דָּם וְאַהֲבָה
אֵין עוֹד נוֹזֵל
שְׁוֵה עֵרֶךְ לַדָּם,
אִם הוּא אוֹזֵל
נִגְמַר הָאָדָם.
אֵין עוֹד הַרְגָּשָׁה
כְּהַרְגָּשַׁת הָאוֹהֵב,
אִם הָאִשָּׁה אֲדִישָׁה
גָּדוֹל הַכְּאֵב.
וְאֵצֶל הָאוֹהֶבֶת
אִם הַגֶּבֶר אָדִישׁ,
עַל פָּנֶיהָ עַצֶּבֶת
כְּמוֹ עַל אוֹמֵר הַ"קַדִּישׁ".
הָאַהֲבָה וְהַדָּם
כִּמְעַט וְהֵם... כָּל הָאָדָם.
אִילוּ הָיִיתִי
אִילוּ הָיִיתִי יוֹצֵר הָאָדָם
הָיִיתִי יוֹצְרוֹ לְלֹא דָּם,
כָּךְ הָיִיתִי מוֹנֵעַ שְׁפִיכוּת שֶׁל דָּמִים
בֵּין אֲנָשִׁים וּבֵין הָעַמִּים,
וְהָיִיתִי מוֹתִיר רַק בִּידֵי אֱלוֹהִים
אֶת הַסַּמְכוּת לָתֵת...אוֹ לָקַחַת חַיִּים,
אַךְ מִי אֲנִי שֶׁאֶתֵּן לוֹ עֵצוֹת ?
מִמֶּנּוּ קִבַּלְתִּי...שֶׁמוּתָר לִי לִרְצוֹת.