הד-התמיד של קולך

הד קולך שחי בי, עולה מתוכי, צורב ומטביע אותי בו

הד קולך שחי בי, עולה מתוכי
צורב ומטביע אותי בו
והייתי רוצה כל-כך לשוט
באגמי הירח השלווים.

אך סוסי-הפרא במישורי-הזכרון הנרחבים
שועטים בשדות הלב הדואב
במרחבים העצומים
שאין בהם שאון, קוראים בשמך.....

כל חלומותי נאספו,
מתת רפרוף עין אחת
הבזק אור אחד למה שנקרא - תקותי
לו הגעתי לתכלית חיי ברגיעה.

אך אתה, בני, חלפת על פני
והלכת, ואני נותרתי כאן
עם יפחותי
ואין נחמה בתפילות...




אהבת? לחץ כאן וקבל עדכונים על תכנים חדשים שלי
+ שמירה על זכויות היוצרים למאמר באחריות הכותב בלבד

תגובות

טוען...
הצג הכל