1750הנוסעת-האופרה הישראלית

אופרה על השואה מזוית אחרתץמענין מאוד ומומלץ ביותר לראות




1750'הנוסעת'-מייצ'יסלב וינברג-האופרה הישראלית
צילומים-אלי ליאון

אמש ראיתי את האופרה 'הנוסעת' מאת מייצ'יסלב וינברג , ליברית אלכסנדר מדבדייב לפי רומן באותו שם מאת זופיה פוסמין.

ההפקה שראיתי עוסקת בשואה אך לא בצורה שבדרך כלל מציגים אותה.

ליזה -הגיבורה הראשית היתה מפקחת אס.אס.היא נוסעת עם בעלה באוניה בדרכם לברזיל ועל האוניה היא רואה אישה עם פנים מכוסות.היא בטוחה שהנוסעת היא אחת הנשים ממחנה הריכוז איתה היו לה כמה אירועים.שמה היה מרתה.
ליזה ובעלה הדיפלומט הגרמני מרגישים סכנה כל שהיא אם הדבר ייודע שדיפלומט התחתן עם אישה שהיתה מפקחת באס.אס.

ההפקה הזו נמשכת כשלוש שעות כולל הפסקה .היא מאוד מרשימה אך יחד עם זאת מצמררת מהדברים שנאמרים ונראים באופרה.
הבמאי דייויד פאונטי לא חסך מהצופים מראות קשים,אוירה קודרת,עצובה אך מאוד מענינת .המוסיקה של וינברג היתה בהתאם לבימוי .
זאת מוסיקה מיוחדת.יש בה עוצמה רבה והוא מרתקת את השומע להמשיך ולשמוע .התזמור נהדר,התזמורת מוגברת.יש הרבה כלי הקשה,מוסיקה דרמטית .יש מצד אחד צלילים שכמעט לא נשמעים ומצד שני נגינה עוצמתית ממש סערה בעוצמה רבה.

זאת הפקה גרנדיוזית הן בהיקף שלה והן ברושם שהתפאורה משאירה אצל הצופה.

בכל מקום שהאופרה הוצגה היא התקבלה בהתלהבות על ידי הקהל וזכתה להצלחה רבה.עד כה ,אותה הפקה, כבר הוצגה ב12 ארצות שונות העולם.
בארץ היא מוצגת בפעם הראשונה.

האופרה נחשבת ליצירת מופת והיא עוסקת בשואה אך מזוית מאוד שונה.זוית מיוחדת וחריגה.
העלילה מתרחשת בהתחלה על אוניה בה ליזה נוסעת עם בעלה.היא רואה באניה את מרתה שהיתה אסירה תחת פיקודה באושויץ.היא אינה בטוחה אם היא באמת מרתה כי פניה מכוסות אך העובדה שהיא יכולה להיות האסירה לא נותנת מנוח לבעלה לאחר שנודע לו כי היא היתה מפקחת מטעם האס אס.בעלה הוא דיפלומט מערב גרמני שנוסע עם אישתו למקום כהונתו כשגריר ונכנס לפאניקה בגלל עבר אישתו.
ליזה אינה בטוחה שזו מרתה כי היא הובילה אותה לחדר המתים ומשם אף אחד לא חזר חי.
גם הצופה אינו יודע האם מרתה קיימת במציאות או פרי דמיונה של ליזה שהעבר אינו נותן לה מנוח.

המפגש הדמיוני מעורר זכרונות העבר והעלילה עוברת מההוה לעבר -חמש עשרה שנה אחורה.
מרתה היא אסירה פולניה ודרך הזכרונות של ליזה מעלים באופרה החיים באושויץ ואיך זה השפיע על שתי הנשים.
ליזה נזכרת על כל מה שהתרחש שם.ראוי לציין שליזה מציעה למרתה ואהוב ליבה לקבל ממנה עזרה אך האצילות הפולנית לא מאפשרת להם לקבל עזרא זו.
הגאוה של הפולנים חזקה יותר מהאהבה והמות והם מסרבים לקבל את העזרה.

המחברת זופיה פוסמיז כתבה סיפור קצר לאחר מכן זה הפך לרומן ולאחר מכן הרומן עובד לאופרה.

הבכורה של האופרה היתקימה לפי 9 שנים בפסטיבל ברגנץ ומשם התפרסמה בכל העולם.
וינברג הנו יהודי ממוצא פולני והוא טוען שכתב את האופרה לא בגלל רצון אמנותי תרבותי אלא בגלל הגורל הטראגי של כל משפחתו.
וינברג ברח לבריה'מ וכך ניצל אך כל משפחתו נספתה בשואה.
הקשר של וינברג עם האופרה 'הנוסעת' נוצר בעיקבות היכרות וחברות קרובה עם שוסטקוביץ שחשב שאין אדם מתאים יותר מוינברג לכתוב אופרה עפ'י הרומן.
לאור זאת ,מאוד יתכן שהיתה ויש השפעה הדדית ביצירות שניהם.
וינברג היה מלחין לא ידוע אך בזכות האופרה הזו לאחר שהוצגה בברגנץ זכה להצלחה גדולה ובפולין הוא הוכרז למלחין לאומי.
למרות כל זאת הקהל הרחב לא שמע עליו עד כה ,למרות שכתב הרבה יצירות וזכה להצלחה גדולה בעולם.

המוסיקה של"הנוסעת" במידת מה אפשר לכנותה מוסיקה תכניתית כי היא בעצם מתארת את הטראגדיה של אושויץ.
יש בה הרבה כלי הקשה,הרבה מוטיבים,הרבה עוצמה.
וינברג לא זכה לראות את האופרה מועלית על במה כל שהיא כי היא הועלתה לראשונה רק 10 שנים לאחר פטירתו.

הבמאי ביים הפקה מענינת,מרגשת בנויה כמעט כולה על סצינות אינטימיות גם כאשר מסיביב יש קהל ואנשים רבים שלא משתתפים בשירה ועומדים כסטטיסטים ללא כל פעילות.

פאונטי שביים גם את הבכורה בשנת 2010 ,ביים אותה בצורה מאוד ריאליסטית נאמן לתקופה אפלה ,תקופה בה לא היה ערך כל שהוא לאדם ביחוד אם הוא היה שייך למיעוט כל שהוא מכל סוג שהוא.
מאוד מפליאה העובדה שבסצינות האסירות באושויץ יש רק יהודיה אחת וכל השאר הן או פולניות,או רוסיות או צרפתיות ואחרות כאשר באופרה כל אחת שרה ומדברת בשפתה שלה.אנו שומעים שירה ברוסית,צרפתית גם עברית וגם יידיש למרות שאסירה מסלוניקי שם לא מדברים יידיש שרה בשפה זו.

בהעלאת האופרה כעת בישראל אפשר לראות סוג של הנצחה של הזוועה ,אפיק של זכרון והנצחה של מה שקרה ודרך לזכור את מעשי הזוועה בתקופה של מכחישי השואה בעולם מתרבים.
מוזר היה לי לראות שמפקחת האס אס הוצגה לא באור שלילי לגמרי אלא כאישה שמילאה את תפקידה כנאמנה למולדתה.

לצפות באופרה זו הנה חוויה אמנותית מיוחדת במינה.נהנתי מהביצוע ,המוסיקה והמשחק אך היתה זו הנאה אחרת הנאה מלאה בהתרגשות,הנאה יוצאת דופן שהזכירה ימים בהם האנושית הגיעה לשפל המדרגה כאשר כולנו תקוה שלא נחזור לעולם על העבר הנורא הזה ושלא נסלח לאחראים לעולם.
לכל אחד זכות לפתוח במלחמה אך אין זכות לשבח השמדה המונית במטרה למחוק עם שלם מהעולם.לעולם לא נשכח ולא נסלח.

המוסיקה של וינברג מקסימה .היא מבשרת אימה,מתח,זועקת ,מאיימת.מוסיקה מרגשת.

יש הרבה משתתפים באופרה אך התפקידים הראשיים בעצם מצטמצמים לשלושה ,ארבעה ואפילו לפחות.

ליזה -גרמניה-בגילומה של דווידה קראנאס מארה'ב. בערב הבכורה שהיתי הופיעה בפעם הראשונה בארץ.קולה מאוד ערב לאוזן,חזק ונקי.התרגשות מורגשת בשירתה ומשחקה שהיה טוב מאוד.היו בו ניואנסים רבים בהתאם לעלילה.נעים היה לשמוע אותה שרה.

מרתה -פולניה-היתה אדריין מיקש מהונגריהגם היא היתה טובה מאוד.

בתפקיד של בעלה של ליזה שיחק דייויד דנהולט שהופיע בהתחלה ובסוף האופרה בתפקיד קטן וביצע את תפקידו יפה.
מורגן סמית היה טוב מאוד כארוסה של מרתה.

בתפקידים שונים הופיעו גם זמרי האופרה הישראלית כולל בוגרי מיתר אופרה סטודיו אשר כרגיל ביצעו את תפקידם היטב .ואלה שמותיהם-יאיר פולישוק, דניאלה סקורקה,עינת צרני,זלטה חרשברג,ענת צרני,שי בלוך,אלה וסילביצקי עם קולה הערב והמקסים שביצעה שיר נהדר.כן הופיעו בצוות של הבכורה נח בריגר,ולדימיר בראון,לריסה טטוייב ואם שכחתי עוד מישהו מצוות הבכורה איתו הסליחה.עודד רייך ואירה ברטמן יופיעו בתאריכים אחרים.

המנצח סטיבן מרקוריו היה מעולה.הוא הכין את תזמורת האופרה-התזמורת הסימפונית הישראלית רשל'צ מצויין והיא התעלתה על עצמה בביצוע זה.

התפאורה היתה מלאכת מחשבת.זזה ונעה ימינה ושמאלה .היא היתה כבדה ומעולה.
עיצב יוהן אנגלס,התלבושות האוטנטיות מארי-ז'יאן לקה,התאורה-פאבריס קבור .לטעמי התאורה לא האירה היטב ומהזוית הנכונה את פני הזמרים בחלק מהסצינות האינטימיות.

מקהלת האופרה בניצוחו של איתן שמייסר היתה טובה מאוד אם כי הפעם תפקידה היה יותר סטאטי מאשר שירתי.
לא הבנתי את כוונת הבמאי להושיב את מקהלת הגברים על מרפסת ולראות משם מה מתרחש על הבמה למטה מבלי לקחת באותו הזמן חלק כל שהוא במתרחש על הבמה.בקטעים מסויימים הם שרו גם בעברית.

התרגום של ישראל אובל היה ,כרגיל,מעולה.הוא היה קל לקריאה ,לא מתפלסף,לא היתה בו מילה מיותרת והוא זוכה היום לתואר הלא רשמי - המתרגם הטוב ביותר של אופרה וסרט כי הוא מבין את החשיבות להיות מדוייק מצד אחד וקל לקריאה כשהתרגום הוא בכיתוביות המתחלפות מהר.

לראות או לא לראות;אופרה כבדה,מרגשת,מרתקת ,מעוררת זכרונות לא נעימים בחלק מהקהל ,אך מרשימה ביותר ומומלץ מאוד לראותה למרות שההנאה הפעם היא מסוג אחר לגמרי.


נכתב על ידי elybikoret-אלי ליאון ,1/5/19 08 23









-

אלי ליאון

elybikoret@gmail.com

www.elybikoret.022.co.il

03-6856786
0542493488
עיתונאי-מבקר אמנות
תיאטרון,מחול,מוסיקה,קולנוע,פנאי

חבר אגודת העתונאים של תל אביב
ותא המבקרים שליד האגודה
מנהל קהילות התרבות והפנאי-אתר מוטקה

מבקר התרבות של דעתון ושל הפורטל שלנו

מבקר תרבות גם בעסקים,ק. דה מרקר,תפוז,פרשן

WORD PRESS








אהבת? לחץ כאן וקבל עדכונים על תכנים חדשים שלי
+ שמירה על זכויות היוצרים למאמר באחריות הכותב בלבד

תגובות

טוען...
הצג הכל