פואמה לקפה

בתחילת שנות הששים, לפני מלחמת ששת הימים, קברניטי המדינה הטביעו את המושג: דור האספרסו. מושג זה היה אמור לאפיין את הצעירים המודרניים, הנהנתניים, ששכחו את ימי החלוצים וההקרבה. היום עדיין, למרות שהדור ההוא, של האספרסו, התגלה כלא פחות מוצלח מדור הפלמ"ח, הקפה הוא סמל הבטלה והנהנתנות. אז הנה פואמה לקפה

לא אדע מדוע, לקחתי אתי מראך הרגוע
יושבת כך בבית קפה באמצע השבוע
בלי דאגות לכאורה
מוכנה לחוויית החופש הנפלאה
ואשתחרר גם אני לרגע קט
ממשא החיים
טעם של אושר וחופש לדעת
כשהספל יישק לפיך בתשוקה
לגמי המשקה בתאווה גדולה
לגימה לגימה
והטעם המתוק אל פיך בא
ועיניך אורות
כמו נפלאות רואות
וגם אנוכי אשקע בחלומות מתוקים
על המשקה שבא אל פיך והוא כה טעים
המשקה נשפך אל פיך ושפתיך
מתגלגל על לשון ובא אל מעייך
ואני כמו הוזה, כמו קורא בקפה
רוצה לדעת עליך הכול
לחוות אתך את המשקה
לצאת להרפתקה קצרה חפוזה
את ואני והקפה המופלא
דמיוני נסער ולבי עולה על גדותיו
טעם הקפה שהולך לפיך ונשפך
לגמיהו לאט תוך מצמוץ השפתיים
אני ואת נהנה ממנו אז כפליים...
ואז בתחתית הכוס הריקה
נראה חזיונות של עולם כה מופלא
כשהמשקה דרור לדמיוננו קרא
כי נועדנו לגדולות יחד לחוות
לראות מחזות ממש כמו עליזה בארץ הפלאות
ועל כנפי דמיון שהתעורר לחיים
מהמשקה המעורר, המתוק, הטעים
ועיניך אז יאירו באור נגוהות
לגמי המשקה, כי טוב הוא, כי טוב
לגמי המשקה, הממותק המקציף
על שפתיים וגם בלבך טעם ימתיק
ומתוק יהיה האור בעיניים
כשאזכר בך עובר כמו ביעף כנפיים
לגמי המשקה, מצצי אותו היטב
טעים הוא, טעים הוא לחיך
החיים יכולים להיות אך טובים
אם נדע את לבנו במשקה המתוק להנעים
גם אם לא בא אל פי
לא ידעתי טעמו
יורד אני לסוף דעתו
של מי שישתה אותו
לא אבקש את העתיד לדעת
אך הרגע הזה בלבי נחרט
גם אם דמעתי עוד תזלוג על הלחי
זיכרון הקפה ימתיק את הבכי
גם אם משם המשכתי
לא התעכבתי
טעם המשקה אתי לקחתי


אהבת? לחץ כאן וקבל עדכונים על תכנים חדשים שלי
+ שמירה על זכויות היוצרים למאמר באחריות הכותב בלבד

תגובות

טוען...
הצג הכל