1781פינה באוש-האופרה תא

תיאטרון תנועה -קשה להבנת הכוונות



1781פינה באוש-ציפורנים
צילומים-אלי ליאון


פינה באוש או בשמה המלא פיליפינה באוש היתה רקדנית וכוריאוגרפית של מחול מודרני.
היתה לה השפעה רבה ביותר על צורת וסיגנון הריקוד בתיאטרון התנועה.
היא היתה המנהלת האמנותית והכוריאוגרפית של הלהקה של האופרה בוופרטל שבגרמניה ובסופו של דבר שונה שם הלהקה ל,להקת תיאטרון התנועה וופרטל-פינה באוש.
היא כתבה 46יצירות כאשר רק מעטות מהן מוצגות עד היום.
במרוצת השנים יצירותיה התפרסמו בכל העולם עד שהפכה לתיאטרון המחול המוביל בעולם.פינה הלכה לעולמה לפני כ10 שנים כאשר ביום פטירתה היתה בת 69.
התיאטרון שלה קיים עד היום ומרבה להופיע בכל העולם כאשר מושבו בעיר וופרטל.


התיאטרון כבר ביקר בארץ וכעת הלהקה מופיעה עם עבודתה המפורסמת ביותר בשם הציפורנים.
היצירה היא מטפורה על מה שהאדם בחייו יכול לעשות לעולם-ליקום.


היצירה יפה,משעשעת ,לעתים משעממת,לעתים מצחיקה,לעתים מטרידה כשרואים בסוף את התוצאה.


האירועים המתרחשים על הבמה אינם קשורים אחד לשני אלא הם אפיזודות של בני האדם הרגילים בחיי היום יום.


בלהקה שהגיע לארץ 36 רקדנים הבאים מ16 מדינות.לא כולם משתתפים בכל הופעה.במופע שראיתי משתתפים 22 שחקנים ,אם לא טעיתי בספירה.


היצירה נקראת ציפורנים כי על הבמה תקועים מאות ציפורנים זקופיות.המראה מרהיב ביופיו.תפאורה נהדרת ומסתבר שתפקידם של הציפורנים לא רק לשמש תפאורה אלא הן מבהירות בעצם את מסר המופע.


השחקניםמתנועעים בין הציפורנים בהתחלה בזהירות רבה,עוברים ביניהם בזהירות עד שבהמשך דורכים עליהם ללא רחם הבמה נראית כולה מכוסה בשטיח של ציפורנים כשאין אפילו אחד זקוף.גם אחרי 'הרס'זה הבמה נראית מאוד יפה אך בסוך לא נשאר ציפורן אחד זקוף ולא פגוע.


מדוע היצירה הפכה למפורסמת ביותר בין עבודותיה של באוש
עצם הרעיון להתנועע בין ציפורנים בהתחלה בזהירות כדי לא לפגוע בפרחים ,בטבע כשבסוף ללא כל התחשבות בהם מתהלכים השחקנים ללא כל התחשבות בפרחים ודורסים את הכל.


הרעיון שיש על הבמה 'קורנים'המגבילים את התנועה ובודאי לא מאפשרים מחול ,,מסקרן,מסעיר והופך את היצירה כאמור למפורסמת ביותר שלה.


פינה באוש כתבה את יצירתה הראשונה ב1968 .ב1983 חיברה את ציפורנים.


ביצירה זו יש סממנים של בלט קלאסי אך ,לדעתי,בכל היצירה אין ריקוד ממשי כמוכר לנו הן בבלט הקלאסי והן בבלט המודרני.


יש תנוע מתמדת על הבמה איטית,בקצב,הליכה,מעגחלים,תנועות על כיסאות,שולחנות,הכנסת והוצאת כיסאות ושוחנות תוך כדי הליכה אך ריקוד כמוכר לנו אין.
העיקר היא התנועה על הבמה ולא הריקוד.
זה מאפין את תיאטרון התנועה.


תיאטרון תנוע או יש הקוראים לו שלא בצדקתיאטרון מחול הנו מופע המתמקד בתנועה ובקול.הוא משתמש באמצעים הלקוחים מהתיאטרון ומהמחול כאשר העיקר הוא התיאטרון.
השחקנים משתמשים בתיאטרון זה בגופם ובקולם ולא בחול ללא צורך בכושר גופני מיוחד,ביצועים אתלטיים,הרמת רקדניות ועוד והם מעבחירים את כוונת הכוריאוגרף בצורה זו.
בין היוצרים סוג זה של אמנות בארץ נמנות בין השאר,רות אייל,נאוה צוקרמן,רנה ירושלמי,רינה שינפלד ועוד.
רות אשל רקדנית ומבקרת מחול שנים רבות בעיתון הארץ קיבלה תואר דוקטור על נושא זה מאוניברסיטת תל אביב בשנת 2001.


ציפורנים מלוה לאורך כל המופע בדיבור באנגלית כאשר כגימיק השחקנים מפעם לפעם מכניסים מילה בעיברית


רצוי היה לתרגם את הדברים ולהקרינם על מסך כדי שהקהל שאינו יודע אנגלית ,וגם אלה שיודעים אי אפשר היה להבין את הכל.
הדיבור בתיאטרון התנועה הוא חלק אינטגרלי ובלתי נפרד ממנו.


אפשר בהחלט לומר שהטקסט הנאמר קובע במידת מה את שפת התנועה ביצירה.
הדיבור הוא חלק אינטגרלי חשוב ביצירה והוא מנסה ,כביכול,לתאר את התנועה.


פינה באוש בציפורים תיארה דימויים שעלו מהטקסט בתנועה על הבמה אך לא הכל הובן על ידי הקהל.


ציפיתי לראות צורות שירתקו אותי אך דבר כזה כמעט ולא קרה לי.
האם היתי צריך לא לשמוע את הטקסט ולהתרכז רק בתנועה על הבמה.
אם היתי עושה כך היתי רואה תנועה בלתי פוסקת על הבמה,חזרה רבה על תנועה שכבר ראינו ,הליכה,צעדות שונות ללא כל מטרה ברורה.תיאטרון שבתנועותיו בלבד לא אמר דבר.


המופע התחיל כששחקן מכניס כיסא לבמה בהלכו בין הציפורנים.מתישב עליו ובעיקבותיו נכנסים באותה צורה שאר המשתתפים ומאזינים לשיר המושמעמבלי לזוז עד שהוא נגמר.למיטב ידיעתי השיר שנאמר לי חובר על ידי ריכרד טאובר,מספר שהעולם יפה.


השחקנים קמים מהכיסאות ויורדים אל הקהל.הם אינם דורכים על הפרחים אלא עוברים בזהירות ביניהם.
השחקנים שירדו ניגשים אל אנשים בקהל ומוצאים אותם החוצה כדי כנראה לשוחח איתם.
יש גם כוונה נסתרת בהוצאתם.שלא יראו מה יקרה בסוף המופע-הרס מוחלט של הפרחים.


בהמשך מושמע שיר ושחקן מסביר לקהל את תכנו בשפת הסימנים .בשיר מדובר על אפשרות לאהוב או או לא להיות נאהב-או משהו דומה לזה
זאת אחד האפיזודות שבהמשך ישנן רבות בסיגנון דומה.


עוד דוגמה:שחקן עושה מלאכה שאדם רגיל עושה.למשל לקצץ בצל ולהזיל דמעה מהחריפות שלו אם מקרבים לעיניים.
מוצגים תנועות של בני אדם שיש בהן הכל צער,צחוק,שמחה,חיי יום יום ועוד.
עוד דוגמה-שחקנים גברים בשמלות סאטן מתהלכים על הבמה וגבר מבקש מהם דרכון .






במהלך המופע אפשר להבדיל בין שתי תפאורות שונות.בעיני שתיהם יפות מאוד.
בהתחלה ציפורנית במלוא יופים זקופים תקועים היטב באדמה .בסוף תפאורה שונה לגמרי מעשה ידי השחקנים משך המופעץ.הכל נרמס.היופי נעלם.האנושות ובמקה זה השחקנים על הבמה .אנו בעצמנו הורסים את יופי החיים.כך אנו מתנהגים כל אחד רומס,כל אחד הורס בלי כל התחשבות והכל במידת יכולתו.


מאז שפינה באוש יצרה את ציפורנים היצירה הפכה ליצירה קלאסית של תיאטרון התנועה.


לראות או לא לראות;אקדים ואומר שאינני חסיד של תיאטרון התנועה.ולעצם הענין מסקנתי היא שכגודל הציפיה כך גם גודל האכזבה-שלי לפחות.זה יפה ,מפורסם אך כאצור,לא היה לטעמי.דעה סוביאקטיבית מאוד.


נכתב על ישי אלי ליאון elybikoret ביום17.10.2019 שעה 10.18.






אלי ליאון

elybikoret@gmail.com

www.elybikoret.022.co.il

03-6856786
0542493488
עיתונאי-מבקר אמנות
תיאטרון,מחול,מוסיקה,קולנוע,פנאי

חבר אגודת העתונאים של תל אביב
ותא המבקרים שליד האגודה
מנהל קהילות התרבות והפנאי-אתר מוטקה

מבקר התרבות של אתרי דעתון והפורטל שלי

מבקר גם באתרים עסקים,ק. דה מרקר.תפוז.פרשן

Word press







אהבת? לחץ כאן וקבל עדכונים על תכנים חדשים שלי
+ שמירה על זכויות היוצרים למאמר באחריות הכותב בלבד

תגובות

טוען...
הצג הכל