יום הזיכרון תש"פ - אפריל 2020

יום זיכרון משונה מאד נגזר עלינו השנה , אבל איננו שוכחים לרגע את הנופלים במערכות ישראל

השנה, נגזר עלינו יום זיכרון שלא היה דוגמתו מאז קום המדינה. עבור המשפחות השכולות, שגם בימים רגילים נושאות את כאבן תוך
נשיכת שפתיים מתמדת זה נדבך נוסף של קושי וגם לי באופן אישי שכן כרגיל בשנים האחרונות, הייתי אמור לקרוא אחד משירי בטקס
הזיכרון באתר חטיבת גולני. ההתכנסות יחד והטקסיות, יש בה משהו ולו גם סמלי לומר למשפחות כי כולנו איתן בכאבן, מרכינים ראש.
בכל מקרה, זיכרון הנופלים נצור בלבנו תמיד וביטול הטקסים הרשמיים לא ימנע את התחושות, ההרהורים והמחשבות כבכל שנה
ואולי אפילו יעצים אותן.


לנוכח גדולתו

הַמַּבָּט נוֹתַר כְּשֶׁהָיָה,
הִילַת הַחִיּוּךְ בַּעֵינַיִים,
מַבִּיט בָּךְ מֵאוֹתָהּ הַתְּמוּנָה,
מַעֲלֶה תְהִיוֹת שִׁבְעָתַיִם.

הַזְּמַן אֵינוֹ עוֹמֵד מִלֶכֶתּ,
אַךְ אַתּ מְהַרְהֶרֶת בּוֹ לַיְלָה וְיוֹם,
מוּעַקָת יִיסוּרָיִךְ בִּלְבָבֵךְ צוֹפֶנֶת,
זָר לֹא יִרְאֶה, עֵינַיִךְ כִּתְמוֹל שִלְשׁוֹם.

אַךְ לְצַּד הַכְּאֵב הַעָמוּם,
לְעִתִּים קֶרֶן אוֹר תַפְצִיעַ,
עֵת יוּסָר הַלּוֹט מֵעוֹד רֹבֶד עָלוּם,
שֶׁפִּתְאוֹם כָּךְ יָצוּץ וְיוֹפִיעַ.

וְאַת, כְּלָל לֹא יָדַעְתּ שֶׁהוּא כָּזֶה,
כִּי הִלֵּךְ בִּנְתִיבֵי הַצִנְעָה,
אוֹ אָז לָרֶגַע, הָעֶצֶב יַרְפֶּה,
יְעֻטַּר בִּתְחוּשַׁת חֲמִימוּת גּוֹאָה.

שׁוּב וְשׁוּב תִּוָּתְרִי נִפְעֶמֶתּ,
תְּנַצְנֵץ דִּמְעָתֵךְ לְנוֹכַח גְדוּלָתוֹ,
עוֹד טִיפָּה אֶל נַפְשֵׁךְ הַמְּדַמֶּמֶת,
קוֹרְטוֹב נֶחָמָה מִתְּהוֹם אוֹבְדָנוֹ.



אהבת? לחץ כאן וקבל עדכונים על תכנים חדשים שלי
+ שמירה על זכויות היוצרים למאמר באחריות הכותב בלבד

תגובות

טוען...

כותבי המדור

הצג הכל