מי שמאמין לפעמים מפחד

והעיקר לא לפחד מאמונות תפלות כלל... כן, זוהי דעתי על אמונות תפלות וכל מה שהעזתם לשאול וצחקו מכם בפנים. הכול נברא מתוך הדמיון שלנו והכול בעצם מדומיין על ידינו. לכל אחד האמת שלו...

בדיעבד לא הייתי מעלה על הכתב, את הנושא הכ"כ נדוש, של אמונות תפלות וחוזי עתידות ומגרשי שדים, שרבים כבר דיברו בו . אלא שיום בהיר אחד פגשתי, בהפתעה גמורה, בשולי סמטה צדדית בשכונת עג'מי ביפו, את מנהלת הבנק שאותה הכרתי מביקורי במקום (שבו התגוררתי עם משפחתי בתור ילד). התפלאתי על אותה אישה אינטליגנטית , לפגשה מהלכת בסתר בסמטה, כשהיא מסתתרת מתחת לכובע רחב שוליים ומשקפים כהות מסתירות את פניה.
כלקוח הבנק, הייתה ביננו היכרות שטחית. כיאה למעמדה, שמרה מרחק מלקוחות הבנק. מעט ידעתי עליה, אשת קריירה, שבעלה נטש אותה ונראה שמצאה בעבודתה מזור ונחמה לצרותיה. כמעט ולא זיהיתי אותה. עתה נפתר עבורי הפאזל של הסוד הגדול. שהרי לא פעם, לפני זמן, שאלה אותי אם אני מכיר בשכונה שלי נשים חכמות... מאחר וידעה שפעם בצעירותי, התגוררתי בשכונה המעורבת, של יהודים וערבים, מקום בו ישנן הרבה רואות נסתרות ומגידות עתידות.
מה מעשיך כאן? שאלתי.
זה בגלל הזב'לה, האישה הצוענייה מרומניה, ענתה.
לרגע הרמתי מבט פליאה והתבוננתי במנהלת הבכירה, שנפלה קרבן בידי השרלטניות, שמנצלות נשים במצוקה.
סיפור חייה המטלטל, הצטלב עם רוחות החושך ולכן היא פנתה לטיפול אצל עושות הכשפים, שגורמות לה בכל פעם לריגושים והתרוממות רוח, כדבריה. זה קרה לה בעקבות ביקור ברומניה, אצל חברה ש"בירכה" אותה בכישוף. מאז השתעבדה לכל האמונות התפלות בנושא.
מה אתך, אתה מנותק? הקניטה אותי. מה לא שמעת שהמכשפות הצועניות מרומניה, הכי מסוכנות בעולם. מסוגלות לשלוח לך חצי רעל ולפגוע בך בכל מקום. אני כאן בטיפול.
תחילה חשבתי שחלתה במחלה בעלת שם רומנטי. או שמא נטרפה דעתה עליה. אי אפשר היה לדמיין לאן הדרדר מצבה הנפשי. ידעתי שהתחברה עם מכרה אחרת שלי, מוזרה ביותר, רומניה. היא האמינה שהיא שבויה בידי כוחות כישוף, שהטיל עליה הגרוש שלה, שברח לרומניה ונעזר שם בצועניות המקומיות. רק לפני זמן מועט, היא סיפרה לי שהלכה לים וצעקה שלוש צעקות לכיוון הרוח, זאת לפי הוראות המכשפות מרומניה, כסגולה נגד הכישוף שהטיל עליה בעלה לשעבר.


באמצע שנות השבעים, הייתה אישה בשם עוזיאל, שפרסמה מודעות בעיתון. היא טענה לגירוש רוחות ופתירת בעיות. חבר שלי שהגיע אליה, בגלל שסבל מתקופה של חרדות, נתקל בזוג עם ילדה בעייתית, שבאו אליהם המוני אנשים. הם בעיקר התעניינו בכסף. האישה נהגה לשרוף עלים מיוחדים, עם ריח רע במיוחד ולפזר את העשן, סביב המטופל, לגירוש רוחות. היא טענה שבעקבות הסרט "מגרש השדים" שהוקרן אז, הגיעו אליה המון מטופלים. הבחור הרגיש שגברת עוזיאל מנסה לפתות אותו, להיכנס להוצאות גדולות של הטיפולים שלה וויתר על כל העניין. זאת למרות, שדי נשבה בכוח המאגי, של האמונות התפלות שהרעיפה עליו.


עוד ידוענית בתחום חיזוי העתיד, משנות השבעים, הייתה גרושתו של ניצב אברהם תורג'מן, מרים תמיר (אגב אחרי שהתחתן שנית, שב תורג'מן למרים).
מרים עבדה בשירותם של ידוענים בארץ ובחו"ל ("כל גדולי המדינה באים להתייעץ אתה", נכתב עליה ב"העולם הזה"). אחד מהם היה השאה הפרסי.
יצא לי ללכת אליה, אחרי שהודעתי לה שאני מגיע רק לשם בדיקה ולא לקבל יעוץ ממש. כל זאת מפני שהמחירים שלה היו ממש בשמיים. היא גרה בבניין הכי מפואר של אז, ברחוב דוד המלך, בתל אביב, סמוך לרבנות הראשית.
היא קיבלה את פניי ונתנה בי מבט חודר, שהרגשתי ממש שהיא נכנסת לי לנשמה. אחרי שיחה קצרה, בגלל שהודעתי שאני בא רק להתרשם, החלטנו שזה לא מתאים לי. בדיעבד, אחרי שחשבתי על זה, אחר כך, הבנתי שמה שהיא בעצם אמרה עלי, במבחן שערכתי לה, לכאורה, היו דברים מדהימים, שלא היה לה כל דרך לדעת אותם.


כידוע בימים שכאלה, כשמערכת הבחירות בפתח, עמוסות ידיהם של כל הידעניות האלה, שנוהגות להדריך את חברי הסנאט הישראלי, המגיעים לכאן לקבל תחזיות. כולם דואגים לכיסא המלכות. בניגוד לחולים, המגיעים לשכונת הרוחות. הכי כואב לפגוש את אלה שחלו במחלה האיומה, הרוצים לשמוע על תקווה. אצלנו אומרים מי שחי בתקווה, סופו שימות עם חשק... רבים המטופלים, העוקפים בחשאי את שיטת הרפואה המודרנית ומעדיפים לבוא לכאן, לעושי הנפלאות, לעוד חוות דעת מקצועית. בכל פעם מתחדד הוויכוח בין שתי השיטות. זו המקובלת והמתקדמת, על פני הרפואה האלטרנטיבית. כשביניהן נכנסת האשליה. מצב שיש בו גם טוב וגם רע. בשנות השישים רבות היו השמועות על מחלת הדיבוק. אפילו בתרבות הציגו את הנושא, בהצגות שונות. והשאלה הייתה, האם ניתן להסיר מהחולה את קללת השחור, או הדיבוק.


בעיתון השבוע בירושלים, התפרסם מאמר על טקס להסרת המחלה הקשה, שבוצע ע"י הרב המקובל, בצרי. תואר שם, שתחילה המטופל אולץ לשתות רסק עשבים ירוקים, המשמשים להסרת כישופים. ואז החולה החל להשתולל ולצרוח, כחיה פצועה. ארבעה אנשים הצליחו בקושי לנטרל את המסכן. אז הרב בצרי פנה אל הדיבוק ושאל למה הוא חדר דווקא לאיש הזה. ובתשובה ענתה הדיבוק שאישה כישפה אותו, עוד בגלגול הקודם, מאחר והאיש רצח נשמה, ולכן נמנעה כניסתו אפילו לגיהינום. גם אצל ציבורים מסוימים בדת היהודית, מקובלת האמונה, שיש נשמות שנודדות בין העולם הזה לעולם הבא, ולא מוצאות מנוחה. אלו נשמות שנכלאו מחוץ לשלטון האור האלוהי.
להיות או לא להיות, כתב שקספיר. מה נעלה יותר מהחיים. האם לשאת חצי גורל או לצאת את מול הייסורים ולמרוד. ירושלים כידוע, מושכת מאמינים תמהוניים רבים, הלוקים בתסמונת ירושלים. תסמונת של בלבול חושים וניתוק מהמציאות, בעקבות אמונות בכוחות העליונים השוכנים בעיר. לאורך השנים הגיעו שמועות מירושלים, על רעשים, דלתות נפתחות ונסגרות, בבית המצורעים המקולל שם. המורא מפני המוות הוא, הפחד האנושי הגדול ביותר.


אני זוכר את חיים, חברי לכיתה, שהיה מגיע בכל פעם עם סיפור מקאברי, על שד שחדר בכל פעם בלילה בגופו. הוא סיפר שהיה מדליק מצית עד שהקולות המפחידים היו נעלמים. בעצם עד שהעירייה לא קיבעה שלט היסטורי על המתחם בו התגורר, לא ידעתי שהוא גר במתחם בניין "בית החלוץ" ביפו. מקום שאירע שם טבח נוראי ע"י מתפרעים ערבים. כ-23 עולים נרצחו שם ורבים נפצעו. היה זה בראשית שנת 1921.
לאורך השנים והדורות, קיימים היו ביפו מספר בתי קברות קטנים, מתקופות שונות. עיר שידעה הרס, חורבן ומחלות. היו גם מגפות שתקפו את העיר והפילו חללים, מאז עזב אחרון הממלוכים. היהודים קבורים בבית העלמין ע"ש מרגוזה, רב העיר. אך לא מעט מצבות עלומות שם מפוזרות היו בין חצרות הבתים. יש כאלה שמתגוררים בחצרם לצד הקברים. המפורסמות ביניהן הוא גנרל בריטי בצבא הוד מלכותו. גנרל עטור מדליות, שנפטר כתוצאה מדלקת ריאות. נמצא גם רופאו האישי של סר משה מונטיפיורי, שליווה אותו במסעותיו בארץ. האיש מת ונקבר גם כן שם.
כאן חיים המתים והחיים בהרמוניה שלא פוסחת על שום מונומנט. על פי האמונה העולם התחתון לא ממש דומה לגיהינום, כפי שמתארים אותו. לכאורה זכרתי עוד את האמונות, הרבה לפני שיצא סיפרו של חבוק, שהתגורר לצד שוכני המערות ביטא, אשר בדרום חברון. הוא כתב על בריאותם של הכפריים הפרימיטיביים הגרים מתחת לפני האדמה, במערות מתקופת האבות. אלו מאמינים ששוכני המערות מוגנים יותר מאלה המתגוררים על פני האדמה. חיים בריאים וארוכים יותר, בגלל שהשד "הג'ני" הוא השומר עליהם מפני כל פגע. בתקופה הארוכה שהסתובבתי שם לא ראיתי חולים.
זו לא עוד סיסמא בפתגם ידוע... אשרי המאמין. אלה סוג של אנשים החיים באובססיה את המתח, כמו המהמרים. יש משהו מסתורי ולא ידוע במאמינים האלה, החיים בין חלום הבלהות ורוח הקודש.



אהבת? לחץ כאן וקבל עדכונים על תכנים חדשים שלי
+ שמירה על זכויות היוצרים למאמר באחריות הכותב בלבד

תגובות

טוען...
הצג הכל