הנושאים הרציניים במזרח התיכון בראי הקריקטורה של יגאל בור

לפני כחמישים שנה קראתי בדיחה מסיפורי אלף לילה ולילה: הֲרוּן אֶל רָאַשִׁיד האמיר של הממלכה המוסלמית בעירק קרא לשר האוצר וציווה עליו להגדיל המיסים בעשרה אחו. הלך השר וקיים הפקודה. קרא לו המלך ושאל: מה אומרים בשווקים? ?בוכים אדוני ההמלך, כועסים... ההמשך במאמר המצורף...

לפני כחמישים שנה קראתי בדיחה מסיפורי אלף לילה ולילה: הֲרוּן אֶל רָאַשִׁיד האמיר של הממלכה המוסלמית בעירק קרא לווזיר הגדול
וציווה עליו להגדיל המיסים לכל בעלי העסקים בעשרה אחוז. הלך השר וקיים הפקודה.
קרא לו המלך ושאל: מה אומרים בשווקים? "בוכים אדוני ההמלך, בוכים וכועסים...' אמר הווזיר הגדול.

האמיר הרון אל ראשיד ניענה את הראש בסיפוק ואמר: "עכשיו כשהם כבר בוכים וכועסים, ננצל את המצב ונטיל עליהם הגדלת מסים בעוד עשרה אחוז".
הואזיר הגדול החוויר. אבל האמיר ציווה, מה לעשות. שלח הווזיר את גובי המיסים לשווקים ולחנויות עם הוראה להגדיל את הגבייה בעוד עשרה אחוז.
כעבור חודש קרא האמיר לווזיר הגדול ושאל איך העם הגיב על הגדלת המסים. ענה הווזיר, "וולא אדוני האמיר ירום הודך,
התלונות קשות מאד אבל הגובים מקבלים את הכסףהנדרש".
"טוב מאד אומר האמיר החמדן, נגדיל עוד פעם את המס בעשרה אחוז".

הווזיר הגדול הזמין את כל הגובים לבוא לארמונו בארבע לפנות בוקר כדי שלא יראו שהם שוב נאספו לקבל העלאה במס.
למחרת בשעה עשר בבוקר, לאחר שכל העסקים כבר היו פתוחים לקונים ובעלי המכולת, הבשר והירקות מכרו הרבה ממרכולתם,
פשטו הגובים לחנויות ולשווקים, לחוות הבקר והכבשים, למנסרות העצים, לצורפים ולקצבים,
ודרשו עוד עשרה אחוז מס האמיר הגדול, המכובד, נציג מוחמד עלי-האדמה.

שקט שרר בכל המדינה.
פתאום קרא דבר מדהים, בבת אחת כל המדינה פרצה בצחוק אדיר, והגובים נסו על נפשם לביתם.
למחרת בצהרים הגיע הווזיר הגדול אל האמיר הנישא והמרומם וניצב לפניו בשתיקה כאשר פניו עגומים וראשו הופנה בהרכנה אל הרצפה.

הסתכל האמיר בווזיר, התבונן והתבונן ובסוף אמר: "מה שלומך הווזיר הגדול שלי, פניך נפלו, ואתה נדכה, האם המצב בשווקים
ובחנויות כל כך גרוע, וכולו רק בכי, תלונות קללות וגידופים?"

"לא אדוני האמיר, נציב מוחמד עלי-האדמה. הם לא בוכים, לא מתלוננים ולא מגדפים!"
"אז איך הם מגיבים כל הסוחרים, המוכרים והמתווכים למיניהם?" שאל האמיר.
"הוי מלכי ואדוני, כאשר באים לדרוש את המיסים הגבוהים הם צוחקים וצוחקים וצוחקים עד שהגובים בורחים".
"אוי ואבוי, נאנח האמיר הגדול, אם הם צוחקים על המס, סימן שהגזמתי, תוריד להם מהר חמש עשרה אחוז מהמס של אתמול".






קוראות יקרות, קוראים קרועים...
הבדיחה העתיקה (למעשה ספר אלף לילה ולילה נכתב במאה השמונה-עשרה על-ידי כמה סופרים שכל אחד מהם כתב כמה סיפורים
שנלקחו מהמדף האירופאי העתיק והם לבשו דמויות ותלבושות של המזרח התיכון). נא ראו "אלף לילה ולילה" בויקיפדיה.

סליחה:
אני חוזר לשורה השנייה: הבדיחה העתיקה היא מבוא לשלוש תמונות המתארות סצנות מזרח תיכוניות של היום.
מכיוון שתמונה שווה אלף מילים ולי יש לפחות שבע תמונות בשלוש מסגרות, הרי שאני אדבר בקצרה בשבעת אלפי מילים...
אודה לכם אם המצגת הקטנה שלי תמצא חן בעיניכם, שתפיצו אותה לכל ישראלית וישראליק...
תודה. יגאל בור.

התמונה הראשונה באה אלינו מסוריה, שכנתינו הצפונית.


לא הייתי אומר שהקריקטורה על אסד , מדינתו ואזרחיו, יכולה לעורר חיוך, אבל היא מבטאת את חוסר המצפון
המסתתר מאחורי שקרים, אכזריות, שפלות, אובדן כבוד-לאומי, אובדן נאמנות המנהיג לעדרו, ימך שמו וזיכרו מעמו האומלל.\



הפעם הקריקטורה עוסקת ביחסים המשלולשים פרס, טרמפ, ונתניהו.
קשה להאמין שתופעת השיגעון הפרסי הוא רצון אללה.
אללה לא רוצה שלפרס של המן העכשווי יהיה פצצה אטומית
אבל הוא רוצה את המאבק האדיר בין פרס האיראנית וישראל העכשווית.
למעשה מיסטר טרמפ הוא בסך הכול הטרמפ (מכונית שאספה נוסע על הכביש) של ישראל להגעה למעמד
מעצמה עולמית למרות זעירותה הרב תחומית.


שתי הדתות הגדולות שביחד מונות 40 אחוז של הנפשות בעולם נולדו
מתוך ספרות הקודש היהודית.
שתי הדתות הגדולות נועדו להיות תמיד הזנב הארוך של הראש היהודי המקורי.
שתי הדתות, נצרות ו איסלם הן שונאות זו לזו אבל המאבק שלהם הוא עם העם היהודי.
שתי הדתות ששולטות על 70 אחוז של האדמות המאוכלסות, רוצות את 27 אלף הקילומטר המרובע של מדינת ישראל.
שתי הדתות רוצות לזכות בתואר "העם הנבחר".


המוסלמים התגנבו לתוך שק העצמות של הנוצרים הקתולים והפרוטסטנטים והם
יהיו בקרוב יחסית הגייס השלישי של האיסלאם במלחמה עם הנצרות.
הנצרות יודעת את זה כמו שאני ואתם יודעים את זה, אבל השנאה למדינת ישראל
שקפצה מאה מדרגות במעלה מעמדה בעולם הודות להיי-טק, כלכלה, פוליטיקה חכמה ויחסי שכנות עם כל ארצות ערב פרט ללבנון, סוריה ועירק.
אבל הנוצרים כל הזמן עובדים על "שלום ישראל עם פלסטין".


הם יודעים שהפלסטינים נמצאים בהזייה של ניצחון על ישראל.
הם יודעים שהצבא הישראלי יכול למחוק את הפלסטינים כולם תוך עשרים וארבע שעות.
אבל הם עדיין מקווים שהם יצליחו להכניס לנו מאות אלפי ערבים שלא רוצים אותנו.


בקריקטורה השלישית הבאתי את האבסורד לשיא חדש, אבל מאד מציאותי...
אין ספק שאם האיראנים ירצו במלחמה עם ישראל הם יפסידו הכול.

למה?
מפני שבין ישראל לאיראן יש מרחק אדיר של מדבר... ושל ים...
המרחק הגדול בתוך ים של חול,
הוא סיבה להפסד בקרבות. כל הנשק הישראלי
של מטוסים מאויישים וטילים מכוונים ישמידו את שיירות
הצבא והטנקים במדבר.
נראה לי שהאיראנים יודעים זאת עוד מהמלחמה עם עיראק. ולכן קרוב לוודאי
שקריאות הקרב שלהם אינם מתכוונים לקרבות צבא מול צבא.
הם צריכים להיות משיגי השמדת המדינה הציונית לטובת הערבים שנואי נפשם..
למזלנו הערבים לא רוצים חופה-איראנית... הם בזים לדתם הכאילו מוסלמית.
לכן, הנצחון הישראלי לא יהיה בשדה הקרב האמיתי עם איראן אלא בניצחון
המערב על הרצון האיראני להגיע למעמד מעצמה עולמית שיושבת קבוע באו"מ
ובכל המערך הפוליטי העולמי...
והקריקטורה??? היא רק התבדחות על חשבונו של חמינאי החומניסט המגוחך של העם האיראני התמים.

תודה לקראות ולקוראים שלי, באהבה מיגאל בור


אהבת? לחץ כאן וקבל עדכונים על תכנים חדשים שלי
+ שמירה על זכויות היוצרים למאמר באחריות הכותב בלבד

תגובות

טוען...
הצג הכל