מסכת פרקי אבות: המידות הן הקדמות לתורה ולמצוות.

מסכת אבות העוסקת בענייני הנהגה ומוסר, מדות ואמונה, שונה משאר המסכתות הן בתוכן, הן במבנה, הן בלשון והן בסגנון. אין בה דינים, או הלכות, אלא מאמרי מוסר, דרך ארץ ומידות טובות

מסכת אבות העוסקת בענייני הנהגה ומוסר, מדות ואמונה, שונה משאר המסכתות הן בתוכן, הן במבנה, הן בלשון והן בסגנון. אין בה דינים, או הלכות, אלא מאמרי מוסר, דרך ארץ ומידות טובות, שנאמרו מפי חכמים במשך כארבע מאות שנים מן המאה השנייה לפני הספירה ועד לראשית המאה השלישית לספירה. מנהג לקרוא במסכת אבות בששת השבתות בין פסח לשבועות. חג מתן תורה כהכנה לקבלת התורה, תיקון המידות הם הבסיס והמסד לקיום המצוות. בבחינת "דרך ארץ קדמה לתורה". הפתיח של המסכת משֶׁה קִבֵּל תּוֹרָה מִסִּינַי, וּמְסָרָהּ לִיהוֹשֻׁעַ, מלמדנו שהמידות והמוסרים שבזו המסכת לא בדו אותם חכמי המשנה מלבם, אלא אף אלו נאמרו בסיני:

סגנון המאמרים

סגנונם של מרבית המאמרים הוא חד וחריף, קצר וקולע שנון ומדויק כגון: "אם אין אני לי מי לי", "לא הביישן למד ולא הקפדן מלמד", "סייג לחכמה שתיקה", "אל תסתכל בקנקן אלא במה שיש בו", "הוי זנב לאריות ואל תהי ראש לשועלים", "יהי כבוד חברך חביב עליך כשלך" "אמור מעט ועשה הרבה", ועוד. . . מאמרים אלו חדרו אל הספרות היפה, ואף ללשון המדוברת והפכו בה לנכסי צאן ברזל, שדוברי עברית רבים עושים בהם שימוש רב, לעיתים מבלי לדעת שהם מצטטים מתוך מסכת אבות.
מסכת אבות לא זכתה לטיפול שיטתי בתלמודים כיתר המסכתות האחרות של המשנה, ולא חובר לה פירוש בתלמוד הבבלי או בתלמוד הירושלמי, מאידך זכתה להיות הספר הנלמד ביותר בעם היהודי מאז סידורה, וזכתה להיות "מדריך" רוחני בכל תפוצות ישראל, שהפכו בה, העמיקו בה, וחיברו עליה אין ספור פירושים. במזרח ובמערב גם יחד מאז ימי הביניים, וביתר שאת בתקופה המודרנית.
מסכת אבות שימשה ומשמשת מוקד למחקרים גדולים וענפים בענייני לשון, תיאולוגיה, פילוסופיה ובעיקר אתיקה. היא מופיעה כמעט בכל סידור תפילה שראה אור בעם ישראל על כל תפוצותיו, וחוברו לה מאות פירושים ואף תורגמה לשפות רבות. ועליה אמר רבא: "האי מאן דבעי למהוי חסידא, לקיים מילי דאבות", כלומר: מי שרוצה להיות חסיד שיקיים את הדברים שנאמרו במסכת אבות.
סדר החכמים המופיעים בפרק ראשון נקבע על פי סדר הדורות, מאנשי כנסת הגדולה, דרך תקופת הזוגות ועד תחילת הנשיאים. מפרק שני נכתבו דברי התנאים, בדרך כלל לפי הסדר בו חיו.

טעמי השם אבות

1. החכמים נקראים אבות. אבותיה הרוחניים של היהדות
2. אבות שזה עקרונות היסוד של חיי הרוח הדתיים המוסריים
3. רש"י לפי שנזכרים בה אבות הדורות שקבלו תורה איש מפי איש עד משה רבינו
4. משום שכל המוסרים בכל ספרי חכמי ישראל ואומות העולם כולם כלולים במסכת זו והיא אבות לכל דברי המוסר של כולם
5. לפי שהיא מסכת המיועדת לאבות המדריכים את בניהם למידות טובות
6. דברי המוסר שבה שהם אבות למצוות, דהיינו עקרונות יסוד להתנהגות האדם, וזאת על-פי האמרה "דרך ארץ קדמה לתורה".
7. "אבות" אינו במשמעות של יחס בין דורי בין אבות לבניהם, כי אם במשמעות של "אבות ותולדות" כלומר 'כללים'. רבי יהודה הנשיא רומז לנו בזה שבמסכת זו מקובצים רק שורשי המוסר והמידות, ומהם יצטרך הלומד להסיק את התולדות הנובעות מהם, אמונה, מוסר והנהגות, כענפים שאין להם סוף.

התורה שבע"פ עוסקת בענייני הלכה עברות \ מצוות מעשיות לחיי היום יום. מסכת אבות עוסקת ברובד הפנימי של המחשבה והמידות הנכונות. בפרקי אבות ג', י"ז נאמר "אם אין תורה אין דרך ארץ, ואם אין דרך ארץ אין תורה". ובכל זאת דרך ארץ קדמה לתורה.


"מידות" מה המשמעות של מושג זה?

אין המידות מכלל תרי"ג המצוות, ואמנם הן הכנות עיקריות, היסוד, ההקדמה, והבסיס, אל תרי"ג המצוות בקיומן או בביטולן. "הרב חיים ויטאל בספרו שערי קדושה "המידות הטובות והרעות הן כסא ויסוד ושורש של הנפש העליונה השכלית אשר בה תלויים תרי"ג מצוות התורה, לפיכך אין המידות מכלל תרי"ג מצוות, ואמנם הן הכנות עיקריות אל תרי"ג המצוות בקיומן או בביטולן. וכיוון שהן הבסיס לקיום המצוות, לפיכך עניין המידות הרעות קשים מן העבירות עצמן ובזה תבין עניין מה שאמרו רבותינו זיכרונם לברכה: "כל הכועס כאילו עובד ע"ז ממש" שהיא היותר שקולה ככל תרי"ג מצוות, וכן אמרו: "מי שיש בו גסות הרוח הוא ככופר בעיקר וראוי לגודעו כאשרה" ונמצא כי יותר צריך להיזהר ממידות הרעות, יותר מן קיום המצוות עשה ולא תעשה. כי בהיותו בעל מידות טובות, בנקל יקיים כל המצוות"
כדי להבין שהמידות הם יסודיות ומהותיות אין לנו צורך בציווי בתורה, אלא זה יסוד שכל חברה אנושית לומדת ומבינה כדבר פשוט. הגמרא (עירובין דף ק עמוד ב) אומרת שגם בלי ציווי מפורש היינו לומדים את חשיבות המידות- "אמר רבי יוחנן: אלמלא לא ניתנה תורה היינו למידין צניעות מחתול, וגזל מנמלה, ועריות מיונה. דרך ארץ מתרנגול...".
הרמב"ם קובע במספר מקומות שתכלית המצוות היא כפולה- תיקון הנפש ותיקון הגוף. תיקון הגוף הוא המטרה הראשונה בזמן אך השנייה בחשיבותה. כוונת תיקון הגוף קרי המצוות החוקים והמשפטים משמשים לתקינות החברה וניהול המדינה. ללא קיום תקין זה, האדם לא יכול להתקדם ולנהל חיי חברה חיי מדינה. תיקון הנפש כולל בתוכו את קבלת המידות הטובות וההשגות השכליות. והוא תנאי מקדים לקיום המצוות.
קיום המצוות בהיעדר המידות הטובות נתעב בעיני אלוהים. הנביאים מוכיחים את עם ישראל ואומרים שה' אינו מעוניין במצוות שהם מקיימים ולא בקורבנות שהם מקריבים, ושמירת הימים הטובים והתפלות אינם מקובלים על ה' כאשר מידותיהם רעות.
(ישעיהו א, י-יז) שִׁמְעוּ דְבַר-יְהֹוָה קְצִינֵי סְדֹם הַאֲזִינוּ תּוֹרַת אֱלֹהֵינוּ עַם עֲמֹרָה: לָמָּה-לִּי רֹב-זִבְחֵיכֶם יֹאמַר יְהֹוָה שָׂבַעְתִּי עֹלוֹת אֵילִים וְחֵלֶב מְרִיאִים וְדַם פָּרִים וּכְבָשִׂים וְעַתּוּדִים לֹא חָפָצְתִּי: כִּי תָבֹאוּ לֵרָאוֹת פָּנָי מִי-בִקֵּשׁ זֹאת מִיֶּדְכֶם רְמֹס חֲצֵרָי: לֹא תוֹסִיפוּ הָבִיא מִנְחַת-שָׁוְא קְטֹרֶת תּוֹעֵבָה הִיא לִי חֹדֶשׁ וְשַׁבָּת קְרֹא מִקְרָא לֹא-אוּכַל אָוֶן וַעֲצָרָה: חָדְשֵׁיכֶם וּמוֹעֲדֵיכֶם שָׂנְאָה נַפְשִׁי הָיוּ עָלַי לָטֹרַח נִלְאֵיתִי נְשׂא: וּבְפָרִשְׂכֶם כַּפֵּיכֶם אַעְלִּים עֵינַי מִכֶּם גַּם כִּי-תַרְבּוּ תְפִלָּה אֵינֶנִּי שֹׁמֵעַ יְדֵיכֶם דָּמִים מָלֵאוּ: רַחֲצוּ הִזַּכּוּ הָסִירוּ רֹעַ מַעַלְלֵיכֶם מִנֶּגֶד עֵינָי חִדְלוּ הָרֵעַ: לִמְדוּ הֵיטֵב דִּרְשׁוּ מִשְׁפָּט אַשְּׁרוּ חָמוֹץ שִׁפְטוּ יָתוֹם רִיבוּ אַלְמָנָה:
(מיכה ו, ו-ח) בַּמָּה֙ אֲקַדֵּ֣ם יְקֹוָ֔ק אִכַּ֖ף לֵאלֹהֵ֣י מָר֑וֹם הַאֲקַדְּמֶ֣נּוּ בְעוֹל֔וֹת בַּעֲגָלִ֖ים בְּנֵ֥י שָׁנָֽה: (ז) הֲיִרְצֶ֤ה יְקֹוָק֙ בְּאַלְפֵ֣י אֵילִ֔ים בְּרִֽבְב֖וֹת נַֽחֲלֵי־שָׁ֑מֶן הַאֶתֵּ֤ן בְּכוֹרִי֙ פִּשְׁעִ֔י פְּרִ֥י בִטְנִ֖י חַטַּ֥את נַפְשִֽׁי: (ח) הִגִּ֥יד לְךָ֛ אָדָ֖ם מַה־טּ֑וֹב וּמָֽה־יְקֹוָ֞ק דּוֹרֵ֣שׁ מִמְּךָ֗ כִּ֣י אִם־עֲשׂ֤וֹת מִשְׁפָּט֙ וְאַ֣הֲבַת חֶ֔סֶד וְהַצְנֵ֥עַ לֶ֖כֶת עִם־אֱלֹהֶֽיךָ:
משך חכמה על התורה (פרשת בשלח יד,כט;) מרחיב בהסבר יסוד המידות הטובות וכותב: כאשר ציבור נשחתים במידותיהם עונשם חמור יותר מציבור שנשחט במצוות המעשיות. צבאו של אחאב יצא למלחמות כנגד ארם וניצח מפני שהיו אוהבים זה את זה, וצבאו של דוד הפסידו במלחמות מפני שהיו שונאים ואומרים לשון הרע זה על זה. הגמרא אומרת שדינו של דור המבול נחתם על הגזל ועל ההשחתה המוסרית, ובית המקדש השני נחרב על שנאת חינם. כאשר יש פגם מוסרי בכל העם, ופגיעה ביסודות המידות אזי היסוד נשמט והעונש יותר חמור.

ההקפדה בקיום המצוות המעשיות והזילות ברכישת המידות

בניגוד למצוות מעשיות עשה ולא תעשה שמוגדרות בתוכן ומותחמות בזמן, המידות הטובות הן עבודה נפשית ומנטאלית יום יומית, עד כדי הטמעה לטבע שני. וחיובם תמידי יום יום שעה שעה ללא תלות בזמן או מועד.
בניגוד למצוות המעשיות שאדם יכול לדקדק בקיומם ולקיימם בהידור כזה או אחר, רכישת המידות הטובות עבודה תודעתית מנטאלית מתמדת שאינה פוסקת, הנפילה קלה, והמעידה כמעט כלאחר יד. כעס, רוגז, קנאה, גאווה שנאה, טינה, חמדנות, עצלות, כחש, שקרנות, התאכזרות ועוד . . . כל אלו מטבעי האדם וטעונים כיבוש עקבי ותמידי, ולא בנקל ניתן לכבוש את היצר ולהתגבר על תכונות טבעיות. אפילו גדולי הדור ותלמידי חכמים גדולים לא אחת נופלים בהם. מעידה זה דבר שקורה והאדם מתעשת ומשפר מידותיו. "שבע פעמים יפול צדיק וקם".
אך לצערנו היום בניגוד להקפדה ודקדוק קלה כבחמורה במצוות המעשיות, הזילות במידות הטובות עניין של יום יום, שעה שעה, כמו מעולם לא הצטווינו בהם. וזה לא רק עניין של מעידה אלא עניין של חוסר מודעות והעדר עניין ברכישת המידות הטובות. עבודת השם הופכת להיות מעין סגידה חנפנית לבורא עולם. בהתעלמות מוחלטת מברואיו שנבראו בצלמו, ובהם הניצוץ האלוקי. ימצאו כאלו המדקדקים קלה כבחמורה במצוות שבינם למקום, ואף מהדרים בזוטי זוטות, אך בו זמנית יתעלמו לחלוטין מהנהגות שבין אדם לחברו, לא יקפידו ולא ידקדקו בענייני ממון, בכבוד האדם, באי הלבנת חבר, באהבת האחר השונה, ונמצאים לא אחת מנאצים, מגדפים, משפילים, מעליבים, ומביישים אלו שלא שומרים תורה ומצוות, או מחללי שבת חלילה. ומטיחים בהם דברי נאצה וגידוף עד כדי קללות לא עלינו לסילוקם מן העולם. וכל המרבה בגידופים ובנאצות הרי זה משובח בעיני עצמו ובעיני חסידיו. "יתמו חטאים מן הארץ" נאמר ולא חוטאים.
הציווי המופיע בתורה, "ללכת בכל דרכיו", מבואר ככולל את תיקון המידות והטיית הרגשות לדרכים מתוקנות וראויות. ואמר רבי חמא ברבי חנינא מאי דכתיב "אחרי ה' אלהיכם תלכו", וכי אפשר לו לאדם להלך אחר שכינה? והלא כבר נאמר "כי ה' אלקיך אש אוכלה הוא?", אלא להלך אחר מידותיו של הקב"ה. מה הוא מלביש ערומים דכתיב "ויעש ה' אלהים לאדם ולאשתו כתנות עור וילבישם" - אף אתה הלבש ערומים. הקב"ה ביקר חולים דכתיב "וירא אליו ה' באלוני ממרא" - אף אתה בקר חולים. הקב"ה ניחם אבלים דכתיב "ויהי אחרי מות אברהם ויברך אלהים את יצחק בנו" - אף אתה נחם אבלים. הקב"ה קבר מתים דכתיב "ויקבר אותו בגיא" - אף אתה קבור מתים.

הכוחות שבאדם

ישנם שני כוחות באדם ושניהם חשובים: הכוח הטבעי, והכוח השכלי הרוחני. בפסח, נגאלנו משעבוד פיזי. בשבועות נגאלנו משעבוד הטומאה ועבודה זרה. התעלינו רוחנית לרמה בה יכולנו לקבל התורה, שזו תכלית יציאת מצרים הגאולה הרוחנית. לימוד בפרקי אבות בין פסח לשבועות הוא ההכנה המקדימה לשיפור המידות הטובות בטרם נקבל התורה. הִלֵּל וְשַׁמַּאי קִבְּלוּ מֵהֶם. הִלֵּל אוֹמֵר: הֱוֵי מִתַּלְמִידָיו שֶׁל אַהֲרֹן, אוֹהֵב שָׁלוֹם וְרוֹדֵף שָׁלוֹם, אוֹהֵב אֶת הַבְּרִיּוֹת וּמְקָרְבָן לַתּוֹרָה: אוהב את הבריות כדי לקרבם לתורה לא נאמר אלא אוהב את הבריות ללא התניה, ואז הם מעצמם מתקרבים לתורה. מן הראוי והרצוי בששת השבועות שבין פסח לחג השבועות חג מתן תורה נשפרה דרכינו, נייפה מידותינו, נעצים אהבתינו, נרבה צדקה וחסד ונמצא חן בעיני אלוהים ואדם.


אהבת? לחץ כאן וקבל עדכונים על תכנים חדשים שלי
+ שמירה על זכויות היוצרים למאמר באחריות הכותב בלבד

תגובות

טוען...
הצג הכל