על הסרט "לאה צמל עורכת דין"

"לאה צמל, עורכת דין", הסרט על העורכת דין, שהגנה על האסירים הביטחוניים, בחברון, בשנות השישים והשבעים. הסרט על לאה צמל זכה בפסטיבל דוקו-אביב בפרס ראשון. אני כתבתי עליה ועל קודמתה בתפקיד, שהיא הפכה לעוזרת שלה: פליציה לנגר, אותה כיניתי הנזל. הסיפור מופיע בספרי "בין ירושלים לחברון" בפרק: בת השטן.

בת השטן

השחר החדש שהפציע למחרת היום בשמי חברון, הביא עמו בשורות רעות לכל האזור הנרגע. לראשונה נחתה עלינו, מכיוון בלתי צפוי לחלוטין, מלאך גואל ומושיע לאותם מחבלים עצורים, בבית הכלא הצבאי. הייתה זו מומחית בתחום החוק, ישראלית מדופלמת, שבאה כחבל הצלה אחרון, לאותם רוצחים שאחריהם רדפנו כל הזמן. אפילו העצורים המסוכנים הופתעו מעוצמת כוחה של היהודייה הנמרצת, שפעלה בחירוף נפש בלתי נדלה וגוננה עליהם בכל עוצמתה. היא פעלה רבות למען שחרורם, תמורת כסף גדול, תוך זלזול בביטחון ובחיי אזרחים תמימים. לא חשבנו שיש יהודים כאלה במדינה שלנו... כל המאמצים העל-אנושיים שעשינו, בימים ובלילות, כדי להביאם לדין, ירדו בבת אחת לטמיון עם שחרורם של הרוצחים. הייתה זו מכה מתחת לחגורה, תוך התעלמות ממעשי הפושעים שפגעו והרגו בנו ללא רחם. מה עוד שעורכת הדין הרבתה להשפיל אותנו מול רשויות החוק. לא פעם ניצבנו ונדרשנו לעדות, נבוכים וחסרי ביטחון, אל מול סדרת קושיות מביכות מעל דוכן בית הדין הצבאי בחברון. כאשר הסנגורית הצעירה והקשוחה הפליאה להכשילנו שוב ושוב במכותיה במשפט אחר משפט, בסיטונות.
התנהגותה היוצאת דופן בלטה לעין כל ועד מהרה מצאה עצמה גברת הנזל בשולי הדעות הקיצוניות ואנטי ממסדיות של מתנגדי שלטון. אפילו את שירותה הצבאי לא סיימה, לאחר שביטאה בכל פעם, בפומבי, את דעותיה. התנהגותה פגעה בפרנסתה, וזמן רב הייתה חסרת תעסוקה, כולם הפנו לה עורף. לא ברור מתי הספיקה ללמוד עריכת דין בחו"ל, אך מלחמת ששת הימים הגיעה עבורה בזמן המתאים. השלטון הצבאי הטיל הגבלות שונות, מצב שהביא את המלומדת הנזל להגיע בדרך לא דרך לחברון, כדי לנסות ולהציל את העצורים מידי היהודים. הופעתה בעיר הערבית הרימה את המורל בקרב אותם מפגעים, שראו בה פתרון למצב המפחיד שהישראלים יצרו. מאבקה הבלתי מתפשר לצד הנכבדים הערבים, שבני עמם עצורים היו בבית האסורים, הכניס לכיסה מזומנים רבים שהללו הזרימו אליה. לא היה עד אז תקדים שכזה באזורי המלחמה, נראה שהמדופלמת מצאה סוף-סוף את בור הדבש שנמרחה בשנאה נגד בני עמה. יום יום הייתה מתייצבת בבית הדין הצבאי, נמרצת ופעלתנית ללא שהות. עד מהרה הפכה לחלק מהנוף, שהפך לרע ומכוער עד כדי כאב ופגיעה מוראלית. בארץ חוזר המתח שוב בגבול הירדן החם. אט אט וגלשו סימני הטרור לחיינו והפריעו למהלך התקין של החיים השגרתיים. העורף ניעור מהאופוריה של אלבומי הניצחון, המצב החדש פגע בדיוק במקום הכי רגיש. לרגע נראה שהמצב המפתיע יוצא מכלל שליטה, חיי היום יום שהפכו לבלתי נסבלים, לצד תמונות חללי הקרבות בסואץ. חוליות מחבלים מאורגנות הגבירו לחצם על האוכלוסייה הערבית המבולבלת, שאולצה לבצע פיגועים בקרב היהודים וכנגד כל אלה הוטלו כל מני הגבלות ועונשים, שלא עזרו הרבה. רק נוהג פיצוץ בתי המחבלים, הביא לרגיעה מסוימת בטרור, אך גם גררה ביקורת רבה בארץ ובעולם ובעיקר מצד הנזל גרטל.
הפרקליטה הצליחה להלהיב את החברונים, שעמדו צוהלים מול רשימות משוחררים, שהיא הצליחה ליצור. העוצר שנכנס לתוקף אחרי השעה חמש עד אור הבוקר, שיבש לה את עבודתה ולפעמים אולצה ללון בבניין הממשל. בתום העבודה הסתגרו התובע והנתבעת באופן בלתי ברור וחשאי, בחדר מיוחד. אולי הגבר חשב לעצמו לנהוג לפי הפתגם: "אם אתה לא יכול לנצח אותם, הצטרף אליהם"... היה שם מצב הזוי ובלתי נתפס, במערכת היחסים האסורה, שנוצרו בין הצייד לכיפה אדומה, שלא ניתן לעיכול. הוא שלח מסר של ביזיון לאומה שלמה. הזוג תינה אהבים בלילה ובבוקר שלמחרת עמדו זה מול זו בבית המשפט וניהלו סצנה מדומה... הייתה זאת מן הצגה מושלמת, מול החוק שהושם לקרקס וצחוק, בידי הפרקליט הצעיר, הגברבר שנפל ברשתה של המכשפה הרעה, שהמשיך את ההצגה האידיוטית בהנאה, בעיר השוטים והרשעים...
הנזל הפכה לכוכב עולה, מול אספסוף של ערבים, שצרו על שער המחנה עוד משעות הבוקר וצפו בגיבורת העיר היהודייה, שעמדה ללא כל חשש מול החיילים ואף הכתה בהם בעוצמה.
על כל פנים, נראה שהמראות בחצר המשטרה והדרמות, לא עניינו אף אחד, פרט לאותו צעיר יהודי שעמד מול כל הנוכחים בבניין הגדול, כפרש בודד מול כנפי ההיסטוריה, עטוף בדגל מגן דוד. היה זה חנן פורת, שיצא למלחמה פרטית בשיטה. שכן רוב המתנחלים שמרו על שקט במקום וסרו לפקודתו של המושל, שאישר לצרף למתנחלים עוד קבוצת צעירים. הייתה זו קבוצת צעירים חדשים מבני דימונה, שבאו כחיזוק והצטרפו לגרעין הראשוני שם. אך הדרמה האמתית, הקודרת המשיכה בין כתלי בית המשפט הצבאי.
בבת אחת ובביטחון רב, החלו אותם רוצחים להשתחרר מבית הסוהר הצבאי, בשיטת הדלת המסתובבת. הדבר השאיר אותנו המומים וחסרי אונים מולם. היה קשה לנו להאמין, שעו"ד מדופלמת, בת ישראל המדומה, מצליחה להתל ולעצור את גלגלי המערכת השלמה והגדולה שהוקמה להילחם בפושעים אלו. ניתן היה לומר בוודאות שמה שלא הצליחו לבצע אותם מסוכנים מטורפים, עם כל הארסנל הקטלני שלהם, הצליחה האישה היהודייה הקטנה לעשות רק בעזרת לשונה. היה זה מחזה עצוב מאוד, שאף אחד לא יכול היה להפסיק את המנגינה או למנוע את קיומה של הסאגה המכוערת, שמשכה עוד ועוד ערבים, שמילאו את ביה"ד הצבאי בצבא של חמולות, אשר הפכו את רחבת בניין הממשל הצבאי, לזירת דרמות, שלא היו מביישות אפילו בית סנט רומאי. הרבה שונאים צברה לה כאן הגברת הצעירה, דבר שגרם לה, בסופו של דבר, לקום ולברוח לגלות בגרמניה, ארץ מוצאה.




אהבת? לחץ כאן וקבל עדכונים על תכנים חדשים שלי
+ שמירה על זכויות היוצרים למאמר באחריות הכותב בלבד

תגובות

טוען...

כותבי המדור

הצג הכל