על נפלאות המוח ונפלאות התבונה

אין ספק שהמוח הוא האבר המרכזי שלנו. אבל כמו מחשב, הוא רק מבצע פקודות. מי ששולט על המוח, נמצא מחוצה לו וזאת רוח האדם. המוח, כמו מחשב, מקבל את התוכנה שלו מבחוץ. הוא נתון לשינויים תמידיים, כל הזמן, אבל המהות האמתית של האדם, שנמצאת מחוץ למוח, היא נצחית ואינסופית. לא לחינם אומרים, לחשוב מחוץ למוח.

נפלאות המוח

המוח שלנו הבנוי ממיליארדים של תאים, שבו מתרחשות כל הזמן סופות של ריאקציות כימיות אלקטרוניות. הוא מצליח ליצור תמונה של המציאות הנתפסת על ידו, מתוך כל הפעילות העצומה הזאת שמתרחשת.
לא שימור המוח עצמו הוא חשוב. אלא שימור הפעילות המתרחשת במוחנו. מדענים מנסים לשמר את הפעילות הזאת תוך העברתה למחשב. אבל מסתבר שהדבר בלתי אפשרי, בגלל שפעילות המוח כרוכה באינסוף אינטראקציות בין התאים, שממש בלתי אפשרי לשחזר אותם.
יש המנסים לחקות את פעילות המוח, בעזרת בניית מחשבים בעלי בינה מלאכותית. יש אפילו מי שמנסים ליצור מחשבים שילמדו עם הזמן דברים חדשים, ממש כמו תינוק.
קן הנמלים הוא דוגמא מצוינת לפרדוקס הזה.
הנמלה הבודדת עושה פעולה שאין לה שום משמעות, אלא רק בהקשר של הקן כולו. הנמלים קשורות אלו לאלו על ידי חומרים כימיים שהן יוצרות. כך נוצרת קהילה ענקית של נמלים, שכל אחת מהן מבצעת פעולות חסרות משמעות, אבל ביחד הם יוצרות דברים מופלאים...
מחשב דמוי קן נמלים שכזה, יוצר פרדוקס. שכן למרות שהמחשב יתנהג בצורה רציונלית ומעוררת התפעלות, הוא לא יהיה מודע כלל למעשיו ולא יבין את המשמעות של מה שהוא עושה. עדיין הוא יישאר בבחינת גולם....
לאחרונה ראיתי בכתבה על מיתוסים על המוח, שמדענים אמרו, ששעות שינה זה לא משהו שאפשר להשלים. ידוע ששינה חשובה ביותר למוח ולבריאות הכללית של האדם. העובדה שלא ניתן להשלים שעת שינה חסרות, אומרת שכל פעם שאנו לא נשמעים לצורך לישון, אלא מתאמצים לדחות את השינה, אנו פוגעים בעצם בבריאותנו, פגיעה שגורמת נזק ממשי.
פרופסור יורם יובל סיפר על חוויה מכוננת שעבר, כאשר שבר את רגלו. הוא גילה שאחרי תקופה מסוימת, שבה לא השתמש ברגל, היה לו קשה לחזור וללכת. הוא גילה, על בשרו, תופעה שהיא ידועה בתור: USE IT OR LOSE IT
(כלומר להשתמש בזה או לאבד את זה(.
בעצם זהו דבר ידוע לכולנו. אחרי זמן מה, כשאנחנו מחליפים עבודה למשל, יש מיומנויות רבות, שהשתמשנו בהן בעבודה הקודמת, שאנו שוכחים לגמרי. מה שנראה לנו כדבר טבעי, שלא מצריך שום לימוד, פעולות יומיומיות, הן למעשה דברים שנלמדים, תוך כדי הילדות, בדרך כלל. אפילו הראיה שלנו, היא משהו נלמד. התינוק מפנים את המושגים של מרחק וניתוח שדה הראיה שלו, תוך כדי התנסות, בשטח, עם הסביבה שלו.


כך למשל, לפני כמה שנים, הייתי צריך להגיע למקומות מסוימים במתחם הבורסה, ברמת גן. בהתחלה הייתי מסתבך כל הזמן והיה קשה לי למצוא שם רחובות. רק אחרי תקופה, שהסתובבתי במקום, נוכחתי פתאום לדעת, שהכול בא לי בקלות. היום, לא הייתי מעלה כלל על דעתי (אילולא הניסיון שהיה לי) שמישהו יכול להסתבך שם ברחובות, הכול נראה לי פשוט, להדהים...
עוד גילוי מעניין, היה שתרגילי התעמלות שאני עושה בבית, הן גם משהו שהגוף מתרגל אליו. כל בוקר אני עושה תרגילים מסוימים, בלי מאמץ מיוחד. אבל גיליתי, שכשאני מכניס תרגיל חדש, לסדר היום, הוא הופך להיות פתאום, משהו קשה במיוחד. וזה לא מפני שהוא קשה יותר מתרגילים אחרים שאני עושה, דרך קבע, אלא רק בגלל שהוא חדש. עד שהגוף שלי לא קולט את התרגיל, באינסטינקטים של העצבים שלו, הוא קשה לביצוע ומעייף מאוד...
למעשה זה חלק מטעם החיים. הממד הפיסי שלהם, שהוא הכרחי לבריאות הנפשית שלנו. זהו הצורך למלא חובות ומחויבויות בחיי היומיום. להרגיש שזקוקים לנו, שאנו תורמים משהו.
וגם האנרגיה הולכת היכן שתשומת הלב הולכת. שם גם האדם יצטיין....

נפלאות התבונה

אנשים לא מבינים שהחיים משתנים, מתהפכים, יש טוב ורע, החיים כל הזמן משתנים, בגלל זה הם פוחדים להאמין, זה התקיעות האנושית שקשה להתגבר עליה.
האינטואיציה חשובה לא פחות מההיגיון. גילו שמי שצובר הרבה מידע, החלטתו פחות טובה ממי שאוסף מעט מידע לגבי העניין, אבל איכותי!
בעצם אפשר להשתיל במוחנו זיכרונות של דברים שלא אירוע במציאות. נתנו לאנשים רשימת שמות שקשורים לרפואה ואחר כך שאלו אותם לגבי הרופא שברשימה. כולם היו בטוחים שהיה רופא ברשימה, למרות שלא היה. או שכנעו אישה לגבי מות אימא, שהיא ראתה את הגופה שלה. ופתאום הילדה התחילה לדמיין את הדברים כאילו קרו במציאות – והייתה בטוחה שהיא אכן הייתה שם! החוקרים מראים לנחקרים תמונה של תאונה בין שתי מכוניות. ואז אומרים להם: "הייתה התנגשות, כמה זכוכיות היו בתמונה?" ובשאלה שנייה אומרים "הייתה נגיעה של מכונית אחת בשנייה, כמה זכוכיות היו בתמונה?" במקרה הראשון הנחקרים טוענים שראו המון זכוכיות ואילו בשני מעט מאוד. או למשל משפחה יוצאת לטיול לעין חמד, ביום חמסין והמקום יבש ושומם. אבל אם בילו שם במשחקי חברה, הזיכרון מהטיול הופך את מראה המקום למושך ופורח!
אתה יכול לשנות את הזיכרונות שלך על ידי העלאת מחדש והוספת פרטים. למשל אם שדדו אותך, ואתה לא רוצה לכעוס, דמה את השודד כקבצן עני, שהיה זקוק לכסף בשביל לאכול.
יכולים לתכנן את מוחנו ולמחוק זיכרונות לא טובים, פשוט על ידי הכנסת זיכרון שונה במקומו. זאת על ידי תרגול יום יומי של סיטואציה שגרמה לנו סבל, שבה אנו מדמיינים את עצמנו פועלים אחרת. למשל, מישהי שחבר שלה שבר את לבה כשנפרד ממנה, יכולה לדמיין את החבר, כאשר היא זאת שלא רוצה לצאת אתו יותר! אנו נושאים על גבנו מידע שגוי, שגורם לנו לקבוע אמת סובייקטיבית שלנו, תלוית רגשות, שמעצימות את האספקטים השליליים של האירוע.


הטוב קיים בשפע, אך אנו מתייחסים אליו כמובן מאליו. אנו נושאים על גבנו מידע שגוי, שגורם לנו לקבוע אמת סובייקטיבית שלנו, תלוית רגשות, שמעצימות את האספקטים השליליים של האירוע.
אנשים מהמרים על כספם בקזינו, למרות שהם יודעים שסיכוייהם קלושים. אלו אנשים שמאמצים זכייה מקרית וחד פעמית, כמשהו קבוע, כחוויה שגורמת להם הנאה מרובה וכל הזמן הם מנסים לחזור אליה. אנשים אלו לא מסוגלים להבין שהסיכויים שלהם בעצם נמוכים, הם מכורים להרגשת הזכייה! במוחם הופך כל הפסד לצעד קדימה לקראת הרווח הצפוי!
חוסר יכולת לשינוי בא מדבקות בהרגלים. התרגלנו לנהוג בדרכים שקיבלנו בהם תגמול, ככה אנחנו מחפשים תמיד את התגמול ולא מסוגלים לסבול שינויים. איפה התגמול שלנו אנו אמרים, ולא מבינים שלפעמים צריכים לשנות כדי לקבל את התגמול שהתרגלנו אליו, כי זה פשוט נגמר.
הסיבה לנפילתן של חברות ענק, שהן הופכות להיות מאמינות בדרך שלהן. הן ממשיכות לדבוק באמיתות ישנות, שפעם עבדו, גם כשהמצב בשטח השתנה. הם לא מסוגלות להסתגל ולהשתנות!
איינשטיין אמר: אנשים הם יצורים מוזרים, הם ממשיכים לנהוג אותו דבר ולצפות לתוצאות שונות... קשה לנו להרפות, קשה לנו להבין ש"המסיבה נגמרה". אנחנו רוצים לדבוק בדרך הקלה ולהמשיך לזכות בהנאה הרבה. למרות שהסטטיסטיקה אומרת שהסיכוי למשהו הוא קבוע, אנו מאמינים שאם נמשיך לנהוג בדרך שהצלחנו בה, נזכה לתגמול, גם כנגד כל הסיכויים!
סכנה רבה טמונה באמונות מוטעות שסיגלנו לעצמנו מילדותנו. בתור בוגרים נמשיך להאמין בדברים שגויים ולנהוג בדרך הרסנית, שלא תביא לנו את התוצאות המקוות.
אם ככה הדרך היחידה להצלחה אמתית היא להבין שאנו לא יכולים לנבא את העתיד!
לפי הספר חמש מתנות למוח, מה שמניע את האנשים זה התגמול שהם מקבלים וגם לגבי רגש אשמה, צריך להתייחס למחיר שמשלמים על מעשינו ולא לראות בזה עונש.
ברגע שאתם מצליחים לעמוד במשימות הקטנות, אתם מחזקים את העמידות שלכם, כאשר למרות משברים אתם ממשיכים, אתם מוסיפים לעצמכם חוסן נפשי.


הסבל אינו הכרחי

צמצמו עד למינימום את הסיפוקים והדרישות שלכם. אתם יכולים לקבוע לכם דרך בת שלוש מסלולים כדי להגיע ליעד.
תבחרו שלוש אפשרויות מתוך כל האפשרויות ותבחרו לפי הלב ולא לפי השכל, אלא אם כן יש לכם נתונים בדוקים ומדויקים.
הסחות הדעת הם המכה הגדולה, תרגלו להתרכז במטרה ולהתעלם מהסחות הדעת,
אתם לא זקוקים ליותר מדי הנאה.
המוח אינו יכול לקלוט יותר מכמות מסוימת של הנאה.
אם כך אל תשאפו לעוד ועוד הנאות – תיהנו מהאוכל בתור משביע רעב ולא כמטרה בפני עצמה – העיקר ליהנות! מצאו את מהות הדברים ולא את המעטפה.
דווקא בעת מצוקה ומשבר, ההרגל משמש עוגן הצלה יציב.
אורך רוח היא הדרך הנכונה. העיקר לא להיחפז, המנהיג האמיתי מוביל את האנשים וגורם להם להרגיש שהם אחראים לתוצאות הטובות שהגיעו אליהן!
רגשי אשמה זה להבין שזה לא עונש, אלא תוצאה של מעשיך – להיות מוכן לשאת בתוצאות של מעשיך ולדעת כיצד להשתפר! האדם נוהג לפי שיטת התגמול, רק בעקבות תגמול של כאב או הנאה, הוא יודע מה וכיצד לנהוג.


אהבת? לחץ כאן וקבל עדכונים על תכנים חדשים שלי
+ שמירה על זכויות היוצרים למאמר באחריות הכותב בלבד

תגובות

טוען...
הצג הכל