החינוך כסם ממכר הזורם בעורקיי. וכמו סם, גם לו יש צדדים אפלים.

כמה מילים על רגשות שמציפים ומציפים. שמי דן ואני מחנך כיתה. החלטתי להתחיל את דרכי בדעתון עם קטע שכתבתי על חינוך. קצת חשיפה רגשית כתחילת דרך שכולי תקווה שתהיה מוצלחת, מעשירה ומעניינת.

רצפתי מכוסה בשברי חלומות. חלקים ומחודדים, קטנים ומחוספסים, עגולים, רבועים, חסרי צורה. חלקם יפים בעצמם, כאילו לא היו חלק מחלום אחד גדול. רצפת כיתתי, ביתי השני, מכוסה. ובין השברים, בסמוך לשולחנות מסודרים, יושבים ילדיי שאינם שלי.

אני מהלך ביניהם ומציג הצגה. אני שחקן תיאטרון, סופר ומשורר ששוזר בפניהם את סיפור שחרור העבדים בארצות הברית. מספר מיהו לינקולן ובאיזה צבעים היו המדים. למה דווקא הנושא הזה? כי הם ביקשו. כמה פעמים בשבוע אני פשוט נענה לבקשתם ומדבר על מה שהם רוצים לשמוע וללמוד ורק על זה. רובם גומעים בצמא את דבריי ואני לא מעיר לאלו שלא, כי אני כבר יודע. אני יודע שתלמידיי אינם חיים חיי מעדנות. אני יודע שאחד מהם חושב על אבא שאבד מזמן והשני, על ההורים שעובדים בשתי משמרות של עבודת ניקיון וחוזרים הביתה על מנת לישון ולדאוב במיטתם.

שברי החלומות תופסים בי לפעמים, דוקרים אותי. איני מדמם, אך ליבי שותת. אני יודע כמה הם רוצים בחיים אחרים. כמה הם מתייסרים על עתיד לוטה בערפל ועל הווה מעונן. הם יושבים, תלמידי האהובים, ומועמסים במידע ובנוסחאות. הם אינם מכירים את הפנים שאני מסתיר מהם. את הפנים העצובות שלי שהבעתם מופתעת אל מול כל הנושאים הלא יעילים שמלמדים אותם. הפנים האלו, שהתכרכמו בריכוז על מנת ללמוד לבגרויות שתלמידי עוד יפגשו בעתיד ולא הבינו למה אנו חייבים למספר את עצמנו. אני מרפרף במוחי על שנות חיי ורואה המוני מספרים. ממוצעים, בגרויות, צבא, פסיכומטרי, אקדמיה. אני מתעורר משרעפי וצופה בחבר'ה ורואה בני אדם. צעירים, רעננים לעיתים וישנוניים לפרקים. אני חושב על חינוכם, על עתידם. אני רוצה שיאמינו בעצמם.

שברי החלומות אינם מפוזרים באופן שווה. ישנם תלמידים שמסובבים ועטופים בהם ואחרים מנערים ברגלם שברים בודדים. לפני שנה פגשתי אותם, את המתוקים האלו, והייתה לי שאלה אחת קבועה לשאול אותם ולרובם הייתה תשובה אחת קבועה לענות לי. הייתי שואל: מה אתם חולמים להיות? ורובם היו עונים לי בהרמת כתף ולוחשים: לא יודעים.

והיום, עומד אני בכיתתי ורואה את שברי החלומות ואומר לעצמי: סוף סוף, חולמות יש. עכשיו מה שנותר הוא להגשים. אולי. ואני משכנע את עצמי באומרי: אין שלם מחלום שבור.
 
תמונה: Jim Champion

אהבת? לחץ כאן וקבל עדכונים על תכנים חדשים שלי
+ שמירה על זכויות היוצרים למאמר באחריות הכותב בלבד

תגובות

טוען...
הצג הכל