צער פניכם
הַדֶּגֶל הוּרַד, תּוּגָה מִשְׂתָּרֶרֶת,
וְאַתֶּם עַל מְכוֹנְכֶם בִּדְּמָמָה,
בְּתוֹכְכֵי רוּחֲכֶם הַמְיוּסֶרֶת,
הָאוֹר זֶה מִכְּבָר כָּבָה.
הַמִּלִּים חֲסֵרוֹת מַשְׁמָעוּת,
הַגִיגֵי נְאוּמִים לָרֹב,
עַל גַּבֵּי מַשָּׁב הָרֵיקָנוּת,
לְרֶגַע לֹא שׁוֹכֵךְ הַמַּכְאוֹב.
עוֹדֶנָה נִיצֶּבֶת בְּשׁוֹרַת הַאִיוֹב,
כִּתְמוֹל שִׁלְּשּׁוֹם תְּחוּשַׁת הָאָבְדָן,
הָרֶגַע הַהוּא, כְּתָמִיד קָרוֹב,
לֹא קָהָה בַּחֲלוֹף הַזְּמַן.
תְּהִיּוֹת בְּלִבְּכֶם אֵין סְפֹר,
מַרְאוֹת וְקוֹלוֹת מִיָּמִים עָבָרוּ,
לְעוֹלָם תְּבַקְּשׁוּ מָזוֹר,
הַטְּקָסִים לֹא לָכֶם נוֹעֲדוּ.
וַאֲנִי נֶאֱלָם, הַיוֹם כִּלְפָנִים,
מִתְבּוֹנֵן בְּצַעַר פְּנֵיכֶם,
דִמְעָתִּי מִתְגַּלְגֶּלֶת בְּלִי מֵשִים
לְנּוֹכַח תַעֲצוּמוֹת נַפְשְׁכֶם.