בפרלמנט של עג'מי

בין סלסול עשן אחד למשנהו, כל אחד מהנוכחים מוסיף משהו משלו. "אח היו זמנים. כן ימים טובים", מנסה מישהו לעורר את ההיסטוריה מלפני מלחמת ארבעים ושמונה, תוך שהוא שוכח לדייק בכרונולוגיית האירועים. מדלגים פה על תקופות שלמות, ושוכחים דברים בדיעבד, תוך שהם מעוותים את האמת. השקר כאן הוא מטבע עובר לסוחר...

סיפור הפרלמנט החל כשיום בהיר אחד היה צורך להשאיר את הרכב המיושן לטיפול במוסך ביפו. אצל המכונאי הנוצרי, ויליאם, שנמצא בפאתי שכונת הארמנים.
את וליאם הכרתי עוד משנות השבעים, כשפתח את המוסך והייתי בין הלקוחות הראשונים שלו. זה היה בתקופה הרחוקה, כשעוד התגוררתי בשכונה המעורבת, גרו שם נוצרים, מוסלמים, לצד יהודים.
בזמן שויליאם טיפל לי במכונית, מצאתי לנכון לקפוץ לבקר את הברנז'ה, המכרים של פעם, שזה שנים לא ביקרתי אותם. היה שם מן פרלמנט פתוח, מקום מצוין להתעדכן מה חדש שם, ברחוב יפת פינת הפשפשים...
דרך צרה ומאובקת עוברת בין הסמטאות ומצדיו בתי אבן מוזנחים ועלובים.
הגעתי למקום המפגש היומי, שנועד לקיום שיח הציבורי. מפגש הממשיך מזה שנים רבות.


רק רעש צלצול הפעמון, של מוכר האבטיחים, וצניפת הסוס הרתום לעגלה, נשמע בסמטה. מצאתי שם חבורת הולכי בטל, המעבירים זמנם במשחקי שש-בש, שתיית כוס תה ועישון נרגילה. מתקיים שם ריטואל יומיומי קבוע...
"ברוך הבא ג'אקו", מקבל את פני גוליבר, מכר מאותם הימים. גוליבר הוא מוכר הקפה המיתולוגי, והוא בולט משכמו ומעלה מכל סובביו. גוליבר עדיין תקוע היה בהכנות הנוזל השחור, בשיטה הייחודית לו, תוך הקפדה על משחקי הטקס של ההגשה. המים בדוד האלומיניום הגדול, המונח על פתיליית נפט, רתחו שם כל הלילה. ובשעה שגוליבר הסיר את פינג'אן הנחושת מעל מצע חול חם, נשמעו קריאות "קיימאק.. הקיימאק", של הלקוחות שם. הקצף והארומה עלו מהפינג'אן והפיצו ריח חריף.
איש עקשן היה מוכר הקפה גוליבר, שסירב להתקדם ולצעוד עם הזמן. המוהיקיני האחרון, מאז סוף שנות הסקסטייז... סיפורו היה מרתק לא פחות ממנו ואומנות הקפה שלו.... יליד הר הצופים, ירושלמי בדם, בין משחררי ירושלים, שם נלחם כצנחן. שנים רבות עבד אחר כך על אונייה כמלח, עד שניתפס יום אחד בהברחה וישב על זה ארבעים וחמש חודשים. בכל פעם מספר את סיפור המתח הזה, ביראת קודש ובריש גלי. סיפור שמעלה את כבודו בקרב חבריו. ככל שתקפת המאסר שלך ארוכה יותר, כך מעמדך עולה גבוה יותר בסולם ההירכיה שם. וגם חשובה סוג העברה שבגינה ישבת.


ובחוץ, על קצה המדרכה והריצוף השבור, יושבים כמה גברים סביב שולחן פורמייקה מתקלפת, שצבעו דהה מזמן. יש שם פרצופים חדשים, חלקם כסופי שיער. מתנשפים ופולטים עשן סמיך בטעם תפוז. ומעת לעת מוצצים את פומת הנרגילה בהנאה מרובה. זורקים עין ללוח משחק הקוביות, הדומה לשש בש. נראה שמשהו מטריד עובר עליהם בין זריקת הקוביות על הלוח הפתוח... "לא סופרים אותנו", אומר לפתע המבוגר שבחבורה. "אנחנו כינים, לא, פשפשים", ממשיך בקיטורו על החיים כאן. "לא מספיק הצרות והחרא כאן ובאה המשטרה כל יום. מה רוצים מאתנו. מדוע מתנכלים לנו. והנה גם הכלבה הורסת לנו את השם, כאילו לא מספיק לנו?" שואל ועונה האיש הממורמר עם הנרגילה. כוונתו לרצח שאירע לאחרונה, בעקבת משולש רומנטי עם בת השכנים השקטה והצעירה, ששלחה את חברה לילה אחד לרצוח את האם האמידה והאלמנה שגם בעלה נירצח כאן בנסיבות עלומות. סיפור מתח בנוסח הוליוודי, בו זוממים לרשת את רכושה הנרצחת ולברוח לחוץ לארץ... ואילולא המשטרה לא הייתה עולה על הקשר ועלילת הסיפור הנורא, ודאי היו פורצות כאן מהומות דמים, בין מוסלמים לנוצרים. בשכונה היפואית כאן אין אלוהים ורחמים, מאז ימי אבו נבוט שליט העיר האכזר...


בין סלסול עשן אחד למשנהו, כל אחד מהנוכחים מוסיף משהו משלו. "אח היו זמנים. כן ימים טובים", מנסה מישהו לעורר את ההיסטוריה מלפני מלחמת ארבעים ושמונה, תוך שהוא שוכח לדייק בכרונולוגיית האירועים. מדלגים פה על תקופות שלמות, ושוכחים דברים בדיעבד, תוך שהם מעוותים את האמת. השקר כאן הוא מטבע עובר לסוחר...
היו אלה אנשי צבא ההצלה העירקי, שנשלחו לעזור בהגנה על העיר יפו מפני היהודים. אחר כך התהפכו היוצרות והחיילים העירקים החלו להתעלל באוכלוסייה הערבית המקומית. הם ביצעו במעשי אונס וביזה פרועים, תוך הפרת כל חוק אפשרי. על פניו נראה שכאן כולם חיים בסרט תמידי, בעיר הפראית, המוצפת בנשק רב. הם עוברים מאירוע לאירוע, בשטף דיבור בלתי פוסק.
"ראיתם ראיתם, איך השוטרים גררו את השרמוטה לסיכסך הזינזנה?!" עובר גוליבר נושא... כל אחד וגורלו, אומרים כאן. כשמתרגלים לצרות חיים בשלווה, משכנעים עצמם בהלקאה עצמית, בשכונת המדוכאים... כנאמר: "מי שנמצא בחושך רואה את מה שבאור. ומי שנמצא באור אינו רואה מה בחושך".
זמני דוחק והסיפורים קולחים בפרלמנט, בו תמיד אני יודע מה יהיה הסוף לכול הסיפור...



אהבת? לחץ כאן וקבל עדכונים על תכנים חדשים שלי
+ שמירה על זכויות היוצרים למאמר באחריות הכותב בלבד

תגובות

טוען...
הצג הכל