עות'ומניה ככסת"ח

בשקט בשקט, מתחת לאפו הסלחן של הציבור הישראלי, וסמוך מאוד לאוזנה הסלקטיבית של חלק מהמדיה הכתובה וזו המשודרת, הולכת ותופחת לה פרשייה שערורייתית, מקוממת במיוחד ומטרידה מאוד: כנגד מי שקרוי "המחנך מספר אחת", מזכ"ל הסתדרות המורים יוסי וסרמן, מתנהלת חקירה משטרתית בעקבות חשדות לכאורה על שחיתות אישית והתנהלות עבריינית, והמערכת הציבורית שותקת.

מזה מספר שבועות מתפרסמים בשני העיתונים, "ישראל היום" ו-"דה מרקר", תחקירים נוקבים המטיחים במזכ"ל הכל-יכול של הסתדרות המורים האשמות חמורות הכוללות ניצול מעמדו להשגת טובות הנאה אישיות לו ולמשפחתו; מעשי תרמית; סתימת פיות; הפעלת מכבשי לחץ הזויים על מתנגדיו; חשדות – ולא בפעם הראשונה – של טוהר המידות; נפוטיזם בוטה בהיקפו; מנגנון מנופח המתגמל כספית את המקורבים לצלחת; התחזות לבעל תואר אקדמי מוכר; הסתרת מידע ממורים בעלי מניות בבנק "מסד" – ותקצר היריעה מלפרט את יתר מעלליו ועלילותיו של מי שנוהג ביד רמה, על סף העריצות, בארגון עובדים המונה למעלה ממאה וששים אלף עובדי הוראה וגמלאים, כפי שהם מתוארים בתחקיריהם של העיתונאים מרדכי גילת (קישור) וטלי חרותי-סובר (קישור).
 
אמנם ראש האופוזיציה היחידה שלו בהסתדרות המורים, גילה קליין, הגישה נגדו ונגד חבריו תלונה במשטרה, ודרשה לחקור את הממצאים העיתונאיים כנגדם עד תום. אולם, לו מדינת ישראל היתה מדינה מתוקנת לכל דבר, כבר מזמן אמות הסיפים שלה צריכות היו לא רק לנוע, אלא אף לקרוס ברעש מחריש אזניים. אין דינו של איש ציבור העומד בראשו של הארגון החינוכי-ערכי החשוב במדינה, כדינו של עבריין קטן ואנונימי הנתפס בקלקלתו. הדברים הקשים המתפרסמים שוב ושוב, כבר הפכו לסדרה בהמשכים, והציבוריות הישראלית, הכוללת את פרקליטות המדינה, משטרת ישראל, המערכת הפוליטית על החכי"ם והשרים שלה – כל אלה שומרים על דממת אלחוט. אין שאלות, אין תהיות, אין קושיות ואין תביעות. והלא כל אותם שהוזכרו כאן טורחים לזעוק ולהזכיר מעל כל במה ובכל הזדמנות עד כמה החינוך בנפשנו הוא, ועד כמה בחינוך ילדינו טמון עתידה של המדינה, ושאר ירקות.
 
אלא שמן הסתם כהו עינינו מראות, כדברי המקרא. התרגלנו. טיפחנו מציאות שכבר אינה מתרגשת ואינה נרעשת מעוד מושחת מצוי, או נטול טוהר-מידות סדרתי שמעל בתפקידו ובציבור בוחריו, גם אם הוא נושא בתפקיד שהוא מאושיותיה של מערכת החברה הישראלית; מערכת הקובעת, מטפחת ומוליכה מאות אלפי תלמידים וילדים באמצעות מחנכים, מורים, גננות, מפקחים, יועצים ושאר תפקידים במערכת החינוך. על העומד בראשה להיות משכמו ומעלה, זה הנותן דוגמא ומופת לציבור איכותי ומסור, שמרוב שהוא עסוק במלאכתו ובמשימותיו, אינו מרים את ראשו, אינו שואל שאלות, והצייתנות היא לחם חוקו.
 
בתוך מצע נוח וממושמע זה צומח לו בדרך כלל מנהיג או נבחר כפי שהוא מתואר בתחקיריהם של שני העיתונאים המכובדים. רק על ציבור עובדים כזה, שרובו ככולו מעייניו אינם נתונים לתככים פוליטיים ולעסקנות של רפש, אפשר לעבוד בעיניים. רק מציבור כזה ניתן להעלים, למשל, מידע חשוב וחיוני על מניות (קישור) ותיקות שעומדות לזכותו שנים רבות בארגון בו הוא חבר, או לנהוג בו במדיניות עמומה חסרת-שקיפות לחלוטין, ולהפעיל כנגדו יד עריצה, מאיימת, מדכאת כל חופש ביטוי או חילוקי-דעות – ואין פלא בכך: בכל רגע נתון יכול יוסי וסרמן וחבר מרעיו לחוקק חוקים דרקוניים משלהם, להמציא תקנות מגבילות חדשות לבקרים, ולהתאים "מענה" לכל איום חיצוני לגיטימי המעז לערער על מעמדו. הוא עוטף אותם בניסוחים משפטיים מפותלים ובסעיפי משנה הזויים שהמשפטנים הכפופים לו מנסחים השכם והערב, וכמובן הוא גם השופט, הפוסק והמעניש.

תאמרו: היכן החוק? היכן הצדק? היכן מבקר המדינה ושאר מוסדות הפיקוח שלה?
הנה התשובה, עד כמה שהיא מוזרה ובלתי מתקבלת על הדעת: הסתדרות המורים היא מחוץ לגבולות מדינת ישראל בכל מה שקשור לפיקוח ולביקורת. זוהי אגודה שעד היום נחשבת לאגודה עות'ומנית שאינה נתונה לביקורתו של משרד מבקר המדינה, ולא לפיקוח של אף מוסד אחר, מלבד המבקר הפנימי שלה, ולפיכך אינה מחוייבת לתת דין וחשבון ציבורי כלשהו לאיש. כל זאת על אף העובדה שהסתדרות המורים מתוקצבת במיליוני שקלים בכל שנה מאוצר המדינה.
לפיכך, גם אם רק חלק מההאשמות כלפיו יוכח כנכון, על אזרחי המדינה, מהאחרון בהם ועד לראש הממשלה, לפנות למזכ"ל הסתדרות המורים שסרח, יוסי וסרמן, ולומר לו: לך הביתה, ומייד!

אהבת? לחץ כאן וקבל עדכונים על תכנים חדשים שלי
+ שמירה על זכויות היוצרים למאמר באחריות הכותב בלבד

תגובות

טוען...

כותבי המדור

הצג הכל