אין כמו יפו בלילות... וגם בימים

הכרתי אותה לפני שלוש שנים, חבר הביא לי טלפון שלה, קבענו והתחלנו לצאת. כשנתן לי את הטלפון אמר: "זאת מחפשת לעשות חיים, תזכור, אתה איתה חודש חודשיים גג ועף משם". אז הלכתי על זה, מה כבר אני יכול להפסיד?!

אחרי שלושה שבועות בשוק הפשפשים האוויר והאווירה השפיעו עלי. סיפור אמיתי עם ריח של יפו. עצמו עיניים, חישבו על קפה באחת הסימטאות ביפו... ותקראו.
 
יש לי חבר אחד שלא הולך לו בזוגיות, לא הולך לו זה לא התיאור המדויק למצבו, כבר שתיים עשרה שנה שהוא נכנס ויוצא ממערכות יחסים ורק תלונות, כולן לא בסדר אצלו!
האחת שמנה מידיי – (הוא) "נשבע לך, שהכרתי אותה היא הייתה עשר קילו פחות, מה עשר? אולי עשרים או שלושים קילו פחות. כל היום אוכלת! איזה אוכלת? כל מה שאני מביא הביתה היא כמו שואב אבק, תוך שנייה זה נעלם".
השנייה רזה מידיי – (גם הוא) "אני לא יכול, די נמאס לי! כל פעם שהיא מסתובבת אלי בלילה אני חוטף מכה מאיזו עצם שבולטת לה בגוף, כל הרגלים והגב שלי סימנים כחולים".
השלישית פריג'ידית והרביעית נימפומנית – (שוב הוא) "זוכר שיצאתי עם הפריג'ידית ההיא, פעם בחודש ועוד הייתה עושה טובה. לא רוצה להסתובב, לא רוצה כלום, בקיצור קח קרטון עשה בו חור אותו דבר".
ועכשיו מה? אני שואל. "עכשיו זאת... יא וואלה! כל פעם שאני יוצא מהבית אני דואג, אני אומר לך, לא ראיתי דבר כזה, אין לה שובע. ואם היית רואה מה היא עושה בחדר המיטות, באולימפיאדה בלונדון אין אקרובטיקה כזו". והוא ממשיך וצוחק איסמע מיני יאחי! אתה היית חוטף התקפת לב ממנה".
וכך זה ממשיך עוד ועוד ועוד ולא משנה כמה פעמים הבן אדם אוכל אותה, חודש אחרי הוא כבר מסתובב לו עם פרחה חדשה, מאוהב מעל הראש. עוד חודשיים והוא עובר לגור איתה, מחליף ריהוט, חו"ל, מסעדות ואז מתחיל להתלונן. עוברים להם עוד כמה חודשיים פחות או יותר, פתאום הוא קם, עוזב הכול ובורח. לא עוזר מה אומרים לו, מושיבים אותו בקפה ומתחננים, "יא עמי אתה לא בנוי לזוגיות, תסתכל עליך! כמה פעמים עוד תשגע את עצמך ואותנו עד שתבין? תסתובב בחוץ, תנשום אוויר, מה אתה צריך פרה שלמה בשביל קצת חלב?". הבן אדם שומע, מקשיב, מהנהן בראש, מבין! לא עובר חודש ושוב הוא מסתובב כמו טווס עם איזו שחורדינית ומתנהג כאילו שהרגע זכה בלוטו.
אז בואו ותשמעו את הקטע של החיים. איך הבן אדם חשב שהוא זכה בפיס אבל היא המזרובה חתכה לו את הזוטא.
 

 

לפני חודשיים אנחנו יושבים בקפה שותים שחור על הכיפק, סיגריה מגולגלת והרבה מצב רוח, יעני החיים הטובים. לא עוברת שעה, מגיע הבן אדם, מושך כיסא, מסובב אותו עם הגב קדימה סטייל שופוני ומתיישב.
"מה קורה?! וואלק לא ראינו אותך כבר שנה לפחות, איפה נעלמת!?"
האיש שותק...
מושך שלוק מהקפה שלי...
לוקח סחיבה ארוכה מהסיגריה, מחכה כמה שניות ואז מוציא את העשן לאט לאט החוצה.
"הייתי בחו"ל..."
אנחנו מסתכלים בהפתעה, "מה קרה!?", אני שואל-מנחש.
הבן אדם צועק למוסא, "שחור חזק ושיהיה מתוק", מסתובב אלינו, מרים ידיים למעלה ומחייך, "סיפור ארוך".
החברה מפסיקים לשחק, מזיזים כיסא ומחכים. דממה, רק ענן עשן הסיגריות מכסה את הסובבים.
"הכרתי אותה לפני שלוש שנים, חבר הביא לי טלפון שלה, קבענו והתחלנו לצאת. כשנתן לי את הטלפון אמר, "זאת מחפשת לעשות חיים, תזכור, אתה איתה חודש חודשיים גג ועף משם". אז הלכתי על זה, מה כבר אני יכול להפסיד?!
התחלנו לצאת, היה טוב, צחוקים, נישוקים, הבחורה מה-זה סבבה, זורמת. עובר חודש עוברים חודשיים ואני לא רוצה לשחרר, טוב לי, התעלמתי מהחבר ועברנו לגור ביחד. הבחורה עובדת חצי משרה, הילדים שלה גדולים ולא נמצאים איתה, יש לה זמן לפנק ולהתפנק ואני מבסוט עד השמיים. אממה? לא מבשלת, רוצה לאכול בחוץ. לא מנקה, רק מתפנפנת, עושה כושר, מסעדות ולמיטה. פתחתי את חשבון הבנק, עשיתי חישוב מהיר, וואלה אני יכול לעמוד בזה, נכון קצת כבד בתקציב אבל עובר.
ככה עברו להם עוד כמה חודשים בכיף ואז היא מתחרפנת. אני לא דואג לה, לא קונה לה. רוצה קצת בגדים, קצת מתנות, קח אותי לאילת. שוב פתחתי הספרים, שוב עשיתי חשבון, אני לא יכול לעמוד בזה אבל טוב לי, לא רוצה שתלך, מה עושים? יש תוכנית חיסכון לעתיד, יאללה העתיד הגיע! תשבור התוכנית!!
ממשיכים לעשות חיים. בתי קפה, מסעדות, טיולים ועשן עולה מחדר המיטות כאילו אין מחר. ככה נמשכו להם שנתיים ימים, יענו הסרט שיכרון חושים פראייר לעומת מה שקורה אצלי בבית. יום אחד אני מגיע הביתה והיא שוב באטרף, "לא רוצה את הילדים שלך, שלא יבואו לכאן יותר. הכלב שלך מלכלך ומסריח, תעיף אותו מהבית. אתה לא דואג לי, רוצה מחשב חדש, מה עם חו"ל? רוצה שתיתן לי כסף לבזבוזים.
אותו הלילה ישבתי בחושך ועשיתי חשבון. הכסף מהחיסכון עוד רגע נעלם, ברגע שיגמר אני ברחוב והיא לא משתינה עלי ממטר. אז צלצלתי לחבר 'כמו אח' ואמרתי לו שאני עוזב עכשיו לחו"ל, השארתי לו קצת כסף לשלם חובות, ואת יתרת החוב אמרתי שישלם אחרי שימכור את מוצרי החשמל והריהוט שבדירה, הכול חדש!
עליתי על המטוס הראשון ונעלמתי.
אחרי מספר שבועות מצלצל אליה החבר ואומר שצריך לפנות את הדירה כי השכירות נגמרה ואני כבר לא חוזר. הייתה נחמדה, אמרה לו שייתן לה שבועיים עד שתמצא מקום לעבור אליו. לגיטימי, נכון? אמר לה בסדר וניתק. אחרי שבועיים הוא מצלצל ומצלצל, אין תשובה. יום יומיים, הבן אדם נהיה מודאג, אולי קרה משהו. הולך לדירה, פותח את הדלת עם המפתחות שנתתי לו, ואללק האיש נפל. רוקנה את הבית עד הקירות, אפילו את הצבע לקחה איתה, נייר טואלט לא השאירה בשביל לנגב ת'תחת. מצלצל אלי היסטרי, מאיפה הוא ישלם את יתרת החוב, הוא כבר התחייב שהוא דואג לזה ומה יגידו עליו שאין לו מילה!? ואיפה הכבוד!! הרגעתי אותו ואמרתי שתוך יומיים הכסף אצלו. לקחתי את הגורמט שגרושתי קנתה לי כמתנה ליום ההולדת, נתנתי אותה למשכון. לקחתי חמשת אלפים דולר ושלחתי לו, שישחרר אותי מכל הצרות הקטנות האלה. נשארתי שנה בחו"ל עד שנמאס לי וחזרתי, שמתי את המזוודה בבית של אמא והנה אני פה, מגולח מכל הכיוונים".
"ומה עכשיו?", שאלנו.
"עכשיו... עכשיו...", הוא קם, מחייך את חיוך כובש הנשים שלו. "לא סומכים עלי?! יהיה בסדר!", הוא צוחק ואומר "בדיוק הכרתי תל אביבית כבדה".
והוא מתרחק לעבר הסמטה שמובילה לים, עוצר, מסתובב וצועק..."מאד!!!
"
 

 


אהבת? לחץ כאן וקבל עדכונים על תכנים חדשים שלי
+ שמירה על זכויות היוצרים למאמר באחריות הכותב בלבד

תגובות

טוען...
הצג הכל