מדברים אמת

על מצעדי גאווה

מחאה נגד השחתת המשפחה
מפרסם את דברי מורי ורבי הגאון הצדיק, הרב שלמה חיים הכהן אבינר שליט"א.

שאלה: יום חמישי ג' בסיון, אמור להתקיים בירושלים מצעד הגאוה שהוא באמת מצעד התועבה, וכנגדו, עצרת מחאה על הפגיעה בקדושת העיר. אבל האם אין בכך פגיעה ב"ואהבת לרעך כמוך"? או הלבנת פנים? ואולי עדיף להתעלם ולא לעורר את הנושא? הרב הראשי לירושלים קרא שלא לתלות דגלי הגאווה בעיר, - האם אין זכות לכל אחד לתלות דגל שירצה?

תשובה: א. יש להבחין בין הנושא לבין המושא. אנו אוהבים את כל היהודים, גם החוטאים והפושעים והטועים והמבולבלים והמזיקים וההורסים, אבל אנחנו שונאים את מעשיהם המקולקלים, ומתוך כך אנו פועלים בכל כוחנו נגד אותו רוע, - וזאת לא מתוך שנאת אותם יהודים, אלא אדרבה מתוך אהבת אותם יהודים, כדי להצילם מבאר שחת ולתת להם חיים יותר מאירים, יותר טובים, יותר נעלים, יותר מאושרים.

משל למה הדבר דומה, באב הרואה את בנו האהוב עליו כנפשו, אוחז באבוקה כדי לשרוף את בית המשפחה, בוודאי יצעק עליו בכל כוחו כדי לחדול, ודאי אין זה הזמן להבינו, להכילו, לכבדו בדרכו, ולתת לו להתהלך כאות נפשו.

ועוד משל, בליל הסדר יושבים ארבעה בנים, חכם, רשע, תם ואינו יודע לשאול. גם הרשע הינו שייך למשפחה ומוזמן באהבה. אבל יחד עם זה יש צורך לומר לו דברים נכוחים בכל תוקף "ולהקהות את שיניו".

ב. והוא הדין בהלבנת פנים. העלבון אינו נגד אותם האנשים אלא נגד דעותיהם העלובות והנוראות, שמכלות כל חלקה טובה, ששורפות את המשפחה בישראל. ראה באיזו תקיפות דיברו נביאינו, כגון ישעיה פרק א, "קציני סדום" "עם עמורה" "צריי" "אויביי", ויחד עם זה הוא מסיים באהבה גדולה "ציון במשפט תיפדה ושביה בצדקה". ועיין רמב"ם הלכות תשובה ו ח..

ג. למה אתה טוען שמותר לכל אחד לתלות את דגלו, אבל שאסור לרבה של ירושלים לומר את דברו?! לא רק שמותר לו אלא הוא חייב, כי דגל אינו סתם תמונה או סתם סמרטוט. דגל הוא דבר נעלה, כמו שכתוב "ובשם אלהינו נדגול", "ודגלו עלי אהבה". כידוע הדגלים שלנו במדבר היו מעין הדגלים של המלאכים במרום. דגל חייב להיות טהור, שמימי, מרומם, ולא מתועב ושפל. לא דגל של שדים אלא דגל של מלאכים.

ודאי על הרב הראשי למחות. כאשר מדינה הולכת בדרך מקולקלת, ואנשי הרוח מרכינים את ראשם בשתיקה ובהכנעה, המדינה אבודה, חלילה. אך כאשר הם מוחים, יודעים אנו נאמנה שסוף המדינה להתרפא, בעזרת ד'.

ד. יש להבין שלא מדובר כאן בתופעה שולית, אלא במלחמת תרבות נוראה. שריפת המשפחה היא יותר מסוכנת מפצצה גרעינית מאיראן. בוודאי צה"ל לא מתבקש לחייך וללטף.

ה. בסיכום, המחאה הנוראה נגד מצעד הגאווה אינה שנאה, אלא אדרבה אהבה לאנשים אלה. ונוסף לאהבה, גם רחמנות, למי שאחרים חושבים עבורו Let us think for you. אנו רוצים לחלצם מן המייצר ולתת להם כנפיים להתרומם מן הבוץ כלפי מעלה.


שאלה: אתם מכנים את מצעד הגאווה בשם מצעד התועבה. האם אינכם סוברים שזה ביטוי פוגע? האם לא ראוי לרבנים להתנסח באופן יותר עדין?

ת: הרבנים הם אנשים מאוד עדינים, והתורה היא מאוד עדינה. אך לכל כלל יש יוצאים מן הכלל, ואם התורה משתמשת בביטוי תועבה, אין זו סתם התפרצות סגנונית, סופרלטיב, אלא אמת לאמיתה. באשר לטענה שזה פוגע, יש לדעת שאין מונופול לפגיעות. יש גם אנשים שנפגעים מעצם מצעד התועבה, ואז כתוצאה מזה גם הצועדים נפגעים.

ש: והאם אפשר לדעת למה זה יוצא מן הכלל?

ת: כי זה דבר לא נורמלי לחלוטין. גבר צריך להתחתן עם אישה, ולא גבר עם גבר, או אישה עם אישה.

ש: כך אתם טוענים הדתיים, אך לא כולם דתיים...

ת: זו לאו דווקא בעיה דתית אלא בעיה כלל אנושית. ילד צריך אבא ואימא. אדם הראשון שהתחתן עם חווה אימנו, הוא לא רק אבינו, אלא אבי כל המין האנושי. ולכן חווה נקראת אם כל חי.

ש: סליחה, אבל יש אנשים שהם כאלה. תמיד היו אנשים כאלה.

ת: זאת בדיוק הנקודה. תמיד היו אנשים כאלה בעם ישראל, אך הם חטאו ופשעו בינם לבין עצמם. עתה הם רוצים להניף דגל וליצור לגיטימציה לדבר שהוא חורבן והרס למשפחה, חורבן לעם ישראל ולמין האנושי כולו.

ש: וזו סיבה לשנוא אותם?!

ת:וודאי לא. סך הכל הם מאוד אומללים, הם חולים, הם פגועים, וצריך לעזור להם להשתנות, ולא להיפך, - מה שיש עכשיו, כלומר תוכנית לשנות את החברה.

ש: למה הם אומללים? הם מאושרים כפי דרכם!

ת: לא נכון. המלך עירום. הנשמה סובלת כאשר יש טומאה. היא מאושרת כאשר יש חיי קדושה. קדושת נישואים הם עצם החיים.

ש: אז אתם שוללים את הביטוי מצעד הגאווה?

ת: גם הוא נכון. לרצות לשנות את החברה האנושית ולהתאימה לעצמו זו באמת גאווה. הם גם מכנים את עצמם Gays עליזים. אבל אין זו עליזות אמת, שמחה פנימית, שמחת נשמה..

ש: אז מה אתה מציע?

ת: להרבות אור. מעט אור דוחה הרבה מן החושך. ויתקיימו דברי צפניה הנביא: "כי אז אסיר מקרבך עליזי גאותך, ולא תוסיפו לגבהה עוד בהר קדשי" (צפניה ג יא. הר קדשי = ירושלים).


אהבת? לחץ כאן וקבל עדכונים על תכנים חדשים שלי
+ שמירה על זכויות היוצרים למאמר באחריות הכותב בלבד

תגובות

טוען...

כותבי המדור

הצג הכל