האם מטפל יכול לדעת שהמטופל אינו דובר אמת?

שאלה מעניינת ומורכבת שעולה פעמים רבות, אנשים רבים חוששים מכך שבן זוג, הורה או צאצא שהולכים לטיפול מעוותים את המציאות, מספרים סיפורים לא אמינים למטפל שלהם ומטעים את המטפל ואולי אפילו משקרים. חלק חוששים מעידוד של מטפל/ת להמשיך ולהחזיק בעמדות כואבות של אדם כלפי אירועים שהם רק אמת חלקית, אמת מעוות ועלולים להביא לגירושין, לנתק של יחסים, נקמנות ושנאה.

האם מטפל יכול לדעת שהמטופל אינו דובר אמת?
זו שאלה מעניינת ומורכבת שעולה פעמים רבות, אנשים רבים חוששים מכך שבן זוג, הורה או צאצא שהולכים לטיפול מעוותים את המציאות, מספרים סיפורים לא אמינים למטפל שלהם ומטעים את המטפל ואולי אפילו משקרים. חלק חוששים מעידוד של מטפל/ת להמשיך ולהחזיק בעמדות כואבות של אדם כלפי אירועים שהם רק אמת חלקית, אמת מעוות ועלולים להביא לגירושין, לנתק של יחסים, נקמנות, שנאה ואיבה.

אכן חששם של קרובים מטיפול עשוי להיות מוצדק לעיתים, בעיקר במצבי קונפליקט ומשבר משפחתי או זוגי. בטיפול בשונה ממתן עדות בבית משפט או במשטרה, המטופל איננו צריך לדבוק באמת אבסולוטית אלא באמת סובייקטיבית שלו, המבטאת את מכלול רגשותיו ומחשבותיו. בגלל היכולת לספר סיפור אישי שאינו צריך לעמוד במבחן "האמת" הקשוחה, אנשים חוששים במצבים כאלה מהגזמות של בני זוג, מסיפורים שהם "זיכרונות" שהורה נקמני שתל בילד, זיכרונות של ילד על התעללות שלא הייתה כלל או כפי שהוא זוכר, שימוש לרעה בטיפול כדי לנגח אדם אחר בחסות הטיפול ועיוות דברי המטפל לצרכי המטופל. המטפל מצדו לא עורך תחקיר ביוגרפי על חיי המטופל, המטפל עסוק בשלבים הראשונים של הטיפול בבניית אמון, קרבה, תקשורת, ביטחון במטפל ואמפטיה. האם מטופלים מנצלים לרעה את סוג היחסים הייחודיים האלה כדי לנגח אחרים? לפגוע בעצמם? לחבל ביכולת לעזור להם? להתקרבן? שאלה מצוינת שאין עליה תשובה חד משמעית אלא כלים ודרך לנסות ולהתמודד עם אפשרויות כאלה.

חשוב לציין, כי לא פעם מטופלים אומרים בעצמם כי אינם בטוחים לגמרי אם הם מעלים בטיפול זיכרון אוטנטי, סיפור שהם שמעו עשרות פעמים במשפחה ונדמה להם שזה זיכרון. לפעמים מטופלים מדוחים שהם חוששים שהם נכסו לעצמם זיכרונות של קרובים ,לפעמים זו איננה המציאות אלא פירוש ושימת מילים בפי האחר ואמונה שהם באמת נאמרו. יש לפעמים חשש של זיכרונות שהם מגילאים מאוד צעירים בהם הגבולות בין דמיון למציאות מטושטשים.
עם זאת חשוב להבהיר, כי אם אדם פונה לטיפול במטרה לשקר למטפל כדי להכשיל טיפול זוגי או לטפול האשמות על זולתו, בהתחלה הוא יכול להצליח המטפל שומע סיפור ואין לו שום סיבה לא להאמין מראש. עם הזמן, יתברר 'סדר היום' האמתי של מטופל מניפולטיבי דרך עמידות ואי הרצון שלו/שלה לעשות שינוי. הטיפול יתקע ושום שינוי לא יתרחש כיוון ששינוי איננו המטרה של פונה כזה. כך או כך אין מה לחשוש גם משקרים בוטים בטיפול, מטפל/ת מיומן רואה את התקיעות המתמשכת ומבין כי ייתכן וישנו סדר יום סמוי למטופל/ת שלו.
מה עושה מטפל מיומן?

לגבי עיוותי מציאות נאיביים שהם פרשנות סובייקטיבית של מציאות, זכירת חלקית של אירועים או דמיון של אירוע שהמטופל מושפע ממנו, מטפל יכול להראות חלופות אחרות לפירוש המציאות שהן מתאימות ומסייעות למטופל. זהו לבו של הטיפול הפסיכולוגי הנרטיבי והיכולת להתגבר על טראומות וכאבי עבר.
גישה כזו גם מובילה לקבלת האחר, הבנת מניעיו והמצב הנפשי בו היה נתון. מסלול זה מביא לסליחה על כאבי העבר והיכולת להתקדם בחיים. המוקד הוא סיום הכאב והסבל ולא שפיטת האירועים, בני המשפחה או חברים. לכן אין חשש משינוי "האמת האובייקטיבית" כיוון שהמטפל יכול להביא לסיום כאב רב שנים בעבודה עם מציאת סובייקטיבית.

אך מה קורה עם הסוג האחר של שיבוש המציאות, כזה שאיננו נאיבי?

עיוותי מציאות שהם מנגנון הגנה, שיבושי מציאות מתמשכים, תלונות על מעשים שאולי לא התרחשו חלקם או כולם, תיאורי חיים שאולי לא התרחשו במלואם או כלל לא, הגזמות, הכללות והכחשות, יש למטפל מספר כלים להתמודד עם האתגר.

הכלי היעיל ביותר בעיני הוא – הצגת שאלות פשוטות

1. הצגת שאלות פשוטות המלמדות על תכיפות התופעות והעוצמה שלהם, כגון: האם אביך הרביץ לך באופן תדיר? או שזה מקרה בודד וקשה/ יוצא דופן שנחרט לך בזיכרון? האם האירוע שאת/ה מספר/ת עליו זכור לך או שזה סיפור ששמעת וקשה לך להבדיל? האם אלימות מאפיינת את בית הוריך? ספר לי על עוד מקרים.... לא אחת כאשר שאלות אלה ורבות אחרות מוצגות המטופל מכניס בעצמו את הדברים לפרופורציה, מבין תוך כדי סיפור את השתלשלות אירועי החיים ואת מה שאירע לו/לה.
2. מהו ההקשר של הדברים? לפעמים אנשים גדולים וקטנים הם בלתי נסבלים ומעוררים טריגרים קשים ומנהלים מערכת יחסים קשה עם קרוביהם. במקרה זה המתלונן אינו תמיד רואה את חלקו. כאשר ההקשר מתבהר קל יותר להבין, לקחת אחריות על החלק של המטופל/ת ולסלוח. או ברור כואב וכן שאכן מדובר בבית לא יציב ולא מתפקד שבו היו או ישנן התפרצויות זעם וכעס לא מבוקרים, התעללות נמשכת ואלימות קשה ואין זה דמיון, עיוות או בדיה.
3. האם המעשים המתוארים קרו רק לך? לכל בני המשפחה? זה היה בעבר ונפסק ?
4. כלים נוספים בהם יכול מטפל לעזור למטופל המתלונן על אירועים קשים הם כלים השלכתיים- החל מסיפור פשוט, המחזה, ציור, פסיכודרמה ששם יוצאים חומרים לא מבוקרים ואפשר לראות די בקלות את אוטנטיות המציאות של המטופל
5. האם נעשו פעולות משקמות מצד הפוגעים? בקשת סליחה, טיפול נפשי, פיצוי, קבלת העבר או הכחשתו?
כל השאלות שנותנות את ממדי ההקשר של התדירות, העוצמה, ההכחשה, והשיקום חשובות להבנה אם מדובר בתיאור כן או מניפולציה של הטיפול.

מניסיון עבודתי מצאתי כי:

• קשה להוליך שולל מטפל לאורך זמן ומניעים לניצול של הטיפול או המטפל מתגלים.
• שקרים, עיוותי מציאות, חלקי אמיתות ומניפולציות רק גורמים להארכת הטיפול שכן המטפל איננו קוסם וייקח לו זמן לדעת, אבל הוא ידע לבסוף, מה באמת קורה או קרה בחיי המטופל/ת שלו. הבעיה היא שמטופלים כאלה לא מתמידים בטיפול וינדדו ממטפל למטפל כדי למצוא את מי שלא יראה אותם באמת או יתמוך בהם בכל מחיר לא משנה מה יאמרו. זו הסיבה שיתכן ובתחילת טיפול המטפל יתמוך במטופל שלו, ייתן לו לחוש סביבה בטוחה ורק אז, יוכל בעדינות דרך שאלת שאלות להגיע להבנה כוללת של אירועי החיים של המטופל/ת בתוך ההקשרים הרלוונטיים של עולמו , חייו, ילדותו, בית הוריו, חבריו, בן/בת זוגו. שלב זה עשוי פעמים רבות לאכזב קרובי משפחה או חברים שהיו רוצים שהמטפל יגיע מהר לשלבים מתקדמים יותר של ברור.
• במקרים רבים השאלות הפשוטות להבנת ההקשר של האירועים עוזרים להכניס את אירועי העבר והווה לפרופורציות בהם הם אירעו ולהגיב בהתאם או לפעמים להגיע למסקנה שאכן התרחשה אלימות והטרדה שיטתית, ומי שמפחד ומתנגד לטיפול יש לו סיבות טובות לחשוש.



*כל האמור לעיל לא מתייחס לאנשים בעלי הפרעות נפשיות או מחלות נפש. זה גם לא הטיפול המתאים לאנשים עם צורך גבוה מאד בפגיעה עצמית או בזולתם.




אהבת? לחץ כאן וקבל עדכונים על תכנים חדשים שלי
+ שמירה על זכויות היוצרים למאמר באחריות הכותב בלבד

תגובות

טוען...
הצג הכל