פסטיבל ירון - תיאטרון אורנה פורת - מוזיאון תל אביב

שתי הצגות - אלאדין ומנורת הקסמים והנסיכה על העדשה...

תיאטרון אורנה פורת קיים כבר 43 שנה. נכון להיום, יש ברפרטואר שלו יותר מ-40 הצגות המוצגות בכל הארץ. במסגרת התיאטרון מתקיים פעמיים בשנה כבר זמן  "פסטיבל ירון", ע"ש הצנחן ירון ירושלמי שנפל במלחמת ההתשה. זהו פסטיבל של הצגות ילדים המתקיים באולמות מוזיאון תל אביב וסוזן דלל. בסוכות השנה, במסגרת פסטיבל מס' 7 הנמשך 3 ימים, הוצגו 14 הצגות שונות. חלק מההצגות ראיתי בהזדמנויות אחרות ובפסטיבל הפעם ראיתי שתיים נוספות.

אחת ההצגות היתה "אלאדין ומנורת הקסמים" - אגדה מסיפורי אלף לילה ולילה. למרות שהסיפור ידוע הנה כמה מילים עליו. אלדין פוגש שדון קטן - גיני בתוך מנורת קסמים. הוא מבטיח לו שהוא יגשים לו שלוש משאלות, אך ג'אפר הרשע גונב לו את המנורה ומסבך את העניינים. בסופו של דבר הסוף טוב ואלדין מבין שלהיות מאושר טוב מלהיות עשיר. כאשר האדם יודע מה חשוב בחיים, הוא לא זקוק לשדון שיעזור לו ויגשים את משאלותיו. טוב הלב של האדם הופך אותו לנסיך אמיתי.

ההפקה, ככל הצגות תיאטרון אורנה פורת, מושקעת. ניתנה תשומת לב לכל פרט ופרט. משתתפים בה 11 שחקנים ורקדנים. העיבוד למחזה והבימוי הנהדר שהותאם לילדים בגילאי 5-9 - משה בן שושן ורענן פררה, יכולים ליהנות ממנו גם גדולים מהם ומבוגרים. הכוריאוגרפיה - רוני ברנדשטטר טובה מאוד, עליזה וקיצבית. התפאורה היפה - בתיה ומיכאל פיק. את התלבושות הששגווניות והיפות מאוד עיצבה בחן רב אלה קולסניק, והמוסיקה - שי אלון. את התאורה הצבעונית, הבהירה, העליזה והשמחה שהיתה נהדרת עיצבו אינה מלקין ומישה צ'רנייבסקי.

בהצגה תעלולים יפים, כגון: נחש המתרומם מכד בשמעו צלילי חליל, בובות מתנועעות, מוסיקה פסיבדו מזרחית, ריקודים נהדרים, צבעוניות רבה וביצוע מצויין. היא הופקה בשיתוף תיאטרון המחול ענבל.

זאת הפקה מוצלחת ביותר הגורמת להנאה רבה לכל אחד, ללא הבדל אם הוא קטן או גדול, נער או מבוגר. מומלץ בחום.

ההצגה השניה שראיתי היתה "הנסיכה על העדשה". זאת הצגה מוסיקלית בהשראת סיפור מאת אנדרסן. למרות שהיא מיועדת לאותו טווח גילאים, היא שונה מאוד מההצגה אלאדין. הצגה זו צנועה בהרבה מהקודמת. התפאורה והתלבושות, שעיצבה מאיה בר-ניב, מורכבת מ-20 מזרנים שמיקומם וסידורם, שהם מלאכת מחשבת, משתנים מרגע לרגע ויש להם תפקיד רב בהצגה. גם היא עוסקת בנסיכה שהתרטבה מהגשם ומבקשת מקלט בארמון.

בגדיה מרופטים וכאשר היא מציגה את עצמה כנסיכה שהלכה לאיבוד, המלכה לא מאמינה לה אך הנסיך מתאהב בה. המלכה עורכת לה מבחן עם עדשה כדי לבדוק אם היא משקרת, אך כדי לא להעליב את מארחיה, הנסיכה אומרת שישנה טוב למרות שעל פי המבחן היתה צריכה להגיד שלא ישנה טוב - כשבעצם זאת היתה האמת. הילדים מתרגשים ביותר ביודעם שהנסיכה תפסיד את אהבת הנסיך רק בגלל שלא אמרה את האמת וזאת כאמור מתוך רצון להיות עדינה ומנומסת ולא מעליבה.

זהו סיפור לילדים שחייב להיות לו סוף טוב. הילדים לומדים שלא צריך לקבוע מי הוא האדם לפי הבגדים שהוא לובש - "הקנקן", אלא מאופי האדם - "מה שיש בו". את המוסיקה היפה חיבר דניאל סלומון, ואת התאורה עיצב מאיר אלון. את הכוריאוגרפיה, שלא כללה הפעם ריקודים אלא תנועה מועטת בין המזרונים, עיצבה נטע קנצ'וק, ואת התנועה התיאטרלית - גנדי בבצקי.

ההפקה נעשתה בשיתוף עם בית הספר לאמנויות הבמה של סמינר הקיבוצים. עיבד את המחזה מהסיפור של אנדרסן גיל צרנוביץ, סיון הנדלסמן ביימה.

זאת הצגה שהיא יותר סיפור מבויים עם רעיונות יפים בהעמדת המזרונים והמשחק איתם.

הצגות יפות, שונות אחת מהשניה ומבוצעות היטב.

 
 

אהבת? לחץ כאן וקבל עדכונים על תכנים חדשים שלי
+ שמירה על זכויות היוצרים למאמר באחריות הכותב בלבד

תגובות

טוען...
הצג הכל