אֲ֭דֹנָי שְׂפָתַ֣י תִּפְתָּ֑ח וּ֝פִ֗י יַגִּ֥יד תְּהִלָּתֶֽךָ׃

להלן אני מביא את תפילת היחיד האחרונה שהייתה לי. כל היום לא יצאתי מהבית אבל הייתי מאושר. למי שאין זמן להתפלל ,עלי להקדים ולאמור שמדובר ב-"תפילת שמונה-עשרה". רק תפילה זאת מתחילה בפסוק הראשון "ה' שפתי תפתח ופי יגיד תהלתך". רק תפילת שמונה עשרה-נחשבת לתפילה.

אֲ֭דֹנָי שְׂפָתַ֣י תִּפְתָּ֑ח
  וּ֝פִ֗י יַגִּ֥יד תְּהִלָּתֶֽךָ׃
לדעתי, אם הפסוק לא היה נכתב בספר תהילים, היה צריך להמציא אותו. הסיבה: הפסוק מכיל הרבה יותר מעשרים וארבע אותיותיו.
נתחיל עם הפרוש המתבקש מתוך המילים: הדובר הוא אדם המתכונן להרצאתו על גדולת האלוקים באמונת האדם.
המרצה הנרגש, מבקש את עזרת האל: "אנא אלוקים, בבואי לדבר על מקומך באמונת האדם, פתח את פי, או טוב יותר חדד את רעיונותיי".
זהו פשט שבפשט... אין צורך בהוספה.
ועכשיו בואו ונסבך קצת את הפרוש.
הפסוק נמצא בספר התפילה: "
ה' שפתי תפתח ופי יגיד תהלתך" כל אחת מתפילות העמידה פותחת בפסוק "ה' שפתי תפתח ופי יגיד תהלתך".
נשאלת שאלה.
"למה לפני התפילה מבקשים מהריבון שיפתח את פינו באמירת תהילות האלוקים?"
מגוחך... אנו עומדים לפני האלוקים לתפילה, ומתחילים בבקשה להצליח בשבחים אליו?
בַּסֵפֶר שֶׁלֶפַנֵיִנוּ כְּתוּבִים מֵרֹאשׁ אוֹת אַחֲרֵי אוֹת הַשְׁבָחִים לָאֱלוֹקִים, כְּלוּם הַאִם זֶה יָאֶה לְבַקֵשׁ עַכְשָׁיו שֶׁאֱלוֹקִים יַכְנִיס לָנוּ לְפֶה אֶת הַמִילִים הַמְשַׁבְּחוֹת?
מצטער, זה לא הגיוני.
כְּלוּם אֲפָרֵשׁ שֶׁהַכְנָסַת תִפְאֶרֶת הָאֱלוֹקִים צְרִיכָה לְהָכִיל תוֹסֶפֶת וְשִׁינוּיִים בַּכָּתוּב בַּסֵפֶר שֶׁזֹאת אַמִירַת מִצְוָוה בַּעַל-פה?
הַאִם כַּאֲשֶׁר אָנוּ מִתְפַּלְלִים תְפִילַת-יָחִיד עֲלִי לְהוֹסִיף הילולים בַּעַל כָּורְחִי ? אִי-אֶפְשִׁי... הכתוב בא מהמסורת.., משמע, חובה להגיד את הכתוב... אבל יש לנו ניסיון בתפילה ונדון בו.


בִּתְפִילַת-יָחִיד,
מבוא:
כאשר אנו עומדים להתפלל בעצמנו ללא קשר למתפללים אחרים, אנו קובעים את הנוח והמתאים לנו מהיבט התפיסה הדתית שלנו. מי שאינו דתי אינו קובע עיתים לתפילה.
התפילה האישית היא התייחדות בין המתפלל לאלוקיו. כאן אָנוּ קוֹבְעִים אֶת סֵדֶר הַתְפִילָה: א. קצב-התפילה, ב. בניגון התפילה, ג. רמת-קול התפילה, ד. החן ושמחה שבתפילה... כול זאת כאשר אנו לבד. "אני, הטלית, התפילין, המשקפיים, האור ונקודת העמידה".

התפילה:
עכשיו הכול מוכן לתפילה ואתה אומר בעל כורכך "ה' שפתי תפתח ופי יגיד תהלתך".
זה הזמן להחליט: בשקט? בנועם? בניגון? ובשנייה זאת שלוף החלטה קשה: קצב אמירת המילים !!!
מהירות התפילה יכולה להיות בין שלושים ושש שניות ובין שלוש מאות ושישים שעות... כן, יש בטלנים שיקראו תפילת בוקר על-פני כל-היום עם קריאת-שמע של לילה... ובלי להרגיש עברו על כל התפילות היומיות... הקצב הוא הקובע את: "שְׂפָתַי-תִפָּתַח".
ראיתי חתן ירושלמי "עושה שחרית" בקבר הרשב"י, בי נשבעתי, הוא סיים עם שוחרי מינחה (שלוש אחרי הצהריים..., זה היה כבר מאוחר לצאת לירושלים והוא הזמין הליקופטר שיחזיר אותו ואת הוריו לאולם החתונות בשבע בערב... א
איִמָא שֶׁלוֹ לָחֲשָׁה לְאַבָּא "שִׁמְעוֹן, אָמַרְתִי לָךְ שֶׁצָרִיךְ לְבוֹא לַקֶבֶר רַשְׁבִּ"י שְׁלוֹשָׁה יָמִים לִפְנֵי הַחֲתוּנָה כְּדִי שֶׁנֵצֵא מִשָׁם בְּצָהֳרֵי-הַיוֹם, אַנִי מַכִּירָה אֶת "בֵּן-היְשִׁיבוֹת שֶׁלִי... מתחיל לְהִתְפַּלֵל וְחוֹלֵם-בַּאֲסְפָמְיָה... אַחֲרֵי הַחֲתוּנָה אִשְׁתוֹ תְחַכֶּה לוֹ בְּמִיטָתָה אַחֲרֵי בֵּירְכַתְ הַמָזוֹן....

שיחה -מקדימה:
למען האמת, הפתיחה ב-"אדושם, שפתי תפתח ופי יגיד תהלתך" אינה מתכוונת שאלוקים יפתח את פי המתפלל בשבחי-האל. הפתיחה מכוונת לכל אדם ואדם כדי שלתפילה תהייה ערך".
א. מַטָרַת הַתְפִילָה הִיא לִיצוּר קָשַׁר בֵּין הַמִתְפַּלֵל לָאֱלוֹקִים.

ב. אלוקים מכיר את התפילות בעל-פה, הרי הוא שומע אותם יום יום מיליון פעמים, רק מיהודים, אבל גם הדתיים של כל הדתות מתפללים לאלוקים שלהם כל בוקר וערב, וברוב המקרים אלא לא תפילות בציבור אלא כל אדם לעצמו.
ג. אֱלוֹקִים לֹא צָרִיךְ לִשְׁמוֹעַ התהילות עָלָיו מִמִילְיוֹנִים שֶׁל נוּדְנִיקִים יוֹם-יוֹמִיִים שֶׁאַחֲרֵי הַתְפִילָה מַחְכִּים לִשְׂכַר תְפִילָתָם.
ד. מי שצריך את התפילה הוא המתפלל, ולכן עליו להתאמץ ולכוון איך הוא מושיט יד-לשמיים ונוגע בהם באמת!

להלן אני מביא את תפילת היחיד האחרונה שהייתה לי.
כל היום לא יצאתי מהבית אבל הייתי מאושר.
למי שאין זמן להתפלל ,עלי להקדים ולאמור שמדובר ב-"תפילת שמונה-עשרה".
רק תפילה זאת מתחילה בפסוק הראשון "ה' שפתי תפתח ופי יגיד תהלתך".
רק תפילת שמונה עשרה-נחשבת לתפילה. כל היתר הם מזמורים, פרקים מתהילים, משפטים מלווים וקריאות ביניים. גם משפט הפתיחה אינו נחשב לחלק בתפילה.

אמרתי לעצמי את פסוקי ההקדמה המעטים ונעמדתי מול החלון הפונה למזרח. אור חיצוני האיר את הסידור והתכוננתי להתחיל. החלטתי לאמור מילה במילה, בניגון מקובל ב-'עדת כיפות-המטבע הארוג של בנות-ישראל".
וכך זה היה:
"אדוני שפתיי תפתח ופי יגיד תהלתך".
(קטע 'אבות')
בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה, אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ, אֱלֹהֵי אַבְרָהָם, אֱלֹהֵי יִצְחָק וֵאלֹהֵי יַעֲקֹב. הָאֵל הַגָּדוֹל, הַגִּבּוֹר וְהַנּוֹרָא, אֵל עֶלְיוֹן, גּוֹמֵל חֲסָדִים טוֹבִים, וְקוֹנֵה הַכֹּל, וְזוֹכֵר חַסְדֵי אָבוֹת, וּמֵבִיא גוֹאֵל לִבְנֵי בְנֵיהֶם לְמַעַן שְׁמוֹ, בְּאַהֲבָה: מֶלֶךְ עוֹזֵר וּמוֹשִׁיעַ וּמָגֵן.
בָּרוּךְ אַתָה יְיָ, מֵגֵן אַבְרָהָם.

(ב. גבורות)
אתָּה, גִּבּוֹר לְעוֹלָם, אֲדֹנָי. מְחַיֵּה מֵתִים אַתָּה, רַב לְהוֹשִׁיעֵ.
בקיץ: מוֹרִיד הַטָּל. שאר הימים:
בחורף: מַשִּׁיב הָרוּחַ וּמוֹרִיד הַגֶּשֶׁם (נ"א: הַגָּשֶׁם)
.מְכַלְכֵּל חַיִּים בְּחֶסֶד, מְחַיֵּה מֵתִים בְּרַחֲמִים רַבִּים, סוֹמֵךְ נוֹפְלִים, וְרוֹפֵא חוֹלִים, וּמַתִּיר אֲסוּרִים, וּמְקַיֵּם אֱמוּנָתוֹ לִישֵׁנֵי עָפָר. מִי כָמוֹךָ בַעַל גְּבוּרוֹת, וּמִי דוֹמֶה לָּךְ, מֶלֶךְ מֵמִית וּמְחַיֶּה וּמַצְמִיחַ יְשׁוּעָה. ונאמן אתה להחיות מתים, ברוך אתה אדוני, מחייה המתים,
הערה לקוראים: כל הכתוב בכתב עגול הוא המחשבה בראש בזמן התפילה...
רִיבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם כְּלוּם הָיִיתָ מַרְשֶׁה לְחַיָיב עַצְמְךָ "כִּמְחָיֶיה-מֵתִים"? אֶלָא שֶׁהָאֱמוּנָה בִּתְחִיַית-הַמֵתִים הִיא אַבְּסוּרְד. כִּבְיָכוֹל "תְחִיַית-הַמֵתִים" נִתְפַּסְתָ בַּנְבוּאָה כְּאִילוּ אֵלוּ שֶׁחָיוּ יִתְעוֹרְרוּ וְיַחַזְרוּ לָאֲרָצוֹת הַחַיִים כְּדִי לְהַמְשִׁיךְ אֶת תְקוּפַת-הַחַיִים הַקוֹדֶמֶת. אֶלָא שֶׁכָּול זֶה הָבֶל שֶׁהֲרֵי רַבִּים מֵהַמֵתִים גוּפָם הוּשְׁמַד בְּכָול הַצוּרוֹת. תְחִיַית הַמֵתִים מַגְדִילָה בַּבַּת-אַחַת אֶת גוּדַל הָאוּכְלוּסִיָיה בַּכַּמָה פַּעֲמָיִם. נוֹצָר מַחְסוֹר בַּבָּתִים, בְּגָדִים עֲבוֹדָה, וְעוֹד מִינֵי בְּעָיוֹת סוֹצְיָאַלִיוֹת.




הַתְפִילָה אוֹמֶרֶת "מֵחַיֶיה הַמֵתִים – עַכְשָׁיו!" מַשְׁמָע הַיִלוֹדִים בְּכַדוּר-הָאָרֶץ חוֹזְרִים לְחַיִים חֲדָשִׁים לְאַחַר שֶׁנִפְטְרוּ.
הַחוֹזְרִים לַחַיִים חֲדָשִׁים לֹא זוֹכְרִים גִלְגוּלִים יְשֵׁנִים-בַּתְקוּפוֹת הַחַיִים כְּדֵי לְחַדֵשׁ אֶת עוֹלָם הַחַיִים מֵחַד, וּמֵאִידָךְ: לְחַדֵשׁ אֶת עוֹלָם הַנְשָׁמוֹת.
הַמַשְׁמָעוּת: "הַקָבָּ"ה מְאַפְשֵׁר לַנְשָׁמָה שֶׁחָזְרָה מֵעוֹלָם הַחַיִים, לָתֵת דִין-וְחֶשְׁבּוֹן עַל הַמַחְזוֹר הָאַחֲרוֹן שֶׁלַה. הִיא מוֹסֶרֶת אֶת הַדוּ"חַ וּמִקַבָּלַת שְׁלִיחוּת חֲדָשָׁה. הַשְׁלִיחוּת הַקוֹדֶמֶת נִבְדֶקֶת הֵיטֵב. אִם הַנְשָׁמָה מִילְאָה אֶת שְׁלִיחוּתָה בְּמֵיטָב-כּוֹחוֹתֶיהָ, הִיא מְקַבֶּלֶת שְׁלִיחוּת חֲדָשָׁה שֶׁיֵשׁ בָּה עֲלִיָיה בַּסוּלָם הַיְכוֹלוֹת שֶׁל הַנְשָׁמָה בִּשְׁלִיחוּתָה הַחֲדָשָׁה. אִם אָחוֹת הִצְטַיְינָה בַּעֲבוֹדָתָה. אוֹ, בִּשְׁלִיחוּתָה הַבָּאָה תְהִיָיה רוֹפְאָה, אוֹ פְּסִיכוֹלוֹגִית, אוֹ אָחוֹת-סוֹצְיָאלִית. אוֹ, מוֹרָה בְּכִירָה וְכַדוֹמֶה. אִם בַּפַּעַם הַקוֹדֶמֶת נוֹלְדָה לַמִשְׁפָּחָה דַלָה וְהִשִׂיגָה הִצְטַיְינוּת, תִיוָולֵד לַמִשְׁפָּחָה מָשְׁכִּילָה. וְכָךְ הַלֵאָה. לְעוּמַת זֹאת אִם הַנְשָׁמָה לֹא מִילְאָה אֶת שְׁלִיחוּתָה כַּהֲלָכָה, הִיא נִידוֹנָה לָרֶדֶת בְּדַרְגָתָה, אִם מַעֲלֶה בְּתַפְקִידָה, הִיא תְהִיָיה בַּמַחְזוֹר הַבָּא עוֹבֶדֶת בְּבָתֵי-סוֹהֵר לְהָטִיב הִתְנַהֲגוּת אֲסִירִים/אֲסִירוֹת, מוֹרָה בִּשְׁכוּנוֹת מְצוּקָה, אוֹ אוּלַי אֲפִילוּ הִיא תִיוָולֵד בְּמִשְׁפַּחַת מְצוּקָה וְתַעֲשֶׂה דֶרֶךְ שֶׁל תִיקוּן הִתְנַהֲגוּתָה הַקוֹדֶמֶת.
יוֹצֵא מִזֶה שֶׁהַנְשָׁמָה אַחְרָאִית לְגוֹרָלָה לֹא רַק בְּמַחְזוֹר חַיֶיהָ אֶלָא גַם אַחְרָאִית לְגוֹרָלָה בַּמַחְזוֹר הַבָּא. הַשִׁינוּי הַחֶבְרָתִי שֶׁל הַחֶבְרָה הַמוֹדֶרְנִית חַיָיב לַחֲדוֹר וְלִגְרוֹם לֶאֱמוּנָה בָּאַחֲרָיוּת הַנְשָׁמָה לִשְׁנֵי מַחֲזוֹרֵי-חַיִים בְּבַת-אַחַת. חִינוּךְ וְהַסְבָּרָה שֶׁל חֲשִׁיבוּת הַהַצְלָחָה בַּתַפְקִיד הָעוֹבֵד בַּעֲבוֹדָתוֹ תָרִים אֶת רָמַת-הַחַיִים שֶׁל כָּל אוּכְלוּסִיַית הָאָדָם.
עַל מַעַרְכוֹת הַחִינוּךְ לְהַסְבִּיר אֶת הַנוֹשֵׂא אֲבָל אָסוּר לַהֲפוֹךְ אֶת הַחַיִים לַמַעֲרֶכֶת שֶׁכָּול הַזְמַן שׁוֹפֶטֶת אֶת הָאָדָם עַל בִּיצוּעִי עֲבוֹדָתוֹ וְהַצְלָחָתוֹ בְּתַפְקִידוֹ. הַחִינוּךְ חַיָיב לְהַסְבִּיר חֲשִׁיבוּת הַהַצְלָחָה בַּתַפְקִיד, וְלִהְיוֹת סָגוּר בִּפְנֵי מִבְחָנֵי-בִּיצוּעֵי הַתַפְקִידִים בִּמְקוֹם הָעֲבוֹדָה, מִלְמָעְלָה מֵהַהֲלִיךְ שֶׁקַיָים הַיוֹם, וְאָסוּר שֶׁכָּול הַזְמַן הִתְנַהֲגוּתֵנוּ תִימָדֵד וּתְפוּרְסַם. אִם נִטְעֶה, נְשַׁלֵם מְחִיר יָקָר. הָעִיקָר, הוּא הָרָצוֹן הֶאֱדִיר לְבַצֵעַ שְׁלִיחוּת-חַיִים במיטבה.

שֶׁהֲרֵי בָּרוּר שֶׁאִם חוֹק שִׁימוּר הָאֶנֶרְגְיָה וְחוֹק שִׁימוּר הַחוֹמֶר הֵם תקפים כְּלוּם
יַעֲלֶה עַל הַדַעַת שֶׁנְשִׁימַת הַחַיִים שֶׁנָתַתָ-בִּבְנֵי-הָאָדָם תָמוּת יַחַד אִיתָם? .אִם תוֹכֶן מְכָלִית סוֹלֶר לִבְעִירָה נִשְׁמֶרֶת לְאַחֵר הַבְּעִירָה, כְּלוּם יִתָכֵן שֶׁהָאֶנֶרְגְיָה שֶׁלוֹ כָּלְתָה מֵהָעוֹלָם? בַּוַודַאי שֶׁלֹא. תְנוּעַת הַגַלָקְסִיוֹת הַמִתְרַחֲקוֹת הֵן שֶׁמְחַדְשׁוֹת אֶת האנרגיות שֶׁהַיְקוּם וְשׁוּם אֶנֶרְגְיָה לֹא מִתְבַּזְבֶּזֶת.




(קְדוּשָׁה)
אַתָּה קָדוֹשׁ וְשִׁמְךָ קָדוֹשׁ, וּקְדוֹשִׁים בְּכָל יוֹם יְהַלְלוּךָ סֶּלָה. כִּי אֵל מֶלֶךְ גָּדוֹל וְקָדֹושׁ אָתָּה. בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ, הָאֵל הַקָּדוֹשׁ. אַתָּה קָדוֹשׁ וְשִׁמְךָ קָדוֹשׁ, וּקְדוֹשִׁים בְּכָל יוֹם יְהַלְלוּךָ סֶּלָה. כִּי אֵל מֶלֶךְ גָּדוֹל וְקָדֹושׁ אָתָּה. בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ, הָאֵל הַקָּדוֹשׁ.
יָה, אַלְלַה שֶׁלִי. זֹאת הַבְּרָכָה שֶׁאֲנִי הֲכִי אוֹהֵב. כָּל הַבְּרָכָה הִיא קִדוּש!. אֵין לִי אֲפִילוּ הֶעָרָה קְטַנָה. יָשָׁר וּלְעַנְיֵין. יֵשׁ לִי אֱלוֹהִים וַאֲנִי מַעֲרִיץ אֶת קְדוּשָׁתוֹ, בְּרוֹךְ אַתָה אֲדוֹנָי אֱלוֹקִים, הַאֵל הַקָדוֹשׁ.


(דעת)
אתָּה חוֹנֵן לְאָדָם דַּעַת, וּמְלַמֵּד לֶאֱנוֹשׁ בִּינָה. חָנֵּנוּ מֵאִתְּךָ חָכְמָה בִּינָה וָדָעַת. בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ, חוֹנֵן הַדָעַת.
ריבונו של עולם, בבריאת האדם אתה נותן לו הבטחות להיות האדם דומה לאלוקים. מכוון שהאדם הוא בשר ודם ולכן גם מוגבל באורך חייו, ומכוון שהאדם לא יכול להיות דומה בחיצוניותו לאלוקים, נשאר רק דמיון אחד, הַדִמְיוֹן לָדַעַת, הֲבָנָה, חָוכְמָה, וְחוּקִיוֹת שֶׁל הַיְקוּם. אבל למרות הברכה על דמיון, הורדת גם את התכונות של השכל, (אסור לאכול מעץ הדעת..) מה נשאר, הווה אומר השעמום... ובשעמום מחפשים שיחות אבל לשיחות יש רק שניים... חווה ו-??? והנחש... חווה הלכה לנהר לטבול כחום היום... נשאר הנחש, אבל אתה אלוקים אמרת לו לגלות לחווה שאכילת פרי העץ לא ממיתה... לחווה היה צריך ולא לאדם, וכשהיא חזרה שַׁמְתָה לה מיכשול בִּפְרִי הַדָעַת, וְהִצְלַחְתָ, כִּי אַתָה חִיפַּשְׂתָ אֶת הַדָרֶךְ לָדַעַת הָאֱנוֹשׁוּת כולל עונש-חינם... והעונש הוא לא עונש שכן כל החיות היונקות סובלות בלידה ולא רק האישה... וגם עבודת הגבר היא מתנה ולא עונש כי-אם הכרח לגבר לפרנס אִישְׁתוֹ וִילָדָיו... מַשְׁמָע רָצִיתָ שֶׁצֶאֱצָאֵי יֵשׁוּעַ מִנַצֶרֶת יַכְרִיזוּ עַל חֵטְא קַדְמוֹן לַהֲנָאַת הָאַפִּיפְיוֹרִים. אבל בַּיַהֲדוּת הֵבִינוּ אֶת הַהֶסְבֵּר שֶׁלִי, וְהַחֵטְא הַקַדְמוֹן, נִשְׁכַּח...
מַה נִשְׁאַר: זָכִינוּ בְדַעַת לְפִי-דֶרֶךְ הַנָחָשׁ, וְזָכִינוּ לַמוֹחַ שֶׁהוֹלֵךְ וּמִתְפַּתֵחַ כָּל הַזְמַן, הָאָדָם פָּלַשׁ לְשָׁמַיִם וְהוֹלֵךְ עַל הַיָרֵחַ... וְקָרוֹב לַוַודַאי שֶׁזֹאת רַק שֶׁאֵלֶה שֶׁל זְמַן לַהֲבָנָה אִיךְ עוֹבֵד הַמוֹחַ וְהָאָדָם יִבְנֶה מוֹחַ מְלָאכוּתִי תוֹךְ כָּמַה מֵאוֹת שְׁנָיִם... וְהָאָדָם יְדַלֵג בֵּין הַגַלָקְסִיוֹת כִּי מהִירוּת הָאוֹר לֹא-סוֹפִית!!!


(תשובה)
הֲשִׁיבֵנוּ אָבִינוּ לְתוֹרָתֶךָ, וְקָרְבֵנוּ מַלְכֵּנוּ לַעֲבוֹדָתֶךָ, וְהַחֲזִירֵנוּ בִתְשׁוּבָה שְׁלֵמָה לְפָנֶיךָ. בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ, הָרוֹצֶה בִתְשׁוּבָה.
אַנִי מִצְטַעֵר מְאֹד אֱלוֹקַי הַיָקָר. אֵיךְ הָעָם הַיְהוּדִי מְבַקֵשׁ אַלְפַּיִים שָׁנָה "הֱשִׁיבֹנוּ אָבִינוּ לְתוֹרָתֵךְ"? הַתָנָ"ךְ הוּא הַסֵפֶר שֶׁמוּדְפָּס בַּכַּמוּת הַגְדוֹלָה בְּעוֹלָם מִכָּל הַסְפָרִים, נִכְתְבָה וְנֶחְתְמָה הַמִשְׁנָה, נִכְתָב הַתַלְמוּד עַל כָּל כרכיו כּוֹלֵל פֵּירוּשׁ רַשִׁ"י. נִכְתָב הַשׁוּלְחָן-עָרוּךְ שֶׁכָּל אָדָם יָכוֹל לִלְמוֹד אֶת כָּל הַהֲלָכוֹת מְשַׁחֵר וְעַד קְרִיאַת שֵׁמַע, הוּדְפַּס וְהוּפַץ הַצֶנַע-וּרְאֶינָה לַנָשִׁים, הוּקְמוּ אַלְפֵי יְשִׁיבוֹת אברכים, וּמִלְחֶמֶת הַחֲרֵדִים נֶגֶד גיוסם לַצַהַ"ל... אָז תֵדַע לָךְ שֶׁעַם יִשְׂרָאֵל לוֹמֵד בִּישִׁיבוֹת וְאוּנִיבֶרְסִיטָאוֹת, וְהַמְדִינָה מֶמָמֵנֶת אֶת כּוּלָם!!! וְאַף אֶחָד לֹא אוֹנֵס אַף אַחֵד לִלְמוֹד חֲטָאֵי הַגוֹיִים...
אִם מִישֶׁהוּ רוֹצֶה לַעֲשׂוֹת תְשׁוּבָה, מֵאוֹת יְשִׁיבוֹת מְחַכּוֹת לוֹ...

(סְלִיחָה)
סָלַח לָנוּ אָבִינוּ כִּי חָטָאנוּ, מָחַל לָנוּ מָלַכְנוּ כִּי פָּשַׁעְנוּ, כִּי אַל טוֹב וְסָלַח אַתָה. בָּרוּךְ אַתָה יְיָ, חְנוּן הַמַרְבֶּה לִסְלוֹחַ.
נִרְאֶה לִי שֶׁבַּקָשַׁת הַסְלִיחָה קְצָת מְצוּנֶנֶת...מַה זֶה? אֲנַחְנוּ יְלָדִים בְּבֵית-סֵפֶר שֶׁבְּבוֹקֶר עוֹמְדִים בְּמִסְדָר בּוֹקֶר וּמְדַקְלְמִים לַמִנְהָל "סָלַח לָנוּ הַמְנַהֵל, תִמְחַל לָנוּ הַמוֹרֶה הַגָדוֹל, אֲנַחְנוּ שׁוֹבָבִים, מְעַצְבְּנִים, סְלַח לָנוּ כִּי אַתָה אָדָם טוֹב, סַלְחָן, מוֹחֵל עָווֹנוֹת, וַאֲנַחְנוּ רַק יְלָדִים קְטַנִים וְחַלָשִׁים... וְאַתָה תָמִיד סוֹלֵחַ לָנוּ בַּסוֹף... " . הַמְנַהֵל מִסְתוֹבֵב, עוֹלֶה לַבַּמֶה וְשׁוֹאֵל: "שׁוֹבָבִים שֶׁכְּמוֹכֶם מַה כְּבָר עֲשִׂיתֶם שֶׁאֲנִי צָרִיךְ לִסְלוֹחַ? הֲרֵי כָּל יוֹם אַתֶם לוֹמְדִים מַה אָסוּר לָכֶם לַעֲשׂוֹת וּמַה מוּטָב שֶׁתַעֲשׂוּ לְטוֹבַתְכֶם, אָז מַה עֲשִׂיתֶם הַיוֹם.
הֲרֵי כָּל אָדָם שֶׁמְבַקֵשׁ כָּאן סְלִיחָה יוֹדֵעַ מַה אָסוּר לוֹ לַעֲשׂוֹת וּבְעִיקָר עָלָיו לְהַקְפִּיד שֶׁלֹא לַעֲשׂוֹת מַה שֶׁשָׂנוּא עַל חֲבֵרֵינוּ, הוֹרִינוּ, שֶׁכִּינִינוּ וְעוּבָּרִי אוֹרַח... וְאִם אֲכַלְתֶם אוֹכֶל אָסוּר, תְבַקְשׁוּ סְלִיחָה מֵהַפֶּה וְהַבֶּטֶן שֶׁלָכֶם כִּי לָהֶם חֲטָאתֶם... אֲנִי לֹא יוֹדֵעַ אִיךְ נִשְׁמְטָה לָה בְּרָכָה חָסַרְתְ עֵרֶךְ שֶׁכָּזֹאת עַל-יְדֵי חֲזַ"ל.
אַנִי מְנַדֵב כָּאן בְּקֶשֶׁת סְלִיחָה אַחֶרֶת: אַנִי מְבַקֵשׁ סְלִיחָה מִשְׁכֵנַי עַל הָרַעַשׁ שֶׁאֲנִי מֵקִים בְּלֵילוֹת, אֲנִי מְבַקֵשׁ סְלִיחָה מִבְּנִי מִשְׁפַּחְתִי עַל עָשָׁן-הַסִיגַרְיוֹת שֶׁלִי יוֹמָם וָלַיְלָה וּבְזֹאת אֲנִי מְקַצֵר חַיֵי וְחַיֵיהֶם, אַנִי מִתְנַצֵל לִפְנֵי הָאֱלוֹקִים שֶׁאֵין לִי סַבְלָנוּת לְהִתְפַּלֵל יוֹם-יוֹם אוֹתוֹ סַדֵר מִילִים וּמִשׁוּם כָּךְ מְקַצֵר זְמַן תְפִילָתִי לַשָׁלִישׁ וְאוּלַי לְרֶבַע... אֲנִי מְבַקֵשׁ סְלִיחָה עַל שֶׁאֶתְמוֹל אָכַלְתִי גְלִידָה חָלַב וָנִיל אַחֲרֵי שֶׁאָכַלְתִי סטייק, וְהֶחְלַטְתִי שֶׁשָׁכַחְתִי שֶׁזֶה אסור אבל אין לי סבלנות לחכות 6 שעות עד שיהיה מותר.... ואלוקים אם אני חוטא לך, אני בוש בעצמי ואני לא רוצה שתסלח לי ללא עונש כי זה לא חינוכי, ואני עדיין רק בן שמונים...

(גאולה)
רְאֵה נָא בְעָנְיֵנוּ וְרִיבָה רִיבֵנוּ וּגְאָלֵנוּ גְּאֻלָּה שְׁלֵמָה מְהֵרָה לְמַעַן שְׁמֶךָ, כִּי אֵל גּוֹאֵל חָזָק אָתָּה. בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ, גּוֹאֵל יִשְׂרָאֵל.

תַאֲמִינוּ לִי, בְּרָכָה גלותית. גוֹעַל נֶפֶשׁ. לוֹקְחִים אֱלוֹהִים וְעוֹבְדִים עָלָיו... :
• "תִרְאֶה אוֹתָנוּ עֲנִיִים, דלפונים, מְסַכְּנִים וְחַלָשִׁים.
• יֵשׁ לָנוּ רִיב עִם הפלסטינאים הֵם הוֹרְגִים בָּנוּ,
• שׁוֹחֲטִים בָּנוּ, דוֹקְרִים בָּנוּ, שׂוֹנְאִים אוֹתָנוּ, מְנַצְלִים אוֹתָנוּ עַל יָמִין וְעַל שְׂמֹאל...
• תִלָחֵם אַתָה בפלסטינאים, תְפוֹצֵץ אוֹתָם, תַשְׁמִיד אוֹתָם שָׁלַח אוֹתָם לָעֲזָאזֵל תשופציק, לָנוּ אֵין יְכוֹלֶת מַעֲשִׂית לִגְבּוֹר עֲלֵיהֶם...
• חוּץ מִזֶה תָבִיא לָנוּ מָשִׁיחַ שֶׁיִפְטוֹר אוֹתָנוּ מִכָּל הַמַאֲמָצִים הַקְשׁוּרִים בְּחַיִים...וְזֹאת בַּזְכוּת שֶׁאַתָה אַל חַזֵק, גִיבּוֹר, עוֹשֶׂה הַכּוֹל, בְּרוֹךְ אַתָה אדושם גוֹאֵל יִשְׂרָאֶל אָמֵן...

(רפואה)
רְפָאֵנוּ יְיָ וְנֵרָפֵא, הוֹשִׁיעֵנוּ וְנִוָּשֵׁעָה, כִּי תְהִלָּתֵנוּ אָתָּה, וְהַעֲלֵה (אֲרוּכָה וּמַרְפֵּא לְכָל תַּחֲלוּאֵינוּ וּלְכָל מַכְאוֹבֵינוּ וּלְכָל מַכּוֹתֵינוּ) רְפוּאָה שְׁלֵמָה לְכָל מַכּוֹתֵינוּ, כִּי אֵל מֶלֶךְ רוֹפֵא נֶאֱמָן וְרַחֲמָן אָתָּה.
בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ, רוֹפֵא חוֹלֵי עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל.
לדעתי הצנועה והרכרוכית, אני סבור ש ברכת רפואה לחולים היא נחוצה, חשובה, ומרכזית. אז ככה" הפתיחה טובה: רפאנו יי ונרפא, הושיענו ונושעה כי... הופס...איזה בסה ההמשך כאן... יא-אללה..רפאנו ונרפא כּי תְהִלָּתֵנוּ אָתָּה, איזה ליקוק לאללה שכזה, הוא מרפא אותנו כי הוא התהלה שלנו???? מה פרוש שהוא מרפא אותנו כי הוא התהלה שלנו? בלתי מספיק!!!! מה הקשר בין מרפא לתהלה??. אני עושה כאן תיקון: אני משנה את המלים: רִפַאֵנוּ ה' וְנִרְפָּא הוֹשִׁיעֵנוּ וְנִיוַושֶעַ כִּי אַתָה אָבִינוּ וְרוֹפְאֵנוּ. וְהֶעֱלָה תְרוּפָה וּרְפוּאָה לְכָול תָחְלוּאֵיִנוּ וּלְכָול מַכְאוֹבֵינוּ וּלְכָול מַכּוֹתֵינוּ, כִּי אַל מֶלֶךְ רוֹפֵא נְאַמֵן וְרַחְמָן אַתָה, בָּרוּךְ אַתָה אָדוֹשֶׁם רוֹפֵא חוֹלִי עַמוֹ יִשְׂרָאֶל
יֶהִי רָצוֹן מִלְפָנַיִךְ יְיָ אֱלוֹהַי וֵאלֹהָי אֲבוֹתָי שֶׁתִשְׁלַח מְהֵרָה רְפוּאָה שְׁלֵמָה מַן הַשָׁמַיִים, רְפוּאַת הַנֶפֶשׁ וּרְפוּאַת הַגוּף לְחוֹלֶה פְּלוֹנִי בֵּן פְּלוֹנִית בְּתוֹךְ שְׁאָר חוֹלִי יִשְׂרָאֶל.


בָּרֵךְ עָלֵינוּ יְיָ אֱלֹהֵינוּ אֶת הַשָּׁנָה הַזֹּאת וְאֶת כָּל מִינֵי תְבוּאָתָהּ לְטוֹבָה. וְתֵן
בקיץ: בְּרָכָה בחורף: טַל וּמָטָר לִבְרָכָה
עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה, וְשַׂבְּעֵנוּ מִטּוּבָהּ, (מִטּוּבֶךָ), וּבָרֵךְ שְׁנָתֵנוּ כַּשָּׁנִים הַטּוֹבוֹת לִבְרָכָה,
כִּי אֵל טוֹב וּמֵטִיב אָתָּה וּמְבָרֵךְ הַשָּׁנִים. בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ, מְבָרֵךְ הַשָּׁנִים:
תִרְאֶה אֵל יָקָר-שֶׁלִי. אַנִי מִתְפַּלֵל שָׁלוֹשׁ פְּעָמִים בַּיוֹם וּבְכוּלָם אֲנִי מְבַקֵשׁ מִמֶךָּ שֶׁתְבָרֵךְ אֶת הַשָׁנִים הָעוֹבְרוֹת עַל חַיַי. מַשְׁמָע יָקָר-שֶׁלִי שֶׁיֵשׁ לְבָרֵךְ עַל הַשָׁנִים הָעוֹבְרוֹת כִּיחִידָה אַחַת שֶׁלֹא נִיתַן לְפָרֵק אוֹתָה לפרטיה שֶׁכֵּן בַּיוֹם שֶׁמִסְתַיֶימֶת שָׁנָה אַחַת מַתְחִילָה הַבָּאָה אַחֲרֶיהָ וּמִשׁוּם כָּךְ גָזְרוּ חָזַ”ל שֶׁבְּבוֹאֵנוּ לְבָרֵךְ בִּירְכָת הַשָׁנָה ופֵּרוֹתֶיהָ, נְבָרֵךְ עַל כל הַשָׁנִים הָעוֹבְרוֹת אוֹתָנוּ שֶׁנִזְכֶּה לְרֶצֶף שֶׁל בְּרָכֶה, שֶׁהַגֶשֶׁם יִהְיֶה בְּעִיתוֹ וּבְכַמוּתוֹ, ונזכה לאוֹר שֶׁמֶשׁ כְּנִצְרָךְ. לִתְפִילַת הַשָׁנִים עֵרֶךְ צִיבּוּרִי גָדוֹל מִשׁוּם שֶׁמְזוֹנָם וּבְרִיאוּתָם שֶׁל כָּל הַבְּרִיוֹת תְלוּיוֹת בָּהֶם.

(שופר-גלויות)
תְּקַע בְּשׁוֹפָר גָּדוֹל לְחֵרוּתֵנוּ, וְשָׂא נֵס לְקַבֵּץ גָלוּיוֹתֵיִנוּ, וְקַבְּצֵנוּ יַחַד מְהֵרָה מֵאַרְבַּע כַּנְפוֹת הָאָרֶץ. בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ, מְקַבֵּץ נִדְחֵי עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל.
אֲדוֹנָי-אֱלוֹהַי, מֶלֶךְ-מָלְכֵי הַמְלָכִים. נָכוֹן שֶׁקִיבַּצְתָ בְאֶרֶץ-יִשְׂרָאֶל כְּמַחֲצִיתוֹ שֶׁל הָעָם הַיְהוּדִי וְכִי יְרוּשָׁלַיִם עִיר קָודְשֵׁךְ מֵעוֹלָם לֹא הָיְיתָה גְדוֹלָה וּמְפוֹאֶרֶת כָּול-כָּךְ, אֲבָל הָעָם הַיְהוּדִי לֹא יָכוֹל לְהִסְתַפֵּק בַּכָּךְ, וְיֵשׁ הַרְבֵּה סִיבּוֹת. רְאֵה נָא אַל-יָקָר אִיךְ הַמוּסְלְמִים הָעַרְבַּיִים יוֹרְדִים לַחַיֵינוּ. הֵם לֹא מְבִינִים אֶת תוֹרָתֶךָ וְלֹא אֶת חוּקֵי-תוֹרָתֶךָ. מִשׁוּם כָּךְ הֵם מִתְעַלְמִים שֶׁהִשְׁתוֹלְלוּתָם הִיא תוֹצָאָה מִקְלָלָה וְלֹא מִבְּרָכָה, שֶׁהֲרֵי אִי אֶפְשָׁר לְכַנוֹת אֵחָרֵת אֶת נְבוּאַת הַמַלְאָךְ לְהָגָר: "פֶּרֶא-אָדָם. יַדוּ בְּכָול וְיָד כָּול-בּוֹ, וְהוּא יִשְׁכּוֹן עַל פְנֵי כָּול אֶחָיו"
בְּכָול הַתוֹרָה אֵין רֶמֶז אֶחָד שֶׁהָעֲרָבִים יִרְשׁוּ אוֹ יִכְבְּשׁוּ אֶת אָרֻץ כְּנָעַן, וּשְׁהוּתָם כָּאן נוֹבַעַת מִתוֹךְ הַקְלָלָה "וְהוּא יִשְׁכּוֹן עַל-פְנֵי-כָּול-אֶחָיו", כָּמַה שִׂנְאָה לָהֶם בָּנוּ, כָּמַה דָם נִשָׁפֵךְ מִדָמָם וְדָמֵנוּ וְהַכּוֹל בְּלִי תַכְלִית שֶׁכֵּן אַתָה הַאֵל לֹא נָתַתָ לָהֶם מְאוּם בִּכְנָעַן פְּרָט לֶהֱיוֹתָם גֵר-תוֹשָׁב. אִם תְקַיֵים אֶת מְלוֹא הַהַבְטָחָה שֶׁל הֶחְזַרְתְ הָעָם כּוּלוֹ לְמוֹלַדְתוֹ, מִשְׁקָלֵנוּ בְּאֶרֶץ-יִשְׂרָאֶל יוכפל. הַמִסְפָּר הַיַחֲסִי שֶׁלָהֶם יִקְטַן, וְחֶלְקֵנוּ בִּכְנָעַן יִגְדַל. הִבְטַחְתָ לָנוּ לִהְיוֹת אוֹר-לַגוֹיִים, וְעַד עַתָה ההתנהלות הַמְדִינִית שֶׁל הַהַנְהָגָה הַיְהוּדִית הִיא מֵבִישָׁה. רְאֵה נָא אָדוֹן-הָאֲדוֹנִים, בָּאֲרָצוֹת אָמֶרִיקָה, אַנְגְלִיָה, וְעוֹד יֵשׁ מִילְיוֹנֵי יְהוּדִים דָתִיִים וְהֵם בַּגוֹלָה, וּבְיִשְׂרָאֵל מִילְיוֹנֵי חַסְרֵי-דָת... מִסְפַּר הַדָתִיִים יִגְדַל בַּחֲמִישִׁים אָחוּז, יוּכְלוּ הַדָתִיִים לְהַנְהִיג אֶת הָעָם, וְלִהְיוֹת אוֹר-לְגוֹיִים... אָנָא אֲדוֹנָי הוֹשִׁיעַ נָא, אָנָא אֲדוֹנָי הִצְלִיחָה נָא. אָנָא הַמֶלֶךְ עָנְיֵנוּ בְּיוֹם קוֹרְאֶיִנוּ.

(שופט)
הָשִׁיבָה שׁוֹפְטֵינוּ כְּבָרִאשׁוֹנָה, וְיוֹעֲצֵינוּ כְּבַתְּחִלָּה. וְהָסֵר מִמֶּנוּ יָגוֹן וַאֲנָחָה, וּמְלֹךְ עָלֵינוּ מְהֵרָה אַתָּה יְיָ לְבַדְּךָ, בְּחֶסֶד וּבְרַחֲמִים, וְצַדְּקֵנוּ בְּצֶדֶק וּבְמִשְׁפָּט. בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ, מֶלֶךְ אוֹהֵב צְדָקָה וּמִשְׁפָּט: בעשרת ימי תשובה: הַמֶּלֶך הַמִּשְׁפָּט
מְצַעֵר מְאֹד אֱלוֹקַי שֶׁאֲנַחְנוּ צְרִיכִים לְבַקֵשׁ חָזְרָה אֶל הַשׁוֹפְטִים הָרִאשׁוֹנִים. לֹא הָיוּ לָנוּ שׁוֹפְטִים טוֹבִים בֶּאֱמֶת. כְּלוּם שִׁמְשׁוֹן הָיָה שׁוֹפֵט אֲמִיתִי? אוֹ גִדְעוֹן, אוֹ אֵהוּד בֵּן-גֵרָא? וְאַחֵר-כָּךְ בִּתְקוּפַת הַנְבִיאִים הַגְדוֹלִים שֶׁבָּכוּ עַל הַטָיַית הַמִשְׁפָּט מֵאַלְמְנוּת וִיתוֹמִים, עַל גָזַל הָרָשׁ... הָיוּ לָנוּ שׁוֹפְטִים טוֹבִים לִפְנֵי קַוָם הַמְדִינָה וְאַחֲרֶיהָ. אַבל חֵלֶק מֵהַשׁוֹפְטִים שֶׁל הַיוֹם הֵם פּוֹלִיטִיקָאִים וַאֲחֵרִים הֵם צְמֵאֵי-כֶּסֶף... אֲבוֹי לַקְרִיאָה שֶׁקַיֶימֶת בַּתְפִילָה כְּבָר אַלְפַּיִים שָׁנָה: "הֵשִׁיבָה שׁוֹפְטֵינוּ כְּבַתְחִילָה". לֹא בָּרוּר לִי מִי הֵם הַשׁוֹפְטִים לַדוּגְמָה שֶׁהַכָּתוּב מַצְבִּיעַ עָלָיו? אִם הַכַּוָונָה לַשׁוֹפְטִים הָרִאשׁוֹנִים לְאַחֵר קוּם מְדִינַת יִשְׂרָאֶל, הֲרֵי זֶה קוֹלֵעַ. אָבֵל אֶת הַקְרִיאָה הַזֹאת צְרִיכִים לִצְעוֹק מִילְיוֹן מַפְגִינִים בַּחוּצוֹת יְרוּשָׁלַיִם, מִילְיוֹן בְּתֵל-אָבִיב וְכָךְ בַּשְׁאָר עָרֵי הַמְדִינָה. וְהַצְעָקָה צְרִיכָה לְהַגִיעַ לַשָׁמַיִם וְלִירוּשָׁלַיִם שֶׁל מַטָה. הִיא צְרִיכָה לִקְרוֹעַ אֶת אָוזְנֵי הַפְּרַקְלִיטִים, אֶת אָוזְנֵי מִשְׂרָד הַמִשְׁפָּטִים, אֶת אָוזְנֵי רֹאשׁ הַמֶמְשָׁלָה וְשָׁרִיו.
אֱמֶת. גַם הַיוֹם יֵשׁ שׁוֹפְטוֹת וְשׁוֹפְטִים הֲגוּנִים בְּהֶחְלֵט, אֲבָל מַסְפִּיק שֶׁתוֹפְסִים שׁוֹפֵט אַחֵד שֶׁלוֹקֵחַ שׁוֹחַד כְּדִי שֶׁהָעָם יִצְעַק, "הַצִילוּ שְׁחִיתוּת בְּבָתֵי-הַמִשְׁפָּט".
וְהַסִיוֹמֶת שֶׁל הַבְּרָכָה: "וּמְלוֹךְ עֲלֵינוּ אַתָה לְבַדֶךָ, בַּחֶסֶד וּבָרַחֲמִים,וְצָדַקְנוּ בַּצֶדֶק הַמִשְׁפָּט". זֶה לֹא מוּבָן לִי בָּעֶצֶם... צָדַקְנוּ בַּצֶדֶק הַמִשְׁפָּט בְּכָול מִקְרֶה אוֹ רַק כַּאֲשֶׁר הַצֶדֶק הוּא שֶׁלִי? כִּי אִם אַנִי רָשָׁע בְּמִשְׁפָּט הֲרֵי אֵין לְהַצְדִיק אוֹתִי בַּמִשְׁפָּט, כִּי הַצֶדֶק נִמְצָא בְּהִתְנַהֲגוּת הָאָדָם בַּחֶבְרָה הָאֱנוֹשִׁית, וְלֹא בָּאַרְנָק הַשׁוֹחַד שֶׁקוֹנֶה הַצְדָקָה, חָלִילָה.

(מלשינים)
וְלַמַּלְשִׁינִים אַל תְּהִי תִקְוָה, וְכָל הַמִּינִים כְּרֶגַע יֹאבֵדוּ, וְכָל (אֹיְבֶיךָ) אֹיְבֵי עַמְּךָ מְהֵרָה יִכָּרֵתוּ, וְהַזֵּדִים מְהֵרָה תְעַקֵּר וּתְשַׁבֵּר וּתְמַגֵּר וְתַשְׁפִּילֵם וְתַכְנִיעֵם בִּמְהֵרָה בְיָמֵינוּ. בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ, שׁוֹבֵר אֹיְבִים וּמַכְנִיעַ זֵדִים:
לְדַעְתִי, עַם יִשְׂרָאֵל צָרִיךְ עֲדָרִים שֶׁל מַלְשִׁינִים... א. מִי שֶׁנוֹהֵג בָּרֶכֶב שֶׁיֵשׁ לוֹ מַצְלֵמַת-דֶרֶךְ וְהוּא רוֹאֶה עֶבְרַת תְנוּעָה מְסוּכֶּנֶת, עָלָיו לְהַעֲבִיר זֹאת לַמִשְׁטָרָה לְצוֹרֵךְ מְנִיעַת הֶרֶג בַּכְּבִישִׁים.
בּ. לְדַעְתִי, צָרִיךְ עֵדֶר מַלְשִׁינִים לְמַס-הַכְנָסָה עַל בַּעֲלֵי מִקְצוֹעַ שֵׁכִּבְיָכוֹל נוֹתְנִים הַנָחָה עַל הַמְחִיר, אֲבָל לֹא נוֹתְנִים קַבָּלָה הַמְאַשֶׁרֶת תַשְׁלוּם עֲבוּר הָעֲבוֹדָה... וְכָךְ יוֹצֵא בַּעַל הַמִקְצוֹעַ בְּשָׂכָר כָּפוּל וּמְכוּפָּל כְּשֶׁהוּא מַרְוִויחַ אֶת מִיסִים בְּסֵדֶר גוּדַל שֶׁל חֲמִישִׁים אָחוּז מֵהַמְחִיר שֶׁנְקַבֵּעַ. וָמִי הַמַפְסִיד? הָאֶזְרָח שֶׁמְשַׁלֵם מִסִים כַּחוֹק. גָ. לְדַעְתִי צָרִיךְ אַלְפֵי מַלְשִׁינִים עַל מְפִיצֵי סַמִים מֶשָׂכְּרִים, מוֹכְרֵי כּוֹהַל לִצְעִירִים, וּמְעַשְׁנִים צְעִירִים שֶׁל סִיגַרְיוֹת. כָּל הַסַמִים, אלכוהול וְסִיגַרְיוֹת מְקַצְרִים חַיִים, יוֹצְרִים חוֹלִים וּפוֹגְעִים בְּמִשְׁתַמְשִׁים, סוֹף לַפֶּשַׁע הַסַמִים, אלכוהול וְסִיגַרְיוֹת.
הערה: הברכה נקבעה בזמנים עתיקים מאד והיא כוונה נגד מלשינים על יהודים שהם מקיימים מצוות התורה שהקלגסים הרומאים, הנוצריים והמוסלמים הטילו על יהודים.

(צדיקים)
עַל הַצַּדִּיקִים וְעַל הַחֲסִידִים וְעַל זִקְנֵי שְׁאֵרִית עַמְּךָ בֵית יִשְׂרָאֵל וְעַל פְּלֵיטַת בֵּית סוֹפְרֵיהֶם וְעַל גֵּרֵי הַצֶּדֶק וְעָלֵינוּ, יֶהֱמוּ נָא רַחֲמֶיךָ יְיָ אֱלֹהֵינוּ, וְתֵן שָׂכָר טוֹב לְכָל הַבּוֹטְחִים בְּשִׁמְךָ בֶּאֱמֶת, וְשִׂים חֶלְקֵנוּ עִמָּהֶם, וּלְעוֹלָם לֹא נֵבוֹשׁ כִּי בְךָ בָטָחְנוּ. וְעַל חַסְדְּךָ הַגָּדוֹל בֶּאֱמֶת (וּבְתָמִים) נִשְעָנְנוּ. בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ, מִשְׁעָן וּמִבְטָח לַצַּדִּיקִים.
אֵיזֶה תַעֲנוּג בִּרְכַּת הַצַדִיקִים. הֲרֵי זְכוּיוֹת הָעָם בְיִשְׂרָאֵל נוֹבְעוֹת בְּעִיקָר מִמַעֲשֵׂי הַצַדִיקִים הַיְהוּדִיִים, שֶׁאָהַבְתְ הַזוּלַת הִיא בָּרֹאשׁ מָעַיַינֵיִהֶם. גֶרֵי הַצֶדֶק שֶׁעוֹמְדִים בָּרוּמוֹ שֶׁל עוֹלָם הֵם זְכוּת לְכָל הַצִיבּוּר הַיְהוּדִי כּוֹלֵל הַגָרִים שֶׁשׁוֹכְנִים בְּתוֹכֵנוּ. וְשִׂיא הַבְּרָכָה הִיא הַבְּרָכָה בָּרוּךְ שֶׁנוֹתֵן מִשְׁעָן וּבְרָכָה לַצַדִיקִים בְּמַעֲשֵׂיהֶם שֶׁלְטוֹבַת כָּל הָעָם הַיְהוּדִי.

(ירושלים)
וְלִירוּשָׁלַיִם עִירְךָ בְּרַחֲמִים תָּשׁוּב, וְתִשְׁכֹּן בְּתוֹכָהּ כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ, וּבְנֵה אוֹתָהּ בְּקָרוֹב בְיָמֵינוּ בִּנְיַן עוֹלָם, וְכִסֵּא דָּוִד עַבְדְּךָ מְהֵרָה לְתוֹכָהּ תָּכִין. בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ, בּוֹנֵה יְרוּשָׁלָיִם.
אלוקים יקר, היחס לירושלים החדשה הוא לא הגון אצל קובעי נוסח התפילה. ירושלים מונחת לפחות על שלושים הרים. בכל ההיסטוריה של כשלושת אלפי שנים ירושלים לא הייתה כל-כך גדולה ורבת תושבים כמו בימינו אלה. הרי זה ברור שקיימת את הבטחתיך לירושלים. היא ענקית. היא יפיפייה, היא סואנת במחזיקי-הדת היהודית ולמרבה הצער גם סואנת מוסלמים ונוצרים. עולים אליה לרגל מכל העולם כל ימות השנה, אז צריך לגמול לך תודה בתפילה על קיום הבטחותיך. אני מציע את הנוסח הבא:

אֲדוֹנָי אֱלוֹהַי וֶאֱלוֹהֵי אבותיי, תוֹדָה לָךְ עַל שֵׂיבָתֵךְ לִירוּשָׁלַיִם בְּרַחֲמִים רַבִּים. תוֹדָה לָךְ גוּדְלָה וְתוֹדָה עַל שִׁיבַת-צִיוֹן. רְחוֹבוֹת יְרוּשָׁלַיִם מַלְאוּ בַּיְלָדִים וְיַלְדוּת מְשַׂחֲקִים, וְתוֹדָה עַל רְבָבוֹת בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל הַיוֹשְׁבִים בְּגַנֵי הָעִיר וּמִקַלוּת מִשְׁעַנְתָם בְיָדָם. יְהֵא רָצוֹן מִלְפָנַיִךְ ה' אלוקינו שֶׁתִבְנֶה בִּמְהֵרָה אֶת בַּיִת בְּחִירָתְךָ עַל הַר הַמוֹרִיָה כִּבְשָׁנִים קַדְמוֹנִיוֹת, אָמֵן.

(צמח דוד)
אֶת צֶמַח דָּוִד עַבְדְּךָ מְהֵרָה תַצְמִיחַ, וְקַרְנוּ תָרוּם בִּישׁוּעָתֶךָ. כִּי לִישׁוּעָתְךָ קִוִּינוּ כָּל הַיּוֹם. בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ, מַצְמִיחַ קֶרֶן יְשׁוּעָה.
אני לא מבין את הקשר בין צמח-דוד, לישועת העם. אני לא רואה בפועל את צמח-בית-דוד, אלפיים שנה מלמלו את המשפט הזה ולשווא... הסיבה, צאצאי בית-דוד מיאנו להופיע בפני הציבור ולזכות במעמד לאומי . כלום לא יצא מזה וחבל על הטרחה הזאת.

אָב הָרַחֲמָן שְׁמַע קוֹלֵנוּ יְיָ אֱלֹהֵינוּ, חוס ורחם עלינו, וְקַבֵּל בְּרַחֲמִים וּבְרָצוֹן אֶת תְּפִלָּתֵנוּ, כִּי אֵל שׁוֹמֵעַ תְּפִלּוֹת וְתַחֲנוּנִים אָתָּה, וּמִלְּפָנֶיךָ מַלְכֵּנוּ, רֵיקָם אַל תְּשִׁיבֵנוּ. חָנֵּנוּ וַעֲנֵנוּ וּשְׁמַע תְּפִלָּתֵנוּ. כִּי אַתָּה שׁוֹמֵעַ תְּפִילַת כָּל פֶּה עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל, בְּרַחֲמִים, בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ, שׁוֹמֵעַ תְּפִלָּה:
רְצֵה יְיָ אֱלֹהֵינוּ בְּעַמֶּךָ יִשְׂרָאֵל וְלִתְפִלָּתָם שְׁעֵה, וְהָשֵׁב אֶת הָעֲבוֹדָה לִדְבִיר בֵּיתֶךָ, וְאִשֵּׁי יִשְׂרָאֵל וּתְפִלָּתָם בְּאַהֲבָה תְקַבֵּל בְּרָצוֹן וּתְהִי לְרָצוֹן תָּמִיד עֲבוֹדַת יִשְׂרָאֵל עַמֶּךָ
אני אוהב את הפסוקים האלה, ונהנה לחשוב שאלוקים אוהב לשמוע תפילות ותחנונים.
אישית, אני לא מכבד נודניקים שמתפללים יום-יום מהר מהר. לדעתי מלמול מהיר הוא לא תפילה וּבְעֵינַי הַקָבָּ"ה לֹא מַאֲזִין לָמִלְמוּלִים הָאֵלֶה.
בראש חודש ובחול המועד אומרים
אני מאושר לברך את הברכות המיוחדות לכל החגים, כולל חנוכה ופורים, שם חגי הנכדים והסבתות.:
אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ, יַעֲלֶה וְיָבֹא וְיַגִּיעַ וְיֵרָאֶה וְיֵרָצֶה וְיִשָּׁמַע וְיִפָּקֵד וְיִזָּכֵר זִכְרוֹנֵנוּ וּפִקְדוֹנֵנוּ וְזִכְרוֹן אֲבוֹתֵינוּ, וְזִכְרוֹן מָשִׁיחַ בֶּן דָּוִד עַבְדֶּךָ וְזִכְרוֹן יְרוּשָׁלַיִם עִיר קָדְשֶׁךָ וְזִכְרוֹן כָּל עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל לְפָנֶיךָ לִפְלֵטָה לְטוֹבָה לְחֵן וּלְחֶסֶד וּלְרַחֲמִים לְחַיִּים (טוֹבִים) וּלְשָׁלוֹם בְּיוֹם
בראש חדש: רֹאשׁ הַחֹדֶשׁ הַזֶּה, בחוה"מ פסח: חַג הַמַּצּוֹת הַזֶּה, בחוה"מ סוכות: חַג הַסֻּכּוֹת הַזֶּה,
זָכְרֵנוּ יְיָ אֱלֹהֵינוּ בּוֹ לְטוֹבָה, וּפָקְדֵנוּ בוֹ לִבְרָכָה, וְהוֹשִׁיעֵנוּ בוֹ לְחַיִּים טוֹבִים, וּבִדְבַר יְשׁוּעָה וְרַחֲמִים חוּס וְחָנֵּנוּ, וְרַחֵם עָלֵינוּ, וְהוֹשִׁיעֵנוּ כִּי אֵלֶיךָ עֵינֵינוּ, כִּי אֵל מֶלֶךְ חַנּוּן וְרַחוּם אָתָּה.
וְתֶחֱזֶינָה עֵינֵינוּ בְּשׁוּבְךָ לְצִיּוֹן בְּרַחֲמִים. בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ, הַמַּחֲזִיר שְׁכִינָתוֹ לְצִיּוֹן.


הברכות האחרונות של תפילת שמונה עשרה אהובות ומקובלות עלי. אני עובר עליהם בעיון. אני מבין את הברכות ומחשיב אותן, ולכן גם איני מתעכב על פירושיהם, דבר אחד אומר "כל מילה מכאן והלאה כממתק שאני מוצץ כדי ליהנות מכל פירור.
(מודים)
מוֹדִים אֲנַחְנוּ לָךְ, שָׁאַתָּה הוּא יְיָ אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ לְעוֹלָם וָעֶד, צוּר חַיֵּינוּ מָגֵן יִשְׁעֵנוּ אַתָּה הוּא לְדֹר וָדֹר. נוֹדֶה לְּךָ וּנְסַפֵּר תְּהִלָּתֶךָ, עַל חַיֵּינוּ הַמְּסוּרִים בְּיָדֶיךָ, וְעַל נִשְׁמוֹתֵינוּ הַפְּקוּדוֹת לָךְ, וְעַל נִסֶּיךָ שֶׁבְּכָל יוֹם עִמָּנוּ, וְעַל נִפְלְאוֹתֶיךָ וְטוֹבוֹתֶיךָ שֶׁבְּכָל עֵת, עֶרֶב וָבֹקֶר וְצָהֳרָיִם. הַטּוֹב כִּי לֹא כָלוּ רַחֲמֶיךָ, והַמְּרַחֵם כִּי לֹא תַמּוּ חֲסָדֶיךָ, כִּי מֵעוֹלָם קִוִּינוּ לָךְ.
בחזרת הש"ץ אומר הציבור:
מוֹדִים אֲנַחְנוּ לָךְ, שָׁאַתָּה הוּא יְיָ אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ, אֱלֹהֵי כָל בָּשָׁר, יוֹצְרֵנוּ יוֹצֵר בְּרֵאשִׁית. בְּרָכוֹת וְהוֹדָאוֹת לְשִׁמְךָ הקדוש, עַל שֶׁהֶחֱיִיתָנוּ וְקִיַּמְתָּנוּ. כֵּן תְּחַיֵּנוּ וּתְקַיְּמֵנוּ וְתֶאֱסוֹף גָּלֻיּוֹתֵינוּ לְחַצְרוֹת קָדְשֶׁךָ, לִשְׁמֹר חֻקֶּיךָ וְלַעֲשׂוֹת רְצוֹנֶךָ וּלְעָבְדְךָ בְּלֵבָב שָׁלֵם, עַל שֶׁאֲנַחְנוּ (שֶׁאָנוּ) מוֹדִים לָךְ, בָּרוּךְ אֵל הַהוֹדָאוֹת
עַל כֻּלָּם יִתְבָּרַךְ וְיִתְרוֹמַם וְיִתְנַשֵּׂא שִׁמְךָ מַלְכֵּנוּ תָּמִיד, לְעוֹלָם וָעֶד.
בעשרת ימי תשובה: וּכְתֹב לְחַיִּים טוֹבִים כָּל בְּנֵי בְרִיתֶךָ.
וְכֹל הַחַיִּים יוֹדוּךָ סֶּלָה, וִיהַלְלוּ וִיבָרְכוּ אֶת שִׁמְךָ הַגָּדוֹל בֶּאֱמֶת לְעוֹלָם כִּי טוֹב הָאֵל יְשׁוּעָתֵנוּ וְעֶזְרָתֵנוּ סֶּלָה, הָאֵל הַטּוֹב. בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ, הַטּוֹב שִׁמְךָ וּלְךָ נָאֶה לְהוֹדוֹת.
שִׂים שָׁלוֹם טוֹבָה וּבְרָכָה, חַיִּים חֵן וָחֶסֶד וְרַחֲמִים, עָלֵינוּ וְעַל כָּל יִשְׂרָאֵל עַמֶּךָ. בָּרְכֵנוּ אָבִינוּ, כֻּלָּנוּ כְאֶחָד יַחַד בְּאוֹר פָּנֶיךָ, כִּי בְאוֹר פָּנֶיךָ נָתַתָּ לָּנוּ יְיָ אֱלֹהֵינוּ, תּוֹרַת חַיִּים וְאַהֲבַת חֶסֶד וּצְדָקָה וּבְרָכָה וְרַחֲמִים וְחַיִּים וְשָׁלוֹם. וְטוֹב יִהְיֶה בְעֵינֶיךָ לְבָרְכֵנוּ וּלְבָרֵךְ אֶת כָּל עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל. בְּכָל עֵת וּבְכָל שָׁעָה בִּשְׁלוֹמֶךָ בְּרוֹב עֹז וְשָׁלוֹם.
בעשרת ימי תשובה: בְּסֵפֶר חַיִּים, בְּרָכָה וְשָׁלוֹם, וּפַרְנָסָה טוֹבָה, וּגְזֵרוֹת טוֹבוֹת יְשׁוּעוֹת וְנֶחָמוֹת נִזָּכֵר וְנִכָּתֵב לְפָנֶיךָ, אֲנַחְנוּ וְכָל עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל, לְחַיִּים טוֹבִים וּלְשָׁלוֹם.
בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ, הַמְּבָרֵךְ אֶת עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל בַּשָּׁלוֹם. יִהְיוּ לְרָצוֹן אִמְרֵי פִי וְהֶגְיוֹן לִבִּי לְפָנֶיךָ יְיָ צוּרִי וְגֹאֲלִי.
אֱלֹהַי, נְצֹר לְשׁוֹנִי מֵרָע, וּשְׂפָתַי מִדַּבֵּר מִרְמָה, וְלִמְקַלְלַי נַפְשִׁי תִדֹּום, וְנַפְשִׁי כֶּעָפָר לַכֹּל תִּהְיֶה, פְּתַח לִבִּי בְּתוֹרָתֶךָ, וְאַחֲרֵי מִצְוֹתֶיךָ תִּרְדֹּף נַפְשִׁי. וְכָל הַקָּמִים וְהַחוֹשְׁבִים עָלַי לְרָעָה, מְהֵרָה הָפֵר עֲצָתָם וְקַלְקֵל מַחֲשַׁבְתָּם.
עֲשֵׂה לְמַעַן שְׁמֶךָ, עֲשֵׂה לְמַעַן יְמִינֶךָ, עֲשֵׂה לְמַעַן תּוֹרָתֶךָ, עֲשֵׂה לְמַעַן קדשתך, לְמַעַן יֵחָלְצוּן יְדִידֶיךָ. הוֹשִׁיעָה יְמִינְךָ וַעֲנֵנִי.
כאן יאמר פסוק השייך לשמו
עֹשֶׂה שָׁלוֹם בִּמְרוֹמָיו, הוּא יַעֲשֶׂה שָׁלוֹם עָלֵינוּ, וְעַל כָּל יִשְׂרָאֵל, וְאִמְרוּ אָמֵן.
יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ, יְיָ אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ, שֶׁיִּבָּנֶה בֵּית הַמִּקְדָּשׁ בִּמְהֵרָה בְּיָמֵינוּ וְתַן חֶלְקֵנוּ בְּתוֹרָתֶךָ. וְשָׁם נַעֲבָדְךָ בְּיִרְאָה כִּימֵי עוֹלָם וּכְשָׁנִים קַדְמוֹנִיּוֹת. וְעָרְבָה לַיְיָ מִנְחַת יְהוּדָה וִירוּשָׁלְִָם כִּימֵי עוֹלָם וּכְשָׁנִים קַדְמֹנִיּוֹת.
לקהל שקורא את עבודתי, אני מודה מקרב לב.
אני אוהב להתפלל. התפילה שלי נועדה ליצור מגע עם בורא העולם ומשום כך אני כואב את השורות החלשות והמיותרות שהוכנסו לטקסט. אמן.




אהבת? לחץ כאן וקבל עדכונים על תכנים חדשים שלי
+ שמירה על זכויות היוצרים למאמר באחריות הכותב בלבד

תגובות

טוען...
הצג הכל