ) מיד עם הפלישה לכוויית . הטילים מולאו בדלק, והיו בכוננות שיגור מיידית לעבר ישראל במשך כל התקופה שקדמה למלחמה וכמובן במשך המלחמה עצמה, ורק בחסדי ונסי ה' לא נעשה בהם שום שימוש – בדיוק כפי שניבא הרבי.

מעיון במסמכים עולה נס מדהים נוסף. לאורך כל המלחמה השקיעו האמריקאים מאמצים כבירים לנתק את הקשר בין בגדאד לבין יחידות הטילים במערב עיראק, על מנת שלא ניתן יהיה להעביר את פקודות השיגור לטילים. מטוסים חדישים הפציצו עם מיטב הפצצות והטילים המדויקים (מונחי לייזר, אופטיקה ועוד) את קווי התקשורת, תחנות הממסר וכו', ולוחמי קומנדו רבים הוחדרו לעומק השטח ופוצצו אף הם מתקני קשר רבים. בראיית האמריקאים מאמציהם הגדולים הסתיימו בכשלון חרוץ. על אף הפגיעות הקשות בקווי הקשר, הם לא נותקו, ופקודות השיגור זרמו ללא הפרעה. אולם, מהמידע שהתפרסם בשנים האחרונות מתגלה הנס הגדול – משגרי הטילים העיראקים, קיבלו הוראה אישית מסדאם לפני המלחמה ובה נצטוו שבכל מקרה בו תיפגע ההנהגה בבגדאד או שינותק הקשר איתה עליהם לשגר באופן מיידי את כל הטילים הכימיים והביולוגיים לעבר ישראל ללא צורך בשום פקודה נוספת!!!

ההגיון מאחורי הוראה זו היה פשוט – אם ינותק הקשר יתכן שבגדאד כבר הושמדה או שההנהגה העיראקית נפגעה קשות, ולפיכך היה עליהם לתקוף את ישראל בכל האמצעים הקטלניים ביותר.

המשמעות היא פשוטה – לו היו מצליחים האמריקאים (שלא היו מודעים כלל להוראה הנ"ל) במאמציהם, הייתה ישראל מותקפת באופן אוטומטי ב- 50 טילי סקאד כימיים וב- 25 טילים ביולוגיים! רק חסדי ה' והשגחתו התמידית מנעו את המצב הנורא שהיה יכול להיווצר ח"ו. אמצעי הלחימה האמריקאים נחשבים למתוחכמים ולמדויקים ביותר בעולם, והם השמידו במדויק אלפי מטרות בעיראק ובכוויית, ומכאן שהסיבה לכשלונם אינה טבעית אלא נסית בלבד.

עוד יש לציין כי להערכת מומחי הנשק הכימי של האו"ם, היה פיתוח הנשק הכימי בעיראק מתקדם מאוד, העיראקים ביצעו ניסויים על 40 סוגי גז רעיל, בחרו בקטלניים ביותר מביניהם, ופיתחו שיטות מגוונות להגברת ריכוז החומר ורעילותו ואפקטיביות הפיזור. בנוסף בנו העיראקים "תותח על" באורך 52 מטרים ששיגר פגזים לטווח 491 ק"מ, ועבדו על הקמת שני תותחים באורך 150 מטר וטווח שיגור של 760 ק"מ. עם סיום פיתוחם, התותחים הללו היו יכולים לשגר עשרות פגזים כימיים במשקל של טון לעבר ישראל ר"ל! [פקחי האו"ם פוצצו את חלקי התותחים לאחר המלחמה].

אמנם, לאוכלוסיה בישראל חולקו מסיכות גז, אולם דו"ח מבקרת המדינה השופטת מרים בן פורת, קבע לאחר המלחמה כי לכשליש מהאוכלוסיה לא היה מיגון מתאים בשל התיישנות הציוד וכן בשל חוסר התאמה של המסיכות. יתירה מזו, רוב סוגי הנשק הכימי חודרים גם דרך העור ולאזרחים לא חולקו חליפות מגן (כפי שחילק צבא ארה"ב, למשל, לחייליו). עוד התגלה כי לעיראקים גם הייתה שיטת שיגור שכללה שימוש בשלב הראשון בטילים ופצצות רגילים – ע"מ לגרום לשבירת חלונות ודלתות – ובשלב השני תקיפה בחומרים כימיים שיחדרו בקלות לדירות שניזוקו.

הנסים בתחום הנשק הביולוגי
לוחמה ביולוגית עושה שימוש בחיידקים, וירוסים או רעלנים המצויים בטבע, כנשק מלחמתי. ידוע על שימוש שעשו צבאות כבר לפני מאות שנים באביזרים מזוהמים (למשל שמיכות ובגדים של מי שחלו באבעבועות שחורות) על מנת לגרום נזק כבד לאוכלוסייה ולצבא האויב. במלחמת סין-יפן ובמלחמת העולם השנייה, ביצעה יחידה 731 של יפן לוחמה ביולוגית, ומספר ההרוגים הסינים נאמד ב- 200,000-300,000 איש.

די בכמות זעירה ביותר של נשק ביולוגי על מנת לפגוע. אלפית הגרם של חיידקי אנטרקס או מיליונית הגרם של רעלן הבוטולינום (שהוא החומר הרעיל ביותר שקיים בטבע) – שניהם פותחו כנשק ביולוגי ע"י עיראק – די בהם כדי להרוג רחמ"ל. חיידקי האנטרקס גם מסוגלים לשהות בשטח למשך עשרות שנים ולשרוד בתנאי מזג אוויר וסביבה קשים. בניסוי חיידקי אנטרקס שביצעה בריטניה באי סקוטי בשנת 1942, זוהם האי ונאסר לגישה כלשהי למשך 48 שנה.

נשק זה נחשב לקטלני ביותר גם משום שדי בכמות קטנה שלו על מנת לזהם שטח עצום – ע"פ הדו"ח המסכם של הפנטגון על מלחמת המפרץ (שהוגש לקונגרס בארה"ב), די בטיל אחד של רעלן הבוטולינום כדי לזהם 3,700 קילומטר רבוע! טיל ביולוגי של חיידקי אנטרקס מסוגל לזהם שטח גדול אף יותר. חלק מסוגי הנשק הביולוגי גם גורמים למגיפות. לחלק מסוגי הנשק הזה אין חיסון ואף לא מענה רפואי יעיל. מסיבות אלו מכונה הנשק הביולוגי "פצצת האטום של העניים" (בשל קטלניותו העצומה ומשום שכדי לפתחו נדרשים משאבים מועטים יחסית).

לפני מלחמת המפרץ היו ספקות רבים בקרב ארגוני המודיעין בקשר להימצאות נשק ביולוגי בעיראק. קצינים בכירים בחיל האוויר האמריקני מודים כי גם להם היה מידע מועט ביותר על נשק זה בעיראק וכי במהלך המלחמה הופצצו רק שני מפעלי נשק ביולוגי. אולם, לאחר המלחמה נחשפו התמונה האמיתית והנסים הגדולים.

כאשר נכנסו מומחי הנשק הביולוגי לעיראק והחלו בחיפוש אחריו, הכחישו העיראקים את קיומו, ובמשך ארבע שנים הצליחו להסתירו. בשנת תשנ"ה, לאחר שרוב הנשק הכימי וגם רוב התשתית הגרעינית כבר הושמדו, הצהירה עיראק שאין ברשותה נשק ביולוגי ולכן היא דורשת את הסרת העיצומים הכלכליים מעליה. מדינות רבות תמכו בעיראק, והיה נראה כי סדאם יצליח במזימתו לשמור על הנשק הביולוגי בידיו. באופן נסי ביותר, בדיוק באותם ימים ברח מעיראק חתנו של סדאם, שהיה גם השר הממונה על כל פיתוח הנשק כימי-ביולוגי-גרעיני בעיראק. השר העיראקי הנ"ל נעמד מול אמצעי התקשורת ומסר דיווח מפורט ביותר על כל סוגי הנשק הלא קונוונציונלי, ועל כל הסודות שעיראק המשיכה להסתיר. במשך מספר חודשים שהה השר הנ"ל בירדן ותוחקר ארוכות בידי מומחי האו"ם וארגוני המודיעין וחשף גם את כל השיטות באמצעותן המשיכה עיראק להסתיר את כלי הנשק הקטלניים שברשותה. עיראק נאלצה להודות בשקריה וחשפה, בין היתר, שערב מלחמת המפרץ פעלו עשרים אתרים ומפעלים שונים בפיתוח וייצור נשק ביולוגי! [ארה"ב ידעה, כנ"ל, רק על שני מפעלים והפציצה רק אותם].

מהמידע הרב שהתגלה עולה כי עיראק ייצרה 500,000 ליטר של נשק ביולוגי. את הכמויות העצומות האלו ריכזו העיראקים פי 10-20 (על מנת להגביר את הרעילות) ומילאו אותם ב- 25 טילי סקאד ביולוגיים ו- 157 פצצות ביולוגיות. הנשק כלל בעיקר את חיידקי האנטרקס ורעלן הבוטולינום הנ"ל וסוג קטלני נוסף. כל הפצצות נשלחו לבסיסי חיל אוויר והוכנו לפעולה נגד ישראל ח"ו, וכל הטילים נפרסו אף הם. בנוסף, מילאו העיראקים מיכלים ענקיים באלפי ליטרים של נשק ביולוגי, התקינו עליהם מערכות ריסוס, והצמידו אותם למטוסי קרב מיראז', מתוך כוונה לרסס אותם על פני שטחים נרחבים. רק בחסדי ה' יתברך וברחמיו לא נעשה שימוש בנשק הנוראי הזה במשך המלחמה.

עם כיבושה המלא של עיראק בשנת תשס"ג נתפסה הקלטה מדהימה של ישיבת ההנהגה העיראקית שנערכה חמישה ימים לפני תחילת המלחמה. בהקלטה נשמע סדאם חוסיין שואל את בכיריו האם כל הטילים והפצצות הכימיים והביולוגיים מוטענים בנשקם הקטלני ומוכנים לשימוש אצל האחראים עליהם. הוא נענה בחיוב, ואז נשמעים בכירי הממשל מסבירים לו שישנו סוג נשק ביולוגי שיכול להרעיל במשך עשרות שנים [חיידקי האנטרקס-שהיו ברשות עיראק], והוא נשמע דורש מבכיריו בבירור להשתמש דווקא בנשק הזה. בהמשך עובר סדאם להגדרת המטרות ואומר לבכיריו שהוא רוצה לתקוף: "את כל הערים של ישראל – את כולן", ופוקד עליהם גם "לרכז מאמץ בעיר תל אביב – כיוון שזהו המרכז שלהם". הקלטה נדירה זו, חושפת בפנינו כי עיראק תכננה לתקוף לא רק את תל אביב אלא גם את כל הערים של ישראל, הן בנשק כימי [50 טילים ואלפי פצצות] והן בנשק ביולוגי [25 טילים ו- 157 פצצות וכן מטוסי קרב עם מיכלי ריסוס].

חשוב לציין כי על פי הידוע כיום לא הצליחו האמריקאים להשמיד תוך כדי המלחמה שום משגר נייד של טילי סקאד, ולא פגעו בשום פצצה או טיל סקאד כימיים/ביולוגיים, כך שהיכולת לשגר את הנשק הנ"ל נשארה במלואה עד שפקחי האו"ם נטרלו אותה בשנים שלאחר המלחמה.

לאחר המלחמה נשאל הגנרל האמריקאי שוורצקופף (שפיקד על צבאות הקואליציה), מדוע לא השתמשו העיראקים בנשק הלא קונוונציונלי הרב שעמד לרשותם? וענה: "אינני יודע, אני רק מודה לאלוקים שהם לא עשו את זה". דהיינו, אין לזה תשובה שכלית, אלא זהו דבר שנעשה רק ע"י ה', המגן ושומר על עמו ישראל בכל עת. בגמרא (נדה, ל"א.) מובא פירוש לפסוק "לעושה נפלאות גדולות לבדו כי לעולם חסדו" – מהו "לבדו" – שאפילו בעל הנס לא מכיר בניסו. דהיינו שהקב"ה עושה נסים ונפלאות גדולים שרק הוא עצמו יודע אותם. ב"ה שאנו זוכים שבשנים האחרונות, לקראת הגאולה האמיתית והשלימה, ועם גילוי הפנימיות שהולכת ונחשפת בכל העולם (בראש ובראשונה גילוי פנימיות התורה שמזה משתלשל גילוי חוקי הטבע המתבטא בהתפתחות העצומה של המדעים במאות השנים האחרונות ובפרט לאחרונה, ויחד עם זה גילוי של מידע שהיה סודי במשך שנים רבות ונחשף כיום על ידי המדינות השונות), מתגלים נסים נסתרים רבים. נסים אלו ממחישים לנו את את אהבת ה' אלינו והשגחתו התמידית על עמו ישראל.

הנסים בתחום הנשק הגרעיני והרדיולוגי
גם בתחום הנשק הגרעיני הייתה תמונת המצב המודיעינית חלקית ביותר. היה ידוע כי העיראקים לא שיקמו את הכור הגרעיני "אוסיראק" שהפציצה ישראל בערב חג השבועות בשנת תשמ"א [גם בתקיפה זו אירעו נסים כבירים רבים – כפי שכבר התפרסם במספר כנסים חב"דיים מפי הטייס אל"מ (מיל.) זאב רז שהוביל את מטוסי הקרב לתקיפה], אך בכל זאת קיימו פעילות גרעינית מסוימת באתר הכורים בבגדאד (שבו היו מלבד הכור המופצץ גם כור גרעיני רוסי, וכור מחקר זעיר מתוצרת צרפת) ובאתר גרעיני נוסף בצפון עיראק. שני האתרים הופצצו על ידי חיל האוויר האמריקאי. גם כאן, רק לאחר המלחמה נחשפו הניסים הגדולים. פקחי האו"ם הצליחו לתפוס עשרות אלפי מסמכים שאילצו את העיראקים לחשוף עוד 22 אתרים ומפעלים שעסקו בפיתוח נשק גרעיני!

התברר כי לאחר תקיפת הכור פנו העיראקים לקג"ב שהדריך אותם כיצד לבנות מפעלי גרעין בלא שלווייני ומטוסי ריגול יצליחו לאתרם. עיראק הקימה בחשאי תשתית גרעינית ענקית, בתקציב של יותר מעשר מיליארד דולר, בה הועסקו 27,000 איש (מתוכם 7,000 מהנדסים ומדענים) בפיתוח נשק גרעיני.

העיראקים ניצלו מסמכים שארה"ב שחררה לפרסום על הדרך בה בנתה את הנשק הגרעיני שהטילה על יפן, ובנו קליוטרונים להעשרת אורניום. בנוסף, חברות גרמניות סייעו לעיראק לייצר צנטריפוגות [כמו אלו המופעלות באיראן כיום]. 50 צנטריפוגות כבר עבדו, ונרכש ציוד עבור 20,000 נוספות [די ב- 5,000 כדי לייצר 2-3 פצצות אטום מדי שנה]. עיראק עמדה להקים את אתר הצנטריפוגות השני בגודלו בעולם (רק של ברה"מ היה גדול יותר). בנוסף העשירה עיראק אורניום באופן כימי, וכן ע"י לייזרים ופעפוע גזי – בסה"כ חמישה מסלולים שונים להעשרת אורניום, וכן הפרידה פלוטוניום מהכור הרוסי על אף השגחת הסוכנות הבין לאומית לאנרגיה אטומית. להערכת מומחי הגרעין של האו"ם לולא מלחמת המפרץ הייתה עיראק משיגה נשק גרעיני תוך שנה-שנה וחצי לכל היותר, ובכל שנה הייתה יכולה לייצר כמה פצצות נוספות.

לולא מלחמת המפרץ, הייתה ישראל ניצבת תוך מספר שנים מול אויב אכזר החמוש בפצצות גרעיניות רבות (וגם בנשק כימי וביולוגי רב), מה שהיה מרתיע גם מעצמות גדולות מלהתייצב לימינה.

תכנית חרום עיראקית לייצור נשק גרעיני ערב המלחמה
נס מדהים נוסף התגלה עם השנים. לאחר הפלישה לכוויית עזבו פקחי הסוכנות הבין לאומית לאנרגיה אטומית (שפיקחו על הכורים הגרעיניים) את עיראק. ההנהגה העיראקית ניצלה את עזיבתם ונתנה הוראה על ישום "תכנית חרום" – על מדעני הגרעין הוטל להוציא את מוטות האורניום מתוך הכור הגרעיני המופצץ ומתוך הכור הרוסי ולהשתמש באורניום המועשר שיש בהם כדי לייצר נשק אטומי תוך זמן קצר! במקום להעשיר אורניום בכל השיטות הנ"ל, יכלו כעת העיראקים לנצל את האורניום המועשר שכבר היה בכורים, ולהכין ממנו בעצמו נשק גרעיני. מיטב המדענים גויס למשימה והוקצו מירב המשאבים כדי שעד המלחמה יהיה בידי עיראק נשק גרעיני. המדענים הקימו בזריזות מפעל לעיבוד כימי של האורניום על מנת שיתאים לפצצה, ועבדו בקדחתנות על התאמת הפצצה לראש קרבי של טיל סקאד לטווח של 630 ק"מ – שזהו הטווח לישראל. אכן, רק בחסדי ונסי ה' יתברך לא הצליחו מדעני הגרעין לגמור את כל ההכנות עד פרוץ המלחמה!

ירי הטילים לאיזור דרום ישראל
לקראת סוף המלחמה נחתו חמישה טילים באיזור הדרום. הראש הקרבי שלהם היה מלא בבטון (במקום בחומר נפץ). פרשנים בטחוניים העלו השערות שהטילים נפלו בדרום (ולא במרכז הארץ) משום שההפצצות מקשות על משגרי הסקאד לדייק, וכי לעיראקים נגמר חומר הנפץ ולכן הם משתמשים בראש בטון. אולם, האו"ם מצא בעיראק לאחר המלחמה למעלה ממאה טילים עם חומר נפץ כך שהיה ברור שלא בגלל חוסר בחומרי נפץ השתמשו בראשי בטון. בדיקות מעמיקות גילו את האמת – ואת הנס הגדול. התברר כי היה זה טיל עם ראש קרבי מוקשח ומיוחד שתוכנן ויוצר ע"י המהנדסים העיראקים על מנת לחדור מטרות מבוצרות תוך הסתמכות על אנרגיה קינטית רבה ותכנון הנדסי יחודי. התגלה, כי יוצרו סה"כ 10 טילים כאלו ו- 5 מהם נורו לעבר הכור הגרעיני בדימונה (שבדרום הארץ), על מנת לבקע את כיפת הכור!

כל הטילים נפלו בקירבה כזו או אחרת לדימונה, נקל לשער את גודל האסון לו ח"ו היה פוגע אחד הטילים בכור האטומי.

"הודו לה' כי טוב כי לעולם חסדו"!


אהבת? לחץ כאן וקבל עדכונים על תכנים חדשים שלי
+ שמירה על זכויות היוצרים למאמר באחריות הכותב בלבד

תגובות

טוען...

כותבי המדור

הצג הכל