מכתב לאחותי

אחותי הגדולה

אחות יקרה ואהובה.

נזכרתי
בגלידה סנוקרסט
ובגלידה ויטמן.

אני שומע תכנית רדיו ברשת ב עם קובי אוז. מספר על המציל המיתולוגי של שדרות חנניה ועקנין שנפטר השבוע.

דורות מתחלפים דבורה אחותי.
אנכסנדרוס היווני ראה את העולם כתנועה מתמדת.

להבדיל מאותם הרואים את העולם כחוזר על עצמו.

הכל מתחדש ומשתנה כל הזמן.

ואני נזכר בתקופה שבה הייתי ילדון וחייתי קצת בעולם שלך ושל אחי הגדול. בעצם אתם ילידי שנות החמישים ואני נולדתי בשלהי שנות השישים. ממש דור בינינו.

ואני זוכר עוד את הלבוש והתסרוקות שלך ושל אחי. מכנסי פדלפון ותסרוקות מרובות ונפוחות שיער. לגברים היה ברליאנטין והיו מסרקים. והיה גם סנדלי אצבע כאלה. את ואחי גם הייתם חיילים בצבא של פעם. היו אז מדים מגוהצים כאלה.

והיינו גרים בבית ערבי ברחוב הרצל 25 בלוד. היינו חיים בעיר מעורבת ערבים ויהודים בלי שום טרור חוץ מעבריינים שפחדנו מהם. הלכנו לסרטים בקולנוע חמישה והכיסאות היו מעץ דק וחום. היו מוכרים נקניקיות חמות גדולות בלחמניות מיוחדות עם חרדל אמיתי טעים ביותר. ברחובות היה אז ממש כיף להסתובב. היה הכל פשוט ועממי ומלא חנויות בורקסים וירקנים. היו גם עגלות עם סוסים שהובילו רהיטים וגם הסיעו אנשים להנאתם. היו אופניים של פעם. אופני מסגרים כאלה. היה מלבי בפינות של הרחוב.

היו אז בתי ספר כמו שלי בלי טכנולוגיה ופלאפונים חכמים. היו משחקי חצר וכדורגל ועצים לטפס עליהם. היו דיבורים ומסיבות דיסקו. רקדנו כמו ג'ון טרבולטה ואהבנו את אוליביה ניוטון ג'ון וגם את אילנית הבלונדינית. היתה להקת אבבא המדהימה. והיה יזהר כהן ותחפושות והשירים ברדיו היו ישראלים ומלאי חלוציות ושירי ארץ ישראל. אהבנו אז את טום ג'ונס וגדלתי על להקת קווין ועל פיטר גבריאל וג'נסיס. עוד היה לנו סבים וסבתות ששרו בקלטות סלילים בלדינו. אנחנו ידענו לדינו קצת ובולגרית. שמחות החתונות היו ממש אירועים משפחתיים הכי חשובים ורקדנו בהם כולנו. היה פשוט וצנוע ועממי וכיף.

גם חברויות בין בנים לבנות היו ממש מלאכיות כאלה. חיבה עמוקה עם ביישנות וגישה מכבדת מאוד. נזהרנו מאוד בכבוד הבנות.

לא היה כל מה שאחר כך נודע כסרטי אסקימו לימון. אלה נחשבו סרטי בורקס מהסוג הנחות והנמוך.

הכל היה ספוג אהבה פשוטה. ממש לא שטוף זימה ותועבה עם העוצמות המטורפות. הכל היה עדין יותר. מרומז יותר. חבוי ונחבא אל הכלים.

בת או אישה או נערה נחשבו לאצולה ולכוהנות של יופי וחן ועדינות. לא אהבנו בוטות וגירוי ישיר. אפילו הטקסטים בסרטים ובטלוויזיה וברדיו היו חכמים. הגשש החיוור עם טקסטים של יוסי בנאי הגאון. שירים של יהורם גאון. אריק איינשטיין. חוה אלברשטיין. חידונים ברדיו על ידע בציונות ובהיסטוריה ובתרבות גבוהה.

השוטרים היו אז מכובדים ואחראים ומקצוענים ואיכפתיים מאוד.

הצבא היה גיבור והיו מצעדים של גבורה והיינו מנצחים בלי התנצלות. היתה אז יד תקיפה על אויבים והיתה הרתעה וכבוד למדינת ישראל מתוכה ואליה והמיעוטים היו מכבדים ויודעים גבולות.

אנשים היו מכבדים זה את זה. לעולם לא היו מצעדי גאווה או בכלל החצנת המיניות והתאוות.

לא היו חולמים אז לעשות קמפיינים ותעמולת שנאה בתוך העם. לא היתה בכלל שנאה. היתה התמודדות בין דעות ומפלגות והתאפשר מהפך 1977 של מנחם בגין.

היו אז מנהיגים צנועים ואידיאליסטים מהסוג הפשוט.

זה באמת נראה שאני מתגעגע מאוד לתקופות אולי תמימות ואולי פשוטות ומושיטות יד לשלום אמיתי בינינו.

אכן אנחנו מתפתחים דרך אובדן התמימות הראשונה אל תמימות שניה. כך לימדוני פסיכולוגים.

תהיה תמימות שניה.

מעין שלמה ארצי כזה. רמי קליינשטיין כזה.

תמימות כזאת שנפתחת לעידן הקודש.

אביתר בנאי. מאיר בנאי ז"ל. אהוד בנאי. ישי ריבו. יונתן רזאל. אהרון רזאל. בוצר. שולי רנד. חנן בן ארי. משה פולקנפליק בסרט גאולה. כל אלה הם כיוון התמימות השניה.

תמימות ראשונה נטולת כיפה והסתפקות במועט ודרך ארץ טבעית.

תמימות שניה מתבוננת בכיפת השמים אל כיפה שקופה וגם סרוגה וגם קסקטים ושאר כיסויים.

דרך ארץ שנבנית מתוך המלכת מלך חדש. הקודש. חיבור מתעצם לתנ"ך ולכינוסים של תורת הנפש התורנית. הרב יובל הכהן אשרוב מגיע קרוב קרוב ללבבות. סיוון רהב מאיר. הרבנית ימימה מזרחי. לימודי ימימה אביטל.

לימוד התורה נעשה משאת נפש ומתפתחים קולות חדשים של תורה ומדע. מהפיכה הומניסטית תורנית יהודית.

מדברים יותר ויותר יהודית. הקולות הצורמים נגד יהדות ונגד ציונות ונגד דמוקרטיה קלאסית צועקים וצורחים ואנשים בוחלים בהם.

אנשים רוצים תמימות שניה.

יש פראות ושנאה ואונס והטרדות וכוחנות ואלימות בכל תחום שנותר מחוץ לקודש.

אלוהים נעשה הרבה יותר פופולארי. מחפשים אותו. חושבים עליו. מתווכחים עליו.

האויב הערבי גם הוא מתנהג בצורה מפוצלת. מדינות ערב ענקיות נעשות מיודדות עם מדינת ישראל ומתייצבות יחד איתנו נגד איראן ושיעים מטורפים.

איראן וחמאס וחיזבאללה והרשות הפלסטינית יצאו מהאופנה כי הן לא מתחדשות וממוקדות שנאה וזו כבר בשורה ישנה ואבודה.

העתיד שייך לחיבורים ואחדות ולשיח קירוב לבבות ודעות.

כולם מנסים בלוק טכני פוליטי ולא מבינים לעומק שזה רק עניין של בשורה חדשה שהעולם יהפוך לאחד מאוחד עם אלוהים בלבבות.

הכפר באמת יהיה גלובאלי והחזון הוא ואהבת לרעך כמוך.

מי שמתחבר לחזון הזה יעלה ויפרח ומי שלא ישתכח וייעלם.

בינתיים צריך ממש להישמר ולהיזהר מאותם אלה שמתעקשים לשנוא ולהכות ולרצוח ולאנוס ולכפות את עצמם באלימות.

אנחנו בלידה של עידן חדש בו אדם לאדם אוהב.

זו לידה קיסרית.

ניתוח חירום להצלת העולם מטירוף האגו.

צמיחת הנשמה באדם תלווה בהתפרקות והתפוררות קליפת האגו. זו ממש רעידת אדמה עולמית.

אנחנו משילים מעלינו את עור הנחש הקדמוני ולובשים כותנות אור.


אהבת? לחץ כאן וקבל עדכונים על תכנים חדשים שלי
+ שמירה על זכויות היוצרים למאמר באחריות הכותב בלבד

תגובות

טוען...

כותבי המדור

הצג הכל