משבר קרנות הפנסיה

זה היה רק עניין של זמן. משבר ידוע מראש. האם הדבר קרה בגלל התנהלות לא מקצועיות של מנהלי הקרנות או גידול בתוחלת החיים במדינה? בכתבה זו ננסה להבין כיצד חברי הקרנות הוותיקות, עומדים מזה תקופה ארוכה באיום הפחתת הפנסיות שלהם, עליהם עמלו שנים רבות של עבודה קשה.

"זה ביזיון מתמשך, יש 270 אלף גמלאים שעומדים להוריד להם קרוב ל-1.3 אחוז מהגמלה שלהם, פשוט בלי סיבה... אמר שר האוצר שבתקופה שלו לא ירד שקל לגמלאים, הבטחות צריך לקיים. נקלענו למצב של ממשלת מעבר, אני לא מצליח להבין את הבריחה מקבלת אחריות".
דברים אלו אמר ח"כ אבי ניסנקורן, יו"ר ההסתדרות לשעבר, בישיבת וועדת הכספים של הכנסת בתאריך 5 ליוני 2019.
הדברים קצת תמוהים כשהם נשמעים מיו"ר הסתדרות לשעבר. מדובר בקרנות הפנסיה הוותיקות שנוסדו על ידי ההסתדרות עוד בשנות ה-50 של המאה הקודמת. היכן הייתה ההסתדרות כל השנים שחלפו? ח"כ רועי פולקמן חבר הוועדה השיב לח"כ ניסנקורן והציב בפניו מראה: "המצב הזה בגללך. ההסתדרות גרמה לזה במשך שנים. אנחנו מתקנים בעיות שההסתדרות יצרו".

ראשית הדרך

ההסתדרות שנוסדה כגוף ציוני בשנת 1920 חרטה על דגלה לאחד את כלל העובדים בארץ ישראל על ידי יצירת מקומות עבודה בפיתוח תשתיות חיוניות כמו מפעלי מים, תחבורה, בנייה ועוד, וגם להגן על זכיותיהם. עם הקמת המדינה ההסתדרות הייתה המעסיק הגדול ביותר כשתחת כנפיו נמצאים ארגונים עם אלפי עובדים כגון סולל בונה, קופת חולים הכללית וארגונים נוספים. לאחר קום המדינה החלו להתאגד קופת גמל של עובדים כקרנות פנסיה תחת חסותה וניהולה של ההסתדרות. משבר הקרונות החל כבר באמצע שנות ה-50 של המאה הקודמת. הכתובת הייתה על הקיר. מנהלי הקרנות היו אנשים פוליטיים ללא רקע מקצועי בנושאי הכספים בסכומים האדירים שזרמו לקופות.

סיבות המשבר

המבנה של גוף שמשמש מצד אחד כמעסיק ומאידך מבקש ודואג לשפר את זכויותיו של העובד גרם לניגוד אינטרסים גדול כשהנטייה של ראשי ההסתדרות הייתה לראות קודם כל את פעילותם כארגון עובדים מאשר בעלי קרנות פנסיה שאמורים לשמור על הקופה הציבורית. ההסכמים שנעשו בין ההסתדרות וארגוני עובדים גדולים וחזקים דלדלו את הקופות בגלל לחצי הוועדים לקבל זכויות יתר מעבר לתקנונים שאושרו בהנהלות קופות הפנסיה. גורמים נוספים כגון: ניהול הקרנות על בסיס חברתי ולא כלכלי כמתחייב, נכסים שנרשמו כמשותפים להסתדרות ולקרנות שגרמו להפסדים, וגורם משמעותי-והוא העלייה בתוחלת החיים, שגורמת לקרנות לשלם פנסיה יותר שנים מבעבר. סיבות אלו ואחרות גרמו לצמצום המשאבים של הקופות ונוצר גרעון אקטוארי-חוסר איזון בין הנכסים שבידי קרנות הפנסיה, להתחייבויות העתידיות שלהן.

ד"ר יחזקאל שלום איש אקדמיה וכספים פרסם בשנת 2004 ב"רבעון לבנקאות" מאמר שכותרתו "המשבר במערכת הפנסיה בישראל". ד"ר שלום לא חוסך במילים ובצורה בוטה הוא מאשים את הממשלות ואת ההסתדרות במשבר שנוצר עקב ניהול 'חובבניי של הגורמים האמונים על כספי עמיתי הקרנות. "הניהול הקלוקל של קרנות הפנסיה התאפיין בעיקר במדיניות השקעות הרסנית. מדיניות השקעות זאת אף לא נבדקה ולא פוקחה על ידי רשות החיסכון - הכלי הממשלתי שנועד לפקח על קופות הגמל. מדיניות ההשקעות ההרסנית באה לידי ביטוי בהקצאת תרומות לעמותות וגופים שונים כמו אקי"ם ומרכז הפועל, מתן הלוואות בתנאים מפליגים גם למי שאינו חבר הקופה ואי-ניהול רישום נפרד של ההלוואות הניתנות ללא ריבית, רכישת מניות כור שהביאה להפסדים ניכרים ועוד". שלום הוסיף כי "במידה לא מבוטלת, הייתה זו ההסתדרות שאפשרה קיומן של תופעות של ניהול קלוקל, כל עוד הדבר היה קשור במפעלים הסתדרותיים שונים ובחברי ההסתדרות, גם כשהיה ברור כי הדבר יבוא בעתיד, בהכרח, על חשבון המבוטחים בקרנות".

ראיית הנולד

כבר בשנים הראשונות להיווסדן של קרנות הפנסיה היו גורמים בהסתדרות שזיהו את הבעייתיות העתידית של הקופות. באחד המזכרים שנשלחו ע"י אקטואר ההסתדרות נכתב: "חישובי הקרנות בנויים עתה על ההנחה שבאופן ממוצע יזכה הפנסיונר בגימלת פנסיה 10 - 15 שנה. הארכת תקופה זו ל-15 שנה תביא להגדלת ההתחייבויות ב-25 - 30 אחוז. אכן קיימת מגמה כזו גם בארץ, וטוב שנביא אותה בחשבון בעוד מועד לשם נקיטת האמצעים המתאימים למניעת התערערות הקרנות". בפועל-לא ננקטו שום צעדים על ידי ההסתדרות המתחייבים מהתרעה זו.
בשנת 1968 התריע ח"כ עמוס דגני ממפלגת העבודה בהצעה לסדר היום: "ביטוח סוציאלי מחייב תחזיות והערכות, שאינן יכולות להיות כמובן מדויקות לחלוטין, אך אם הולך ומסתבר יותר ויותר כי התהליכים, והתחזיות המתבססות עליהם, מצביעים על קשיים חמורים ואף על משבר, הרי איננו רשאים לנער חוצננו היום מפני הבעיה, מתוך הנחה שכאשר נגיע אל המשבר נתמודד אתו. המוני עובדים ומעסיקיהם מפרישים סכומים גדולים לקרנות גמל ופנסיה. כולם מאמינים, כי סכומים אלה מופרשים לביטחונם הסוציאלי בימי שלכתם, אך המצב האקטוארי של כל הקרנות מחמיר, ומוכיח כי יום בהיר אחד, והוא אינו כה רחוק, ימצאו עצמם המוני עובדים כשחסכונותיהם נאכלו והתנדפו בטרם נזקקו להם". מיותר לציין ששום פעולה לא ננקטה. ובנוסף, דבריו אלו הוצגו בעיתון "דבר" המיתולוגי של מפלגת מפא"י כהפחדה מיותרת, אך בדיעבד הוכחו כנכונים.

מתנצל שאני חי

על פי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה בשנת 1970 הייתה תוחלת החיים שבעים שנה בממוצע ואילו ממוצע תוחלת החיים כיום הוא גברים: 80.7 נשים: 84.6. כלומר-עליה של לפחות 10 שנים בתוחלת החיים דבר שגרם להתחייבויות עתידיות בלתי נתפסות בסכומי ההעתק שיוקצו לגמלאים העתידיים. הלך המחשבה היה כי הדור הצעיר יממן את הפנסיות של קבוצת המבוגרים וחוזר חלילה, אך אליה וקוץ בה. דור הגמלאים הלך והתרחב ואילו דור הצעירים בשוק העבודה הלך ופחת בגלל לימודים, טיול לאחר צבא וסיבות נוספות.
בשנות ה-80 נעשו ניסיונות לפתור את הגרעון בקרנות הפנסיה על ידי רפורמות והעלאות של הפרשות העובדים לקופות, אך הדבר רק שימש ככדור הרגעה ששיכך את הכאבים אך לא פתר את המחלה. הגירעונות לא התאזנו
בשנת 1994 החליטה הממשלה כי אם לא תיקח את המושכות לידיה יקרה מצב שרבים מהחוסכים יישארו ללא פנסיה עתידית. היא סגרה את הקרנות הוותיקות של ההסתדרות למצטרפים חדשים, והחליטה על פתיחת קרנות חדשות החל משנת 1995, אליהן יצורפו חברים חדשים. בשנת 2003 הלאימה המדינה 8 קרנות פנסיה ותיקות גירעוניות ובשנת 2004 הקימה הממשלה את חברת "עמיתים" על מנת לטפל באופן ממוקד בגירעונות הקופות. הקרנות הנמצאות תחת המותג עמיתים הן: מבטחים, מקפת, נתיב, קרן הפועלים החקלאיים והבלתי מקצועיים, קרן פועלי הבניין, קרן עובדי ההסתדרות, קרן חברי אגד וקופת הפנסיה לעובדי הדסה.

העלאת גיל הפרישה

ממשלת ישראל ה-30, בראשותו של אריאל שרון פעלה ביוזמתו של שר האוצר דאז, בנימין נתניהו לעלות את גיל הפרישה על מנת שהעמיתים בקרנות הפנסיה יחלו לקבל את גמלתם מאוחר יותר ואולי על ידי כך לאזן את קופות קרנות הפנסיה. מסתבר כי גם מהלך זה לא סייע לאזן את הקופות. הקרנות המשיכו להיות גירעוניות וגם בגלל משבר כספים הכלל עולמי בשנות ה-2000 המוקדמות שבעטיו גופים פיננסים גדולים, בהם היו מושקעים כספי קרנות הפנסיה נגרמו להם הפסדים גבוהים.
מהלך העלאת גיל הפרישה החל באופן רשמי בשנת 2004. אצל הנשים הגיל עלה מ-60 ל-62 ואצל הגברים הוא עלה מ-65 ל-67. בשלב מסוים הוחלט להעלות את גיל הפרישה אצל הנשים ל-64, ועד היום הדבר לא הסתייע, בגלל גרירת רגלים של האוצר בקידום החוק.

איזון הקרנות על ידי הפחתת הפנסיה

מאחר ונושא הגירעונות של הקרנות הפך להיות אקוטי באופן בלתי יאמן שהגיע לסכום של 172 מיליארד שקל, והעלאת גיל הפרישה של הנשים לא מסתייע, התיר האוצר למנהלי קרנות הפנסיה להפחית את הגמלה החודשית לחברים ב-1.26% מדי חודש לצורך איזון הקופות.
בדיון שנערך ביום 4.7.2018 בוועדת הכספים של הכנסת התייצבה דורית סלינגר שכיהנה כממונה על רשות שוק ההון ביטוח וחיסכון במשרד האוצר בשנים 2013–2018, ו'בישרה' לוועדה כי "הורנו על האיזון ע"פ הוראת החוק, לצד כך דחינו את הביצוע בפועל בשנה בתקווה שהצעת החוק להעלאת גיל הפרישה לנשים תקודם". הדבר עורר סערה בוועדה ונשמעו דברים בוטים ביותר נגד שר האוצר ומשרדו. אמר יו"ר וועדת הכספים ח"כ משה גפני: "אין התקדמות בהסכמה להעלאת גיל הפרישה, זו החלטה של שר האוצר שצריך לומר את דברו ולהמליץ בעקבות הוועדה הציבורית לעניין, ולהביא לכך שנקבל החלטה בוועדה. אני קורא בפעם המי יודע כמה, היות שיש חשיבות עליונה להעלות את גיל הפרישה, אני קורא למשרד האוצר להפסיק להיות מרובע, אנחנו רוצים את הדיון, יודעים שלא יתקבלו כל הבקשות שלנו וגם האוצר לא, אבל מנהיגות הכלכלית במדינה צריכה לקיים דיון מוסדר וכדי לעשות זאת החוק צריך לעבור בקריאה טרומית אז נהייה בדרך המלך, לא נעביר את החוק ללא הסכמה. אנחנו מתכוונים לזה שיושבים ליד שולחן ממלכתי של המדינה בוועדת הכספים, יחד עם האוצר ורשות שוק ההון, אם זה לא קורה אז אתם מעכבים את העניין".

הפנסיות לא יופחתו (בינתיים)

בעקבות החלטת האוצר לקיצוץ הפנסיות ב-1.7.2019, בתום הארכה שניתנה לוועדת הכספים לאשר את העלאת גיל הפרישה של הנשים, החל מחול שדים של ההסתדרות, ארגוני גמלאים, חברי כנסת חברתיים וארגוני עובדים גדולים וחזקים לביטול הגזירה. בפגישות עם הגורמים הפוליטיים באוצר כמו שר האוצר עצמו וסגנו הופרחו על ידם סיסמאות. שר האוצר משה כחלון: "לא יקום ולא יהיה במשמרת שלי", סגן שר האוצר יצחק כהן: "הדבר לא יקרה". בגלל סיבות פוליטיות ויש אומרים בגלל סיבות אישיות של ראש הממשלה בנימין נתניהו הוכרז על הליכה לבחירות אליהן נקלעה המדינה בעל כורחה. לאחר הבחירות שנערכו באפריל, לא צלח בידי המועמד שנבחר, להרכיב את הממשלה, וישראל נאלצת שוב להתבוסס בקלחת בחירות חדשה. הממשלה המכהנת היא ממשלת מעבר ותפקודה מאד מוגבל על פי חוק. שר האוצר נמנע מלהתערב בנושא הפחתת הפנסיות, וההסתדרות הכריזה על שביתה כללית במשק באם לא תבוטל גזירת ההפחתה. מ"מ מקום יו"ר הסתדרות הגמלאים רוני כהן שלח מכתב בהול לראש הממשלה: "האוצר הפך את הגמלאים ל"בני ערובה" בוויכוח על העלאת גיל הפרישה של נשים בגינו, לטענתו, נוצר הגרעון האקטוארי, המחייב כביכול קיצוץ בפנסיה בין עשרות למאות ₪ בחודש, לראשונה בהיסטוריה של מדינת ישראל. מה לנו ולדיון על העלאת גיל הפרישה של נשים?"
נחזור שוב לאותה ישיבה של ועדת הכספים שנערכה ביום 5.6.2019, כחודש לפני הפחתת הפנסיות בפועל. הישיבה הייתה סוערת והייתה הסכמה כללית שלא לאשר את ההפחתה.
יו"ר הוועדה משה גפני סיכם את הישיבה: "אנחנו במדינה בה משרדי הממשלה לא יודעים לעשות את הדבר הפשוט, המתחייב מאליו. אני מבקש לדחות את ההפחתה עד ינואר (2020), אנחנו במצב של בחירות אחר בחירות בו לא היינו מעולם, ללא ממשלה. לא ניתן לתפקד ולהביא לפתרון במצב הזה, לכן אנחנו מבקשים דחייה. נעקוב אחר ההתפתחויות ונגיב בהתאם". עוד באותו יום נפגשו שר הרווחה חיים כץ ושר האוצר משה כחלון עם ראש הממשלה בנימין נתניהו וסוכם על דחיית ההפחתה עד לחודש אפריל 2020. השביתה הכללית במשק שעליה הכריזה ההסתדרות בוטלה ומשה גפני יו"ר ועדת הכספים בירך על הדחייה ואמר: "הצבענו היום על דחייה לינואר במסגרת דיון הוועדה. דרשנו זאת למען אותם חוסכים שעבדו כל חייהם ואני שמח שהדבר קורה. אך לא ננוח - נעלה את החוק לדחיית גיל הפרישה לנשים ונקדם אותו על מנת לוודא שהגזירה מעל קרנות הפנסיה הוותיקות לא תשוב".

הכתבה התפרסמה במגזין "כיוון חדש" ספטמבר 2019 גיליון 267
https://user-1723486.cld.bz/ranana-digital-magazine/ranana-267


אהבת? לחץ כאן וקבל עדכונים על תכנים חדשים שלי
+ שמירה על זכויות היוצרים למאמר באחריות הכותב בלבד

תגובות

טוען...

כותבי המדור

הצג הכל