דממה

שום קול לא נשמע

יצאתי לרחוב בתסכול עמוק. פניי חמוצות ורעות. ארבתי לראשון שרק יעז לשאול: "מדוע פניך רעות היום?" אני אצעק. אצרח. אוציא עליו את כל העצבים. אשתולל, אבעט. הם יתחרטו כל כך.

אף אחד לא שואל, אף אחד לא מסתכל. אף אחד גם לא מתקשר.
מסתכל לכביש בתקווה. אולי מכונית חולפת, או סתם אופנוען כעוס יביטו לרגע ויחליטו שאני הורס להם את היום. תתחיל מהומה. כן מהומה. עם צעקות, עם נפנופי ידיים, עם איומים.

אך מאומה.

"אם דברים רעים לא קורים, יש ליצור אותם" – נזכרתי במשפט המפורסם שאף אחד לא כתב. החלטתי לצעוד. בטוח אראה מישהו. אזרוק לו מילה. תתחיל מריבה. אוי מריבה. אחת כזאת טובה ואת כל העצבים שלי אוציא. הלב שלי החל לדפוק במהירות, האדרנלין זינק לשחקים, והרחוב? בשלו. דומם ושומם. זנב חתול אינו נראה באופק. נעצרתי בצומת דרכים. הרמזור המטופש שינה את צבעיו מדי רגע או יותר.
"אבל בשביל מה?? בשביל מה??" צעקתי בגרון ניחר. "גולם דומם ומטופש שכמוך, בשביל מה?" הגולם התעלם מקיומי והחליף את צבעו לירוק. בכעס רב שלחתי בעיטה עגונה לעמוד המתכת הכסוף עליו הוא תלוי והמשכתי בצעידה. רק רגע. רק עוד רגע אחד אפגוש מישהו וזה יגמר. אני אסביר לו בדיוק מי זה אבא שלו, מי זאת אמא שלו, ובפירוט נרחב במיוחד על החלאה המצחינה שהוא.

הרחוב כמו לעג לי בדממתו.

"בכוונה??" זעקתי בקולי קולות. "בכוונה אתם שותקים? בכוונה אתם מסתתרים?" נשבעתי שהוצאתי קול מפי, אבל שום קול לא נשמע.

האדמה הפכה לחולית. חול זהוב וחמים. רוח שקטה מנשבת. כיצד הגעתי למדבר? עם הדממה שנפלה פתע על העיר, המדבר כבר נראה חי יותר. המשכתי לי בצעידה הופך ממתוסכל למיואש.

לפתע הנעל נרטבה. גל כחול ומלוח שטף את רגליי. כיצד הגעתי לים? גלים כחולים ושקטים, ריח מלוח ומשכר. ודממה. אותה דממה. אף צליל לא נשמע. בעטתי במים בחוזקה, מתיז לכל הכיוונים, ושום קול לא נשמע.

הים לפתע נעלם. ובמקומו הופיע מבנה. צורתו מוזרה במיוחד. עשוי אבן לבנה הפולטת אור זוהר ומקפיא. אין חלונות, גם לא דלתות. התבוננתי מקרוב ופתאום עמדתי שם, בתוכו, נוגע באבנים. מגען קר כקרח. האור הזרחני זינק על ידי ועטף אותה כבמכת חשמל. התבוננתי בה באימה. זה היה חי. חי ומבעית. וזה התחיל לזחול בקיפאון שקט ומצמית לכיוון גרוני. צרחתי באימה, נופפתי בטירוף בידי ושום קול לא נשמע. אותה דממה. האור כבר הגיע לגרוני, לופת מתחמם וחונק, חזק יותר ויותר. הכרתי החלה להתערפל, התחלתי לחרר, אך שום קול לא נשמע.

ואז שמעתי חבטה. חבטה אחת עזה. ולאחריה אחת נוספת.

"טמבל תתעורר! כבר 7:20 ואתה מאחר לעבודה. ומה לעזאזל כל הקולות המטופשים האלו שאתה משמיע תוך כדי שינה???"




אהבת? לחץ כאן וקבל עדכונים על תכנים חדשים שלי
+ שמירה על זכויות היוצרים למאמר באחריות הכותב בלבד

תגובות

טוען...
הצג הכל