דבר אל הישראלי ויקרא ויבין

שתי הבחירות 2019 הן על הערות שוליים ולא על סלע קיומה ההיסטורי של מדינתו הריבונית של עם ישראל. ועכשיו אנחנו לכודים עם החמאס בעזה וחולשתו מגבירה מלחמה זוטא. ומעבר לפינה החיזבאללה – סיירת אירנית.

שתי הבחירות 2019 הן על הערות שוליים ולא על סלע קיומה ההיסטורי של מדינתו הריבונית של עם ישראל. ועכשיו אנחנו לכודים עם החמ

דבר אל הישראלי ויקרא ויבין
צבי י' כסה

שתי הבחירות 2019 הן על הערות שוליים ולא על סלע קיומה ההיסטורי של מדינתו הריבונית של עם ישראל. ועכשיו אנחנו לכודים עם החמאס בעזה וחולשתו מגבירה מלחמה זוטא. ומעבר לפינה החיזבאללה – סיירת אירנית.
כל דבר מסובך הוא פשוט. אין מתמטיקה בלי אקסיומה 1+1=2. ואין מדינה ראויה בלי האקסיומה שאדם לא שולט באדם. ואין מדיניות ראויה בלי אקסיומה שעם לא שולט בעם ומדינה לא שולטת במדינה אחרת.

עזה והחמאס היא נגזרת של האקסיומה. רבנים מתנחלים הכשירו תלמיד לרצוח את המנהיג שהבין באקסיומה. ומאז הימין וגם השמאל לא יכולים לשחרר את המדינה מההזיה שהאקסיומה "עם לא שולט בעם" לא חלה על מדינת היהודים. ויכולים 6 מיליון יהודים שחיים בישראל לשלוט ב – 6 מיליון פלשתינים שחיים בארץ ישראל. ולא יכולים להביא ביטחון.
הפתרון לעזה ולחמאס (ואולי גם לחיזבאללה) ממתין ברמאללה. שם קבינט המלחמה של הפלשתינים במדינת ישראל. צה"ל יכול לנצח בכל הקרבות. את מלחמת 100 השנים עם הפלשתינים רק השלום יכול לנצח !!!

הישראלים המדינתיים – שלא כמו היהודים השיבטיים – חובתם להבין כי עד 15 במאי 1948 שני שבטים נלחמו על הארץ. השבט שלנו ניצח בזכות עליונות כוחנית וגם מוסרית. באנו עם "גם אנחנו" מול "הרק אנחנו" של הפלשתינים. הצדק ניצח. תוצאות מלחמת הקיום הזאת הן כ"בריאת עולם". מי שמערער על הבריאה הזאת מוליך אל האין מוצא.
ומכאן הכל בהיר: בכל צומת אסטרטגי (בשונה מטקטי) כשהנהגה משמאל סטתה מהאקסימה המדינתית היא כשלה. ובכל צומת אסטרטגית כשהנהגה ימנית דבקה באקסיומה הזאת היא הצליחה. וכשלה בסטייה ממנה.

אירועים המייצגים:
פרס ודיין ארגנו פוטש להדיח את אשכול מהביטחון. ודיין היה לגיבור ששת הימים. הוא ובגין כפו מדיניות נוגדת האקסיומה עד "טוב שארם אל שייך ללא שלום משלום בלי שארם אל שייך". ננעלו במדיניות של עם שולט בעם כלפי הפלשתינים ומדינה כובשת ממדינה כלפי מצרים. במלחמת ההתשה בגין דרש תגובות קיצוניות ופרש מממשלת גולדה (אוגוסט 70) על המו"מ בחסות יארינג.

דיין עם גולדה סרבו להצעת שלום של סאדאת ונקטו מדיניות ימנית נוגדת האקסיומה שמדינה לא כובשת ממדינה – והביאו את יום הכיפורים. רבין היה לראש ממשלה. תוהמי ראש לשכת סאדאת ביקש באמצעות מתווך (הקנצלר קרייסקי) להיפגש עם שר הביטחון, פרס, לקדם מו"מ. רבין (שמאל?} ענה לשליח: הם יודעים את הטלפון שיטלפנו אלי.
רבין הביטחוניסט זנח את האקסיומה המדינתית הראויה. כעבור חצי שנה תוהמי נפגש עם דיין במרוקו ונחתם השלום עם מצרים. בגין הימני שפרש מממשלת האחדות על המו"מ של יארינג, שינה אוריינטציה אל האקסיומה "מדינה לא שולטת על מדינה". ובמו"מ עם קארטר וסאדאת חתם על השלום עם מצרים. ושימו לב על: The Legitimate rights of the Palestinians People = הזכויות הלגיטימיות של העם הפלשתיני. ניצחון האקסיומה.

אח"כ סטה מהסעיף בהסכם להתקדם עם הפלשתינים. הפנה עורף לאקסיומה שעם לא שולט בעם עד שדיין וויצמן פרשו מהממשלה. ראה"מ שמיר ערב הבחירות לכנסת ה – 13 לא הצליח למָעֵט טרור והציבור העלה את רבין הביטחוניסט נגד הטרור. על טִיקָט של מדביר טרור, הפתיע רבין בהיפוך תובנה.
ביטחוניסט שמאל הבין כי האקסיומה האמורה חלה גם על העם היהודי ועל מדינתו ולא יכולים לשלוט ב – 6 מיליון פלשתינים שמספרם מוכפל מדי דור וחצי. והלך לאוסלו. ונרצח. פרס אחריו דחה את מועד הבחירות עד שהטרור הביא את ניצחונו המצומק של נתניהו. הווייתו של זה הייתה למרוד באקסיומה שעם לא שולט בעם אחר עד היום הזה..

לעזרתו באו הפלשתינים שמאז עושים כל מאמץ להבטיח את ניצחון הישראלים שכופרים באקסיומה ומאמינים שהיהודים הם עם נבחר. וכך עשו בניסיון של ברק לממש את העיקרון הנזנח וכשל במו"מ בקאמפ דויד. ומאז אנחנו מתבוססים בפלשתינאות ומנהלים מדיניות שתכליתה להוכיח כי אין עם מי לדבר. ואין כחמאס למלא את התכלית הזאת. ושרון - שבפעילותו ההתנחלותית מימש את עם שולט בעם, כראש"מ התחיל להבין חלקית באקסיומה המדינית ושיחרר אותנו מחבל עזה. אלא שללא מו"מ עם הרשות הפלשתינית והנה הוכחה ניצחת שאין עם מי לדבר.

הבחירות לכנסת מאפשרות צרה שנתניהו יכול להקים קואליציה עם הלאומנים החילונים והדתיים הציונים את הכהניסטים המשיחיים. אלה הנושאים אותו על כפיים. ומאין יבוא עזרנו לאחוז בשורש הקיום ההיסטורי – המלחמה עם הפלשתינים – ולמנוע את הגלייתנו ממדינת עם ישראל למדינת עמי ארץ ישראל ולהנציח סדר של עם שולט בעם שסכנה אתה:

ניצחנו את הפלשתינים. אבל, אם הטרור הקשה עשה את מחציתנו ללאומנים עם ניחוח גזענות – נוצחה הישראליות זו שהיהדות הפתוחה בנתה במדינה. עת צרה ליעקב מי יושיעו.





אהבת? לחץ כאן וקבל עדכונים על תכנים חדשים שלי
+ שמירה על זכויות היוצרים למאמר באחריות הכותב בלבד

תגובות

טוען...

כותבי המדור

הצג הכל