למה בית הספר נועד? המלך העירום

בכל דור ודור מזה מאות בשנים מהלך מלך עירום בתוך עמו, ובכל דור ודור אין העם מבחין במערומיו של המלך, אך לא בכל דור ודור מתמזל לו המזל ומופיע הילד הקטן המצביע על המלך העירום. כך קורה דור ועוד דור ועוד דור המלך מהלך עירום בתוך עמו ואיש לא מבחין במבושיו.

בכל דור ודור מזה מאות בשנים מהלך מלך עירום בתוך עמו, ובכל דור ודור אין העם מבחין במערומיו של המלך, אך לא בכל דור ודור מתמזל לו המזל ומופיע הילד הקטן המצביע על המלך העירום. כך קורה דור ועוד דור ועוד דור המלך מהלך עירום בתוך עמו ואיש לא מבחין במבושיו.
ואכן גם בדורנו ואף בדורות קודמים מהלך בתוכנו מלך עירום שאיש אינו מבחין בו. המלך הזה הוא מערכת החינוך קרי בתי הספר. מה לומדים בבתי הספר? למי ולמה בית הספר נועד? ואיזה תועלת נובעת מהלימודים האלו? מה הילד הילדה לוקחים אתם במערכת חייהם משתים עשרה שנים של ישיבה ארוכה וממושכת על ספסל הלימודים? יום אחר יום שבוע אחר שבוע שנה אחר שנה? אני מתבונן בארבע שנות לימוד בתיכון ומנסה לדלות מזיכרוני מה למדתי? חוכך במוחי איזה תובנה אחת, השכלה אחת, לקח אחד, שלמדתי ושמצאתי בו תועלת לחיים שלי. סיימתי בית הספר בהצטיינות, אך לא ידעתי לנהל חיים, לא ידעתי לחסוך כסף, לא ידעתי לקנות דירה, לא ידעתי להשיג עבודה, לא ידעתי איך לעבוד עם הכסף שחסכתי, לא ידעתי להציב לי מטרות, לא ידעתי להתמודד עם חיי היום יום. למדתי טריגונומטריה, נגזרות משולש ישר זווית אנך ויתר חוק הכבדה, ועוד . . . כל מה שלמדתי שכחתי, ומה שלא שכחתי כמו משפט פיתגורס לא מצאתי בו שום תועלת בניהול חיי. ואף היום כאשר אני פוגש חבר מתקופת התיכון ושואלו: יודע אתה אולי מה הערך המוסף שהשגת מארבע שנות לימוד בתיכון? נדהם מעצם השאלה חושב מתמהמה קמעא ואין בפיו מענה, וכאשר אני שואל את נכדיי הקטנים מה למדתם היום בבית הספר? משתתקים לרגע חושבים כמו חוככים בדעתם כמו מנסים להיזכר מה למדו? ולא תמיד ידעו להשיב מה למדו.
מיליונים בכל העולם יום יום נוהרים לבתי הספר ויום יום שבים ממנו ואין שואלים את עצמם מה עשיתי היום למען עצמי? במה זה קידם אותי? מה הרווחתי? במה החכמתי? יום יום אנשים שבים מיום עבודה וכל איש יודע מה הרוויח באותו יום זה מאה דולר וההוא 1000 דולר. כל איש מחשב ויודע מה השיג באותו יום מה שאין כן בבתי הספר. תופעת העדריות כולם הולכים לבית הספר כי כולם הולכים, כולם לומדים כי כולם לומדים, ולא משנה מה הם לומדים. כמה פעמים נמנענו מלהסתכל למורה בעיניים כדי לא להיתפס בשאלה שלא יודעים עליה את התשובה. כמה פעמים נמנענו מלהרים יד שמא נטעה ולא נדע התשובה הנכונה שהמורה מצפה לה.
בית הספר אינו סביבת לימודים או סביבת יצירת חוכמה ודעת. בית הספר אינו מוביל את הילד לפי כישוריו המיוחדים וערכו האינדיבידואלי או הפוטנציאלי. בית הספר זה תעשיית ציונים שלא משקפים כמעט כלום על חוכמתו יכולותיו של הילד. ואולי משקפים יכולת שינון ודגירה על החומר הנלמד. ומה שמעניין התלמידים זה אילו שאלות תהיינה במבחן? ועל מה כדאי להתכונן? מה שמלמד שאיני לומד לעצמי כדי לדעת להחכים אלא כדי לעמוד במבחנו של האחר, של המורה, של הבית ספר, של המנהל, של ההורים. אם בבתי הספר היו שמים למידה יצירתית לגילוי וזיהוי הכישרון הספציפי של כל תלמיד ותלמיד כי אז אין מושג של נכשל. במקום נכשל יבוא "תחשוב שוב תמצא תשובה אחרת רעיון אחר" וגם אין ציון שכול כולו מספר שאין בו שום משמעות. בכלל מה בדיוק אומר הציון שהוא מספר 7 8 9. מה זה אומר על התלמיד חוץ מאשר שענה על השאלות שהמורה הציב בפניו כפי דעתו של המורה. שעות אין ספור מבוזבזות על שינון עשרות דפי לימוד או על פתרון בעיה בעמוד X בדף העבודה. או להכין 3 עבודות עד סוף השבוע. זה לא לימוד זה עינויי שזיפי וגם טיפשי מקבלים כל כך הרבה עבודה אך לא מלמדים אותנו איך לנהל זמן. בית הספר נשלט ע"י הצלצול לומדים בחדרים סגורים מבקשים רשות לעשות פיפי והמורה שואל למה לא עשית זאת לפני השיעור ואינו מבין שלשלפוחית השתן שלי לו"ז משלה. מורים אומרים השתמש בזמן שלך בחוכמה אך לא מלמדים אותנו לנהל זמן ומאידך 6 שעות יומיות דוחסים ידע לראש שלנו מאכילים אותנו בכוח כדי להקיא את הכול במבחן. זה לא לימוד זו בולימיה וככל שאתה יותר בולימי כך אתה זוכה יותר בהערכתם. ואין זה פלא שתלמידים מסיימים את הלימודים מנטאלית ורגשית אנורקטיים. בית הספר מלמדנו איך לזכור נקודות אך לא איך לחבר ביניהם. חינוך אמתי ונכון אמור למצות את הפוטנציאל שטמון בילד. איך עושים זאת? הולכים בית ספר שאין בו מבחנים ולא ציונים. הילדים היום מלאים ברעיונות מדהימים ושאלות מעוררות השתאות על מהות החיים. יש להם צורך עז להבין את העולם הסובב אותם ולדעת מה מקומם בתוך הפסיפס האדיר הזה שנקרא "החיים".

אז מה זה בעצם חינוך אמתי?

אז מה זה בעצם חינוך אמתי? בנוסף להקניית ידע ומיומנויות למידה, חינוך נועד לקשור את הילד לתהליך החיים, ללמד אותו לתפוס בצורה נכונה את המציאות ולתת לו כלים להתמודד עמה, ללמד אותו על החברה שבה הוא חי ואיך עליו להתייחס אליה, לחנך אותו להיות אדם טוב יותר, אזרח מועיל יותר או בקיצור, להיות אדם. ילדים מתעניינים בנושאים מהותיים, אך לאו דווקא במה שבוחרים ללמד אותם בבית הספר. במהלך שנות הלימודים הסקרנות והשאלות האמתיות נדחקות הצידה לטובת מקצועות רבים שמכבידים על התלמיד.
חינוך זה להוציא החוצה המתנות הייחודיות שיש בילדים בתלמידים ולא לפטמם בעובדות, תאריכים, סיפורים, נוסחאות, כן ללמוד לקרוא לכתוב וללמוד חשבון זה כלי עבודה לחיים. אך למה לא מלמדים איך לחיות נכון? איך לשמור על בריאות הגוף והנפש שלי? איך להתמודד עם לחצי בריונות או דחייה? איך להתמודד עם חרדה דכאון? או כל מיומנויות שנצטרך אותם בחיי היום יום. למה בית הספר נועד? אומרים לומדים כדי להצליח וזהו אכן שקר המוכח חדשים לבקרים לא כל מצטייני הבית ספר הצליחו בחיים ולא כל נכשליו כשלו בחיים.

להלן מספר ציטוטים מפי אנשי חינוך אנשי הגות סופרים משוררים וזוכי פרס נובל המבטאים את דעתם על בית הספר.

• לורנס ג' פיטר איש חינוך אמריקאי: חינוך היא שיטה המאפשרת השגת רמה גבוהה יותר של דעות קדומות.
• הרמן הסה: סופר ומשורר מגדולי הסופרים של גרמניה זכה בפרס נובל לספרות מורה מעדיף חמורים אחדים בכיתתו, מאשר גאון אחד ויחיד. ובעצם הצדק עמו, כי אין זה מתפקידו לייצר אנשי רוח מופלאים, אלא יודעי לטינית טובים, ומביני חשבון
• אוסברט סיטוול: "את חוכמתי רכשתי לי בחופשות מבית-הספר"
• ג'ורג' ברנרד שו: מחזאי וסופר בריטי ממוצא אירי, ופילוסוף, כעיקרון, בית-הספר הוא הדבר הנורא ביותר עלי-אדמות עבור אנשים חפים מפשע. בתור התחלה, מדובר בבית-כלא. אך במספר מובנים הוא אף אכזרי מכלא. בכלא, לדוגמא, לא מכריחים אותך לקרוא ספרים שכתבו הסוהרים.
• רוברט באדן פאוול: חייל, סופר ומייסד תנועת הצופים העולמית. הסוד לחינוך איכותי הוא לגרום לכל תלמיד ללמוד בכוח עצמו במקום להאביס אותו בידע על מערכת סטריאוטיפית.
• סילביה נסאר: בספר "נפלאות התבונה" ללמוד יותר מדי "מיד שנייה" ידכא את חוש היצירתיות והמקוריות.
• ז'אן פיאז'ה: פסיכולוג שווייצרי שתרם רבות להתפתחות הפסיכולוגיה ההתפתחותית והפסיכולוגיה הקוגניטיבית "בכל פעם שאנו מלמדים את הילד דבר-מה, אנו מונעים ממנו את האפשרות להמציא אותו"
• אלכסנדר דיומא: סופר ומשורר צרפת "הכיצד זה שלמרות שהתינוקות הם כה אינטיליגנטים, המבוגרים הם כה טיפשים? כנראה זוהי השפעת החינוך"
• ג'ון קלדוול הולט: מחנך וסופר אמריקאי. "מדוע? מדוע ילד, שבתנאים מסוימים הוא פיקח, חד-עין, מלא-דמיון, בעל כושר ניתוח, בקיצור - אינטליגנטי, יהפוך ברגע היכנסו לכתה, כבמטה קסם, לאידיוט גמור?"
• ויליאם ב. ייטס: משורר, מחזאי ומיסטיקן אירי, חתן פרס נובל לספרות לשנת 1923. "תודה לאל שמעולם לא נשלחתי לבית הספר, להיכתש בתלם הטמטום עם כל העדר"
• גלילאו גליליי פיזיקאי, אסטרונום, מתמטיקאי ופילוסוף איטלקי. אי אפשר ללמד אדם דבר. ניתן רק לעזור לו לגלות זאת מתוך עצמו.
• אפלטון: פילוסוף יווני. "החינוך היעיל ביותר הוא לתת לילד לשחק בדברים נפלאים"
• סנדרה לין דוד: רוב מה שנקרא "הפרעות" או "ליקויים" זה רק תגובה אלרגית לבית הספר.
• מרק טווין: סופר והומוריסט אמריקני "מעולם לא נתתי לבית הספר להפריע להשכלת"

אז למה בכל זאת עדיין מלמדים בשיטה של פעם כאשר כולם או רובם יודעים כבר שזה לא זה. התשובה היא קיבעון מחשבתי וחוסר האומץ לעשות לשנות. קבעון משתק את החשיבה, מערפל את השכל הישר, ומקבע את השקר למרות שלדעת כולם זה שקר. והופך השקר לאמת

להלן מספר קיבועים בחיים שלנו למרות ידיעתנו שאין זה נכון.

• קורסי צניחה בצבא: הצבא משקיע מיליונים באימוני צניחה לחיילים למרות הידיעה שאין ולא יהיה בזה כלל צורך או שימוש בעתיד. מאז 56 שהחיילים צנחו במתלה לא היה ולא יהיה בעתיד צורך בהצנחת חיילים ובכל זאת קיבוע זה קיבוע
• בית משפט: עושה צדק:
• משמרת על הילדים ומזונות: מקובלה היא שמשמרת על הילדים במקרה של גירושים אצל האמא למה? ככה! קבעון!
• תלמד תצליח בחיים: האומנם?! אולי תלמד תשיג תעודות תמצא עבודה קרי תעבוד כשכיר אצל בעל הבית. קרי תתחלק ברווחים שלך עם אחר. מה שאין כן שאינו מוצא עבודה עובד אצל עצמו וכל הרווחים שלו.
• דיוטי פרה המחירים זולים יותר האומנם?
• שלוש ארוחות ביום: למה לא שתיים או ארבע למה לא איש איש כפי צורכו. למה? ככה!
• בית הסוהר: זו שיטת ענישה עתיקת יומין בסיפור יוסף ואשת פוטיפר נכתב "וַיִּקַּח אֲדֹנֵי יוֹסֵף אֹתוֹ וַיִּתְּנֵהוּ אֶל בֵּית הַסֹּהַר מְקוֹם אֲשֶׁר אֲסִירֵי הַמֶּלֶךְ אֲסוּרִים וַיְהִי שָׁם בְּבֵית הַסֹּהַר." ונדמה לי שמאז ועד היום לא השתנה דבר ואולי אף נהיה גרוע יותר. מטרותיו המוצהרת של עונש הכליאה בבתי הסוהר הן הרתעה, גמול, הרחקה מן החברה ושיקום. האם הכלא משיג את מטרותיו? האם האסיר משוקם או אולי משודרג ברמת פשעיו? אדם שגנב מיליונים ונשפט לכלא האם זה עושה צדק עם הנעשק הנגזל?

להלן רשימת הצלחות היסטוריות של אלו שנשרו מבית הספר

יאן קום מייסד ומנכ"ל וואטסאפ ואחד מיזמי הטכנולוגיה המפורסמים בעולם, הוא יהודי שנולד באוקראינה הסובייטית, בגיל 16 עבר קום עם אמו וסבתו לארה"ב קום למד באוניברסיטה מקומית מתמטיקה ומדעי המחשב, ולטענתו היה גרוע בשני המקצועות ונשר מהלימודים.
סטיב ג'ובס ממציא האיפון לאחר לא מצא עניין בלימודים בבית הספר לחץ על הוריו לשנות מקום מגורים כדי שיוכל ללמוד בבית ספר טוב יותר. החל ללמוד בקולג' ריד היוקרתי בפורטלנד שבאורגון, אך נטש את הלימודים לאחר סמסטר אחד. למרות זאת המשיך להגיע להרצאות בקולג'. ג'ובס העיד על עצמו כי במהלך שהותו בקולג' היה דל אמצעים. הוא נאלץ לישון על הרצפה בחדרו של חבר, היה ממחזר בקבוקים תמורת פיקדון כדי לקנות אוכל, ואף הלך ברגל 11 ק"מ בכל יום ראשון בבוקר כדי לקבל ארוחה במקדש של הארי קרישנה.
מארק צוקרברג נשר מהלימודים באוניברסיטת הרווארד ב-2004 ועבר לעמק הסיליקון כדי לעבוד על אתר קטן בשם פייסבוק. הוא שב לשם כדי לקבל דוקטורט של כבוד ולשאת את הנאום המרכזי בטקס סיום הלימודים של השנה הנוכחית. "אם אני אצליח לסיים את הנאום הזה, זו תהיה הפעם הראשונה שאני ממש מסיים משהו בהרווארד", אמר צוקרברג בפתיחת נאומו.
אינגוואר קמפראד: הקים את איקיאה ענקית קמעונאות הרהיטים כבר בגיל 17
לארי אליסון מייסד-שותף ומנכ"ל תאגיד אורקל, אחת מחברות התוכנה הגדולות בעולם. אליסון הוא השביעי ברשימת עשירי העולם של המגזין פורבס, והעשיר ביותר בקליפורניה אשר בתחילת 2017 העריך את הונו ב-52.2 מיליארד דולר. אליסון הצעיר היה סטודנט מבריק ובעל יוזמה אך הוא עזב את האוניברסיטה באילינוי בסוף השנה השנייה.
ביל גייטס בשנת 1973 התקבל לאוניברסיטת הרווארד, אך גילה עניין מועט בלימודים ונשר מהם כעבור זמן לא רב..
רמי לוי בעל הרשת "רמי לוי שיווק השקמה", רשת הסלולר "רמי לו תקשורת" וכאב הראש של רשתות המזון בישראל. נולד בישראל למשפחה בת שמונה נפשות. בשל דיסלקציה נאלץ לוי להישאר כיתה ובגיל 14 עבר לבית ספר מקצועי, אז גם החל לעבוד. החוש העסקי שלו צץ במהרה, וממחסן בגודל 40 מ"ר בשוק מחנה יהודה, החל לאט ובנחישות להקים אימפריה ירושלמית שלאחר מכן הלכה וכבשה את ישראל כשהיא שוברת את השוק במחירים.
סטף ורטהיימר: יליד גרמניה, החזיק מעמד במסגרת בית ספרית עד גיל 16, אז נשר והחל לעבוד בחנות מצלמות ובמקביל החל ללמוד אופטיקה. בהמשך לאחר שפוטר מעבודתו ברפא"ל, כיוון שלא היה בידו תואר מהנדס, החל לייצר בחצר ביתו סכינים. משם כבר קם "ישקר", מהמוסדות הבולטים והמשגשגים בישראל.
יצחק תשובה: מהמעברה לפסגת העולם: למד בבית ספר עממי עד גיל 12 ואז נטש את הלימודים הפורמליים והחל לעבוד בעל השליטה בחברת "דלק" (שביחד עם נובל אנרג'י מחזיקים במאגרי הגז המצויים במחלוקת ציבורית ושווים מיליארדים), בחברת "אלעד השקעות" ובעסקים נוספים. הונו מוערך למעלה מעשרה מיליארד דולר.
החיים עצמם: תשובה עלה ארצה מלוב כשהיה בן חצי שנה בלבד. המשפחה בת תשע הנפשות השתקעה במעברה, כשתשובה, כך על פי הסיפורים, התגורר בחלק מהזמן עם אחיו אצל סבתו. הוא. במקביל, המשיך ללמוד בערבים. אל תחום הבנייה התוודע במהלך שירותו הצבאי והפך לקבלן מוכר. את לימודי המזרחנות, אליהם נרשם באוניברסיטת תל אביב, נטש כעבור קצת יותר משנה.
סר ריצ'ארד ברנסון המאובחן כדיסלקטי דילג מבית ספר פרטי אחד לאחר עד שבגיל 16 החליט לנטוש את ספסל הלימודים לטובת הליכה לעסקים. מייסד קבוצת וירג'ין, יזם, פילנתרופ עסקיו כיום כוללים חברת תעופה, חברת תקשורת, מותג וודקה, רכבות ועוד. ברנסן ידוע בחיבתו למדע, חלל וחידושים. בין היתר מתכנן ברנסן להפעיל את הטיסות המסחריות הראשונות לחלל. רגע שיא: קבלת תואר אבירות מהמלכה אליזבת ב-1999.
תומס אדיסון שהיה הבעלים של ג'נרל אלקטריק היה תלמיד גרוע ביותר. כך גם ביל גייטס. הם ועוד מיליוני אנשים אחרים, הצליחו מאוד בחיים. הם הצליחו כי לא פחדו להיכשל ולא בגלל שהוציאו ציונים טובים.

מה לומדים בבית הספר?

בבית הספר אנחנו לומדים שיש רק פתרון אחד נכון והוא בד"כ הפתרון של המורה. כבר בכיתות הנמוכות של ביה"ס ילדים לומדים שאם הם יגידו את מה שהמורה רוצה לשמוע – הם יזכו לתשבחות. במציאות כדי להצליח בחיים צריך לחשוב מחוץ לקופסה ולמצוא הרבה פתרונות נכונים לאותה בעיה.
בבית הספר לומדים לפחד מכישלון. בית הספר מעניש על שגיאות התלמידים לומדים שאסור לשגות וכי שגיאה גוררת בעקבותיה סנקציות. אין כמעט למידה משגיאות. במציאות האנשים שמתקדמים ומצליחים במונחים של עשיית כסף, כוח וכבוד הם האנשים שמעזים לעשות הרבה שגיאות. רק אנשים שלוקחים סיכונים מעלים את הסיכויים שלהם להצליח.
בתי הספר מחנכים אותנו לשמרנות ואחידות. המוטו של בתי הספר הוא: צריך להיות כמו כולם: להגיע לבית הספר באותה שעה כמו כולם, כולם צריכים לציית לכללים, כולם צריכים ללמוד את אותם מקצועות וכולם צריכים ללבוש את אותם הבגדים (תלבושת אחידה), המורים צריכים לתת יחס שווה לכל התלמידים.
אסור - לבלוט, להתבלט, להיות שונה, חריג (לא רצוי להיות בעל ציונים נמוכים ולא להצטיין מידי). בקיצור – להיות כמו כולם פירושו לקדש את הבינוניות. לעומת זאת, מחקרים על המאפיינים של אנשים שהצליחו בחיים מראים שאנשים אלו נזקקו לכמויות גדולות של נון-קונפורמיזם.
אנשים שהצליחו בחיים הם אלו שהלכו נגד הזרם ועשו דברים שבשעתם נראו "משוגעים", שוברי מוסכמות ומאיימים. אנשים אלו התגברו על הפחד מפני "מה אחרים יגידו" והלכו עם האמת שלהם, עם החזון וההתלהבות מרעיונות חדשניים שנראו בעיני ההמונים כשיגעון. אנשים מצליחים הם אנשים שלא פוחדים לשבור את המוסכמות ואת הנורמות החברתיות.
בבתי הספר הגבוהים מלמדים אותנו תיאוריות במקום מיומנויות וכלים מעשיים לחיים. למורים ולמרצים ברובם אנשים שמעולם לא עשו עסקים בחיים וכל ידיעותיהם שאובות מחומרים גולמיים תיאורטיים ולא מהתנסות אישית. סיפר לי חבר מרצה לשוק ההון. לאחר ההרצאה מגיעים אליו סטודנטים בבקשת עצה במה כדאי להשקיע. תשובתו להם לו ידעתי לא הייתי מרצה באוניברסיטה.
במציאות כדי להצליח בחיים ולא רק כלכלית יש להבין משמעות החיים לדעת להיות אדם טוב חיובי משפיע ותורם בנוסף למיומנויות רגשיות וחברתיות כמו גם יחסי אנוש טובים, כושר מנהיגות והובלה, יזמות ומיומנות של שיווק ושכנוע ותרומה לחברה לקהילה ולסביבה.

עשר הדברות להצלחה פיננסית ויש יותר

1. גישה להצלחה לדעת שלכל בעיה יכולות להיות הרבה פתרונות ואין פתרון אחד נכון.
2. יש תועלת בכישלון. לעודד למידה מכישלונות ואפילו לעודד שגיאות כדרך ללמידה והפקת לקחים.
3. מנהיגות, הובלה, יזמות ומצוינות במקום אחידות, בינוניות וציות עיוור לכללים.
4. מיומנויות של תקשורת בינאישית, יחסי אנוש וטיפוח אינטליגנציה רגשית וחברתית.
5. השכלה פיננסית מעשית: ניהול כספים, מכירות, השקעה, שיווק, קניה ומכירה.
6. התגברות על פחדים: פחד מכישלון, פחד מדחייה, ספקות וחוסר ביטחון.
7. הצבת יעדים אישיים ארוכי טווח עם חזון ורף גבוה.
8. תרגום יעדים לתוכנית פעולה: לחות זמנים עלויות ומשאבים
9. מיומנויות של ניהול זמן ומיקוד במטרה.
10. הערכות להצלחה: מיומנויות להתמודדות עם שפע כלכלי, עם פרסום ועם הצלחה.
הצלחה במבחנים והמרדף אחרי ציונים, הם הדברים שמלווים אותנו מהיסודי ועד סיום האוניברסיטה. אך יש אנשים שהבינו במהלך הדרך שזה לא מה שיעשה אותם מצליחנים, והם החליטו לעזוב הכול ולוותר על המסלול הקבוע של תעודת בגרות, והיום הם מדמויות המפתח בחברה בארץ ובעולם. מי ייתן ובית הספר יהיה מפעל שיוצא מהילד את הגאון הקטן החבוי בו ולא לדחוס במוחו הקטן מסות של ידע חסר ערך וחסר תועלת ולמידה שזיפית רק כדי שיוציא ציון לתפארת הבית ספר המורים והמנהלים ורק משום שזה בתוכנית הלימודים. כמה חבל!


אהבת? לחץ כאן וקבל עדכונים על תכנים חדשים שלי
+ שמירה על זכויות היוצרים למאמר באחריות הכותב בלבד

תגובות

טוען...
הצג הכל