המושלם האין סופי – "התאוריה של הרב-יקום"

זעקת-התראה: ה"מפץ-גדול" מעולם לא היה ולא נברא, אלא שגיאת מדענים שנובעת מחוסר גישה מקצוענית... זה התחיל מייד לאחר מלחמת-העולם השנייה. זוג מדענים חדשים קנו באנגליה מערכות רדאר של "עודפי-מלחמה" ממלחמת העולם השניה. החברה האלה כיוונו את הרדאר לכיוון השמים וכל מה שקלטו, היה "רעש-לבן". לא משנה המיקום, גובה מעל הים, עונות השנה, רק "רעש לבן" שהגיע מכל הכיוו

המושלם האין סופי – "התאוריה של הרב-יקום"


מאת יגאל בור 18.8.2015
לעיתים, כאשר באים למישהו בטענות על תוצאות שירותיו או מעשיו, יש התנצלות כמו: "אין מה לעשות, אף אחד לא מושלם. בעולם הזה את השלמות אפשר לחפש רק אצל הקדוש-ברוך-הוא."

ובאמת, נוכחנו לדעת שאין אדם מושלם ואין יופי מושלם. אין מכונה ואין מכונית מושלמות ובארמון הכי מפואר תמצא הרבה פינות אפלות. ואמר כבר אחד החכמים: "תמיד צריך לשאוף לשלמות, אבל להגיע אליה קשה מאד
".
לפעמים יש מי שיגיד: "אין שלמות בעולם. אפילו העולם שלנו רחוק מלהיות מושלם, יש רעידות אדמה, שיטפונות מלחמה ומחלות".
אין מה לעשות, השלמות היא מטרה בלתי מושגת! ובאמת, כל החיים שלנו אנו רואים סבל אנושי, שחיתות פוליטית, התנהלות שגויה של מוסדות השילטון, המשטרה, החינוך ושירותי הבריאות. ומנחמים עצמנו: "טבע הדברים הוא שהשלמות היא בלתי מושגת".
נוכחנו שבמציאות השלמות רחוקה להיות מטווח הציפיות שלנו "לטוב המושלם".

בראשית המאמר צוטט מישהו שאמר "שהשלמות היא תכונת האלוקים בלבד". אבל האומר לא היה אדם דתי ובאמירה החפוזה הזאת הוא רצה להעמיד את השלמות בתוך הערפל המיסטי שהאנושות טווה על המונח "אלוקים".
בתיאוריה החדשה על "הרב-יקום הנצחי" למדנו שהיקום עם החיים שבו, יכול להתקיים לנצח רק בתנאי אחד:
"קיום מערכת "אין-סופית" של "יקומים מקומיים" שמתקיימים בשכנות המאפשרת תהליך התנגשות של החומר הכבוי של יקומים ששכבתם החיצונית נמצאת בתהליך התכלות האנרגיות של הגלקסיות' שמתרחקות במהירות הולכתו וגדלה ממרכז היקום שלהם ".

בתהליך של התאספות חומר-כבוי בנקודות מפגש בין-יקומיות, בסוף התהליך, כל היקומים הישנים מאבדים את כל החומר שלהם שנבלע את תוך נקודות המפגש.
יש לציין, שכאשר גלקסיה שאיבדה את כל אנרגית החום שלה מגיעה לשולי היקום החיצוניים, כל החומר שהיה בה, הוא בבחינת "חור-שחור". היינו: גוש-חומר שמכיל חומר-כבוי של מיליארדי "מערכות-שמש" כבויות .כמות החומר בגוש כל-כך גדולה, שהחומר קורס מתחת למסה שלו.
הערה: חומר כבוי של גלקסיה אחת מתרכז בנפח קטן מאד (בגודל של אפונה). הסיבה: המסה של גלקסיה הוּא כל-כך גדול שהחומר קורס לפח מוקטן באלפי אחוזים.
המשך תהליך התפרקות היקומים המקומיים מתרחש ב"נקודות המפגש-הבין-יקומיים".
"החורים-השחורים" שפעם היו גלקסיות, מתחברים לגוש הענקי שכבר הצטבר בנקודת המפגש.

תהליך התפרקות יקום והתמזגות עם חומר מיקומים שכנים, נמשך כמה מיליארדים של שנים, עד שהמסה בנקודת המפגש מגיעה למסה הקריטית השניה, שבה הלחץ והטמפרטורה הגבוהה של הגוש-בלב-נקודת-המפגש, גורמים לתחילתו של "מפץ-גדול" 'שמוליד' יקום מקומי חדש.

זעקת-התראה: ה"מפץ-גדול" מעולם לא היה ולא נברא, אלא שגיאת מדענים שנובעת מחוסר גישה מקצוענית... זה התחיל מייד לאחר מלחמת-העולם השנייה. זוג מדענים חדשים קנו באנגליה מערכות רדאר של "עודפי-מלחמה" ממלחמת העולם השניה. החברה האלה כיוונו את הרדאר לכיוון השמים וכל מה שקלטו, היה "רעש-לבן". לא משנה המיקום, גובה מעל הים, עונות השנה, רק "רעש לבן" שהגיע מכול הכיוונים... ישבו וחשבו, וחשבו ועוד חשבו ולא נמצא פתרון... מהחלל מגיע "רעש-לבן" שמשמעותו "מיקס של הרבה סוגים של רעש במגוון תדירויות. באותו הזמן היה גאון נוסף שהחליט שהיקום נולד מהתפוצצות-אדירה שממנו נוצר-היקום, וקרא להמצאתו "המפץ-הגדול". "היי, ברוו-עלינו" קפצו הבחורים מהרדאר, הרעש הלבן שמגיע מהחלל זה ההד של המפץ-הגדול שעדיין נמצא בחלל..

זוג אידיוטים: אם היה "מפץ-גדול" לפני ארבע-עשר אלף מיליוני שנים, הרעש דהר אל מחוץ לנקודת המפץ והוא נמצא אי שם במעמקי היקום ולא יתכן שהרעש לא ברח מנפח היקום עצמו שכן אם הייתה תופעה כזאת מעולם לא היינו שומעים את קולות הרעם מברקים מרוחקים...
אבל כל זה שטויות. לא יתכן "מפץ-גדול" מפני שכמות החומר המרוכזת במקום אחד היא כל-כך גדולה שהמסה שלו מכיל כוח-משיכה/כוח כבידה אדיר שבאדירים והוא לא מאפשר התפוצצות של הגוש.



התשובה היא: כן. אכן היקום נולד מגוש החומר הקדמון שהתאסף למקום אחד, אבל הגוש לא התפוצץ. מה שהתרחש היה שונה לגמרי. הלחץ האדיר בתוך גוש החומר גרם להתחממות עד מיליוני מעלות.
בשלב מסויים הטמפרטורה של החומר הגיע לדרגה שבה השכבה החיצונית של החומר התחילה להתנדף לחלל.
כוח המשיכה האדיר של הגוש לָא אפשר התנדפות מהירה ולכן יש לנו יקום כל-כך גדול. החומר התנדף במשך מיליארדים של שנים... עד שתהליך הבריאה הסתיים.
ואם הייתה התפוצצות, היקום היה בגודל מועט, שהרי כל החומר נזרק בבת-אחת לחלל, ואילו ביקום שלנו קוטר היקום שלנו הוּא פעמיים 14 מיליארד שנים.
תהליך ההתחדשות של "היקומים המקומיים" מתרחש בכול המרחב האין-סופי של החלל. המשמעות היא שמבחינה פיסיקאלית "הרב-יקום" שלנו הוא "על-על מערכת".

משמעות "על-על מערכת": מנגנון גדול שמכיל הרבה "תת-מנגנונים" ("תת-מערכות"), שכולם תלויים בכולם, וכולם הם חלק בשלמות של כל המערכות-מנגנונים המקומיים.
מבנה "פירמידת-מערכות" של "הרב-יקום-הנצחי"
ניתן להבחין במערכת הענקית של "על-על יקום" כמה סוגים של "תת-מערכות" ולסווג את המערכות לפי מספר הרכיבים של כל "סוג-מערכת". הסיווג מתחיל מהקטן אל הגדול.
1. בבסיס הפירמידה נמצאים "תת-תת-מערכות" של פלנטות . היינו גרמי-שמים כמו 'ארץ', 'נוגה 'מאדים' ושאר לווייני השמש.
בשורה השניה: "תת-מערכת שמש". היינו: השמש עם הלוויינים שלה. מספר הלוויינים של שמש הוא סופי והוא תלוי במסה של השמש וכוח המשיכה שלה.
בשורה השלישית: הגלקסיה והערפילית. הגופים הענקיים שכוללים מיליארדים של "תת-מערכות שמש". בכל גלקסיה מספר מערכות השמש הוא סופי (כמות-מסויימת).הערפילית היא מערכת של גזים ואבק-קוסמי שבה נולדות תת-מערכות-שמש ומערכת-גלקסיה.
בשורה הרביעית נמצאים "יקומים-מקומיים". מספרם של ה"יקומים-מקומיים" הוא "אין-סופי".
בקצה הפירמידה נמצא: ה"רב-יקום נצחי" שהוא התגלמות השלמות-הנצחית של היקום.
הקיום הנצחי של הרב-יקום נסמך על תופעת " פרפטום מובילה" שפרושה בלטינית: "בתנועה-נצחית".
"התנועה-הנצחית" של היקום – מגלמת את הקיום הנצחי שלו באמצעות: "הדעת, הבינה, החוכמה, החוקיות והחיים"



מה זה "בתנועה מתמדת"

מה זה "בתנועה-מתמדת".
בעולם הטכנולוגי של המאות האחרונות, היו ניסיונות לבנות מכונות שלאחר הפעלתן לראשונה, הן אמורות לעבוד לנצח בכוחות עצמן.
כל הניסיונות לבניית מכונות כאלה נכשלו משום שהמכונות מבזבזות אנרגיה על החיכוך בתנועת חלקי המכונה, ובשל הצורך להתגבר על כוח המשיכה של "כדור-הארץ". לדעת מדענים, עצם "התכונות-הארציות" של המכונות, נוגדות את חוק "שימור-האנרגיה".
בתהליך "התחדשות-יקומים", חוקי "שימור-החומר" ו-"שימור-האנרגיה" עובדים לטובת "התנועה-המתמדת" של חידוש היקומים.
"שימור-החומר" מתבצע על-ידי התרכזות "כול החומר של היקום" בתוך "חורים-שחורים". תהליך "שימור-האנרגיה" עובד על מיחזור האנרגיה של היקומים שנבלעו בתוך "החורים-השחורים" שהם בתהליך שמוביל "ליקום הנולד".
מבחן הנצחיות של "הרב-יקום"
כל הקורא או השומע על התפיסה של "על-על יקום" אפילו אם הוא לא מדען, עשוי לאמור: "איך אדם יכול לתאר מערכת כל-שהיא שהוא לעולם לא יוכל לראות אותה בחושיו?"
שאלה במקומה, אבל האדם גם לא יכול להיכנס לתוך תא-ביולוגי כדי לבחון אותו עובד. אדם לא יכול להסתכל לתוך אטום. האדם זיהה את תכונות הוירוס וקיומו לפני שהיו כלים להוכיח את קיומו בפועל.

היכולת של הדור שלנו להסתכל במבנה החלל בעזרת "טלסקופ-חלל" הקנתה ידע רב וחשוב על מה שמתרחש בחלל.
הטלסקופים לימדו אותנו איך נולדות שמשות בערפיליות החלל, איך נראות גלקסיות אדירות, והיום אנו יכולים להבין את תהליכי-החיים של כוכבים מכל המידות והמסות.
הטלסקופים-בחלל לימדו אותנו כי הגלקסיות החיצוניות מחישות מאד את מהירות הבריחה מתוך היקום שלנו.
בסוף המאה העשרים עלתה "שאלת התחדשות היקום שלנו" שהדאיגה את המדע המודרני. עובדת התרחקות הגלקסיות לעבר החלל החיצון, (זה שמעבר לגבולות היקום), הייתה ידועה מאז התחלנו לצפות בגרמי השמים על-ידי טלסקופים ענקיים וחזקים שהוצבו על הרים גבוהים, אבל רק "טלסקופ-חלל" העיד שהיקום עומד להתפזר בחלל.

שימו לב: רק העובדה הזאת מספקת כדי ללמד אותנו שאנו רק יקום-אחד וקטן בתוך אוקיינוס אין-סופי של יקומים.
ההבנה של עובדה זאת מלמדת אותנו מסקנות מרחיקות לכת:
1. הקיום של "פלנטות נושאות-חיים", מובטח לנצח.
2. "רוח-היקום" היא החלק שמקנה לחלל ולחומר את כל המשמעויות שיש לעולם.
3. התפיסה שהיקום-שלנו הוא יחידי ברחבי החלל, ואנו ראשוניים בהיות יצורים נבונים ביקום, היא פרימיטיבית.
4. החיים ביקום קיימים מזה מיליארדים של שנים, אבל המרחקים בין הפלנטות ש"נושאות-חיים" הם כה גדולים, שאנו לא יכולים להביא עצמנו בכלי-כל-שהוא לקירבת פלנטה שכזאת כדי לראות עוד "תרבות של חיים". ומשום כך אנו חשים שכל הישג חדש הוא ראשוני.
5. התועלת המעשית של התיאוריה הוא בעצם קיומה: הרחבת אופקי החשיבה של האדם-החושב.
6. התיאוריה על "רב-יקום-נצחי" קרובה מאד לתיאור הבריאה בספר-בראשית ונותנת משמעויות חדשות לסיפורים העתיקים על בריאת העולם, על רוח-האלוקים ועל היות האדם "בצלם-אלוקים".
סיכום:
- אנו הדור הראשון באנושות שזכה להציץ למעמקי-היקום ולהבין את מבנהו, ואת דרך היותו מערכת מושלמת שבה כל רכיב הוא חלק בתוך היקום השלם.
- קוראי החומר שמתפרסם כאן, הם הראשונים שיכולים להבין את הגודל האמתי של המרחב שבו מצויים מיליארדים של "כוכבים-נושאי-חיים".
- בפרסומים אחרים של המחבר יש התייחסות רחבה לכל הפרטים הנוגעים בהבנה מלאה איך הופיעו החיים על "כדור-הארץ". מהו המנגנון הביולוגי הקיים בחי ובצומח שאחראי להתפתחות אמתית של כל צורות-החיים, בלי הצורך במוטציות מקריות. ועוד חידושים רעיוניים שמתחבאים מעיני המדע בתוך ים-המידע החדש שהולך ומתרחב מדי יום.
אני מודה לכל מי שטרח וקרא את המאמר שלי עד הסוף.


קוראת וקורא יקר,
אנא, עשו איתי חסד גדול. בבקשה כתבו איזה שהיא הערכה, הערה, או שאלה בנושאים שבהם עוסק המאמר.
תודה מראש,
יגאל בור, המכונה "סבא יגאל"
borigal@gmal.com





אהבת? לחץ כאן וקבל עדכונים על תכנים חדשים שלי
+ שמירה על זכויות היוצרים למאמר באחריות הכותב בלבד

תגובות

טוען...
הצג הכל