השיעול והשיעור

חבר שלי, שהגרון התנפח לו, אומר לי: זה כנראה זה איזה וירוס. כמובן שלא העזתי לנחש באיזה וירוס מדובר, דעתי הייתה יותר אופטימית: שמדובר, כמו שקורה לרוב, בחיידק שניתן לטיפול באמצעות אנטיביוטיקה. הדחקה הוא אמצעי בדוק להתגבר על טראומה, וגם, כמו במקרה של הכתבה הזאת, דחקות וצחוק...

כולנו מכירים את הרגע הזה, שהאיש שלידנו משתעל ואנו אחוזים פאניקה. כיצד נדע אם הוא סתם נחנק (ולכל היותר הולך למות מוות מהיר) או קצת מצונן, או שיש לו את זה! (או כמו שאומרים אצלנו: זהו זה).
המפתח, כפי שלמדנו, זה אם השיעול יבש. אחד מסימני הקורונה הוא הרי שיעול יבש. אני בטוח שאפילו האיש עם מד החום, בכניסה לקניון, ברגע שמי שעומד מולו משתעל, הוא יוותר על מדידת החום ויתרחק כמה שיותר מהאדם הזה. מד החום הוא כלי מצוין להתפרנס, אבל יש מקרים, שאי אפשר לחיות עם זה...
אז איך נדע אם האזעקה הזאת, שהיום קוראים לה שיעול, היא אמתית או מזויפת. או אפילו גרוע יותר, כיצד נדע אם אנחנו, כשאנחנו משתעלים, ככה פתאום, זה שיעול יבש או סתם שיעול לא מזיק. שיעול כזה של קונצרטים, שבהם היו אניני הטעם משתעלים, בתוך אולם של קהל מאזינים אינטליגנטי ומאופק.
האם נוכל להגדיר את השיעול של האיש מולנו, כשיעול תוקפני, מאיים, או ידידותי לסביבה. כזה שמפזר אוויר חם, ביום חורפי קר.
מי שהיה בין באי קונצרטים ופיתח שמיעה מוזיקלית מדוקדקת, ביחס לשיעול הקהל האקסקלוסיבי באולם, יכול לעשות זאת, כמובן, בקלות. שהרי בנוסף לניסיון בשטח, יש להניח שהאיש הוא בעל שמיעה אבסולוטית. כזה ששום חולה קורונה, לא יחמוק ממנו. אפשר אפילו לצרף אותו, לפקחי העיריה שלוכדים את מי שמסכן את המרחב הציבורי.
יבש או רטוב? זאת שאלה קריטית בימים אלו. על כל אדם ערני, החרד לבריאותו, להיות מודע וקשוב לרעשי הסביבה המזוהמת של ימינו. בתוך אווירת הפחד, שאפשר לחתוך אותה בסכין קומנדו ימי, השיעול היבש כמוהו כהודאה באשמה. צריך להפריד אותו מרעש הסביבה הרגילים, ממש כמו שצוללן מנוסה, מפריד את אוושת סנפיר הכריש, משתיקת הדגים.
במסיבה או התכנסות חברים, כל מי שמשתעל, תופס מיד את תשומת לב האורחים. כולם מטים אוזן, כאילו שהיו מרגלים בשירות הקג"ב. אם האיש מקבל פתאום טלפון, המתח עולה. אולי הוא מחכה לתשובה, מבדיקת הקורונה שעשו לו. אם זה סך הכול הבן שלו, שמבשר שאינו מרגיש טוב, אז עולים חששות לא קטנים. שכן היום בתי הספר, הם מוקד למחלה. גם השיחות מסביב, שהיו עד עתה מעמיקות ודנו בדברים רציניים, הופכות להיות סתמיות. על מזג האוויר, כשברקע נשמע המשפט החוזר: אז הכול בסדר אצלך? מה שלום אשתך, הילדים? האווירה שעד עתה הייתה אופטימית, הופכת לפסימית. המחר כבר לא מובטח כל כך, והעתיד מתקדר.
זוהי תקופה מטורפת, שאסור פשוט להיות חולים. הצינון, עם כל תופעות הלוואי שלו, שהיה פעם נחלת כולנו, הפך להיות החשוד העיקרי. אדם מצונן הוא הנושא החם, של התקופה הזאת. כאילו הפכנו לגזענים, תומכי תיאוריות הגזע הארי, שמי שלא חזק וחסין, לא ראוי להסתובב בחברה.
אם אתם מוטרדים ולא בטוחים לגבי האיש, פשוט שימו לו מלח בקפה. הווירוס פוגע בחוש הטעם, לכן הוא לא אמור לחוש את זה, אלא לשתות את הקפה בלגימות גדולות.
גם מצב הצבירה של החשוד חשוב. אם הוא מנוזל, כלומר לא נראה הכי מוצק, זאת גם סיבה לדאגה.
אל תיפלו בפח של השומר המודד חום בכניסה לחנות. בדקו אתם את מד החום שלו, שכן מדי חום רבים מקולקלים. או שמד החום, שקשה מאוד להפעיל אותו, המודד לא באמת טורח לבדוק חום.
אני בכלל חושב שצריך לחוקק חוק בנוסח הידוע: נגעת שילמת. מה שנוגע במוצר מסוים, שיחויב לקנות אותו. אף אחד לא צריך לשלם, אחר כך, כסף, על הווירוסים שעל המוצר הזה.


נ.ב. (נו באמת, חשבתם שזה כבר הסוף?)

בחדשות הערב ערוץ 13 הובאו נתונים על תמותה, שהצביעו על כך שהשנה נפטרו פחות אנשים, מאשר בשנים אחרות. זה כמובן מצביע על כך, שההתרכזות של מערכת הבריאות בקורונה, הביאה לפגיעה בשאר החולים.
מה שמוכיח בדיוק את האמרה: אם לא תמות מזה, אז תמות ממשהו אחר...
יש בדיחה על זה: אדם בא לרופא שאחרי בד'יקה מודיע לו, שהוא סובל ממחלת לב סופנית ועתיד למות ממנה.
"אתה בטוח, דוקטור?" שואל המטופל, "היה לי חבר שגם אמרו לו שהוא סובל מהלב, ובסוף הוא מת מסרטן."
"אל תדאג", עונה לו הרופא, "אצלי אתה תמות מהלב!"


אהבת? לחץ כאן וקבל עדכונים על תכנים חדשים שלי
+ שמירה על זכויות היוצרים למאמר באחריות הכותב בלבד

תגובות

טוען...
הצג הכל