האמיצים ונערת הגו-גו

נראה בעליל שהחינוך שקיבלו בארץ: "העולם שייך לצעירים", פרץ באחת כל מחסום של כבוד כלפי מבוגרים. החומות הדקיקות שהציבו להם פה בארץ, לגבי מה מותר ומה אסור, התמוטטו בקול רעש גדול. כך התגלו לעיניי מחנכי ומורי הדור הזה, ככלי ריק, חסר ערכים לחלוטין.

החופשות והטיסות הרבות לחו"ל בקיץ הישראלי, הפכו למסורת. ישנה דעה שזול ככול שיהיה בארץ, עדיף לצאת לחוץ לארץ ואם יש אפשרות למצוא מלון טוב ואוכל לא צריך יותר מזה. מייק (מהמחזה "אי לייק מייק") הפך להיות ציוני שמסתפק במעט, בחוץ לארץ...
אבל גם חוץ לארץ, מסתבר, זה בכדור הארץ וחופשת קיץ כזאת, הפכה בשבילי למשהו יוצא מן הכלל – לרעה. במילים אחרות, עוד חופשה שכזו ואבדנו. או: אוי לחופשה שכזאת.
במשרד הנסיעות הגדירו את החופשה שהציעו לי, כחלומית והמוצלחת. מומלץ וכדאי היה הביטוי, הכי פחות מתלהב ששמעתי שם. כמו בכל קיץ נקלעתי לסיטואציה לא נעימה, בשעה שבחורינו הטובים והצעירים, מלח בארץ זבת חלב ודבש, סיפקו לנו הצגה פרועה. התנהגות פוגענית, של קבוצה קולנית פרועה, שאין לה חוק וסדר.
נראה בעליל שהחינוך שקיבלו בארץ: "העולם שייך לצעירים", פרץ באחת כל מחסום של כבוד כלפי מבוגרים. החומות הדקיקות שהציבו להם פה בארץ, לגבי מה מותר ומה אסור, התמוטטו בקול רעש גדול. כך התגלו לעיניי מחנכי ומורי הדור הזה, ככלי ריק, חסר ערכים לחלוטין. מן נמר מנייר, שחותמת משרד החינוך טבועה עליו. פעם היו את זקני עדה, שידעו לחנך את הצעירים ולרסן אותם. היום ההורים באים לבית הספר, כדי להרביץ למורה...
פרשת האונס, שבה נאשמו הצעירים בקפריסין, הייתה בעיני תוצאה טבעית של חינוך זה.


וההורים? אלו האשימו את כולם, חוץ מאת עצמם. התעללו בילדים, הרביצו להם. העירו אותם באמצע הלילה. עדו מעט יטענו שהכול באשמת קפריסין, שהשם שלה מביאה לבנים קפריזות... או בקיצור קריזות.
לי זכור משפט שאמר, אב של אחד מחשודי קפריסין. אני מוכן להבין שבני ידקור שלושה אנשים, אבל לא אפשרי שהוא אנס את הבחורה... ואני חושב, אילו האבא הזה היה מחנך את בנו כראוי, בוודאי לא היה מסוגל לדקור שום אדם...
החינוך מתחיל מהבית, נמשך בחברה. ובחברה שלא שמה גבולות נוקשים וברורים, צומחים קוצים. יצא לי להיתקל בנוער בארצות אחרות, שממש ריגש אותי בהתנהגותו ובכבוד שנתן לאחרים.


היה משהו הזוי במראה שהתגלה לי בנתב"ג, עת נחתו בחורינו הטובים בארץ והתקבלו בתופים ומחיאות כפיים סוערות, על ידי חבריהם הצעירים. למביט מהצד נדמה שכאילו זה עתה חזרו בחורינו הצעירים, עם מדליות זהב באליפות העולם. נכון להגיד שבארץ העיוורים, בעל עין אחת הוא מלך. במקום להטיל עליהם עול ומשמעת, המחנכים בארץ בוחרים לתת לצעירים חופש ולטשטש פה את הגבולות שלהם. משך שנים רבות, התעלמנו מדיווחים רבים מספור, שהגיעו מחו"ל, על המהומות שצעירים אלו חוללו שם. זאת לא פעם ראשונה, שהם משאירים אחריהם סדום ועמורה. לא רק השחתת רכוש וגרפיטי על קירות, אלא ממש משתינים שם בפומבי... המינהג החברמני שסיגלו לעצמם, עוד מטיולי בית הספר, של מריחת חבריהם במשחת שיניים ועוד, באה לידי ביטוי בטיולים אלו.
בפרומו בחצות, במקומות מגוריהם, מגיעה התזכורת. בקריאות פראיות, שבסיומם מנפצים בקבוקי זכוכית ברעש מפחיד על האספלט, בעוד עם ישראל נם שנתו.
בזמני על כל לטיפה לנערה, רצנו מיד לספר לחברה. היום, עם הקדמה, האקט
המיני מתבצע ומצולם בסרטון, שמופץ מיד בכל הרשתות החברתיות.


סופסוף אני מגיע אל החדר ומתמתח על מיטת השיזוף בבריכה שעל שפת המלון בכרתים. אלא שלא חולפות דקות וללא כל הקדמה ההצגה הגדולה מתחילה:
חבורת צעירים מנסה בכוח להשליך את חברם לבריכה. הריצות מתחילות בהשתוללות חסרת רסן, עד כדי סיכון המתרחצים. אני יוצא להרגיעם ובו ברגע מופיעה גברת עבת בשר, שבגד הים הסקסי והצר שלבשה, עומד להתפוצץ כל רגע. והיא צועקת: מה יש לך אדוני הם צעירים לפני צבא, אז מה אם הם "משתוללים" קצת, גם אתה בזמנך השתוללת... מותר להם. ואני חושב, לעזאזל, מהיכן היא זוכרת מה שאני לא יודע? החבורה התעלמה מכולם וההשתוללות עברה למגלשת המים התלולה והקמיקזה.
על זה נאמר ששום תרופה אינה יכולה לרפא טיפשים. את זה לא מלמדים בבית הספר. ויקטור הוגו כתב פעם: שכל ישר אינו תוצאה של חינוך... ובינתיים רק התחלתי את החופשה החלומית.
לקראת ערב ניגשתי לפקיד הקבלה וביקשתי להחליף חדר. הפקיד הרגיע אותי ונתן לי שובר הנחה לסיור באי השכן, סנטורני. צא תחליף אווירה, אמר הפקיד. אך השמחה הייתה מוקדמת מדי, מאחר שעל ספינת הטיולים עלו עמי כל חבורת בחורינו הטובים. מיד החלה מוזיקה רעשנית מקלטת, שאחד הצעירים הביא. הספינה הדחוסה עשתה דרכה כמועדון צף בקרנבל ריו... וזוג אנגלי עטויים במיני
תכשיטי ברזל שישב שם, החל לקלל עסיסית... "פאק יזראל. פאק יו". והנה כאן אחד הצעירים החל לקלל את הגוי, שגילה סימני אנטישמיות.. "פאק אנגליה", צעקו ברמקול. "בראבו בראבו", מחאו כפיים הנוסעים לגיבורנו שעמדו על המשמר. אומרים עד שהמסך לא יורד על הבמה, ההצגה לא נגמרת... מערכה שניה בשעה טובה חוזרים לארץ.


חם היה שם באולם היוצאים הצפוף בכרתים. המזגן עבד לסירוגין. עוד סיבה שהעלה את הברומטר וקריאות בוז קולניות, מול איש הביטחון היווני האדיש. בשעה שאמבולנס מקומי נוסע אחורנית לכיוון הכניסה הראשית. מתגלה מראה קשה כמו לאחר קרב. אחות במדים פורקת את הפצועים, חבושים בגופם כלאחר מלחמה ועוזרת להושיב את אחד הפצועים, המגובס, על כיסא גלגלים של נכים.
במבט מקרוב אני מגלה שאלו חבורת הצעירים, שהובאו היישר מבית החולים לשדה התעופה. מסתבר שעודף אנרגיה שלילית, הביאה לשבירת עצמות בקרב על התור במגלשת הקמיקזה, בפארק המים. לבקשתם רוכזה כל החבורה בצד האחורי של המטוס, שהיה ריק למחצה. ברגע שהמטוס התיישר, החלו הצעירים לפרוק עול בשירה אדירה. לאחר שבקשתם סורבה לקבל אוכל בטיסה הקצרה, הם פרצו בזעקות שבר פראיות. עלו לסיפון המטוס, ובקפיצות פינג פונג זעזעו את גוף המטוס. לשווא ניסתה הדיילת הבודדה, להרגיעם, לאחר שהחלו בחבטות עזות בחלונות המטוס.
על זה נאמר ששום תרופה בעולם לא תרפא טיפשות.



אהבת? לחץ כאן וקבל עדכונים על תכנים חדשים שלי
+ שמירה על זכויות היוצרים למאמר באחריות הכותב בלבד

תגובות

טוען...

כותבי המדור

הצג הכל