הרומן של אשתי עם קנדי קראש

קנדי קראש - משחק בין לאומי שובר שיאי רייטינג בעולם כולו, אבל בנתיים הורס את שלמות המשפחה.

על כביש החוף, בדרך למלון לסוף שבוע לכבוד יום ההולדת של אישה (מרגיש כמו יום הזכרון...) - היום של "תקנה לי", "למה אתה לא מדבר איתי לאחרונה?", "אני זקנה?" - אבל הפעם הנסיעה עוברת ללא שיחות, ללא דיבורים מיותרים (ולא אנחנו לא ברוגז). "זו נסיעה!!", חשבתי לעצמי, "כיף לי! אין רעש רקע (שלה), הים לימני, מוזיקה בפול ווליום ואף אחד לא מתלונן!", זה כאילו היא לא כאן! זה דומה לפרסומת ״כאב ראש, כאב ראש, כאב ראש" אבל הפעם זה שקט, שקט, שקט... כי היא משחקת קנדי קראש.
השקט הזה מדהים! הצלחתי לחשוב על העסקים, על החיים, ליהנות מהמוזיקה ואפילו לעשות גרעפס ואף אחת לא התלוננה! ממש חלום שמתגשם.
 
החברים כבר במסעדה, מחכים לנו לארוחת צהרים קטנה לפני קבלת החדרים במלון. נכנסנו למסעדה, אחרי מקבץ נשיקות קצר, חיבוקים ואיחולים התיישבנו, הזמנו אוכל, ראשונה ועקרית ואז השולחן השתתק, כולם הוציאו את הסלולר והתחילו לשחק קנדי קראש. מידי פעם נזרקה לאוויר איזה ״תעבירו לי בבקשה רכבת, תשלח לי חיים״, "שלו, תעבור לי את שלב 29, אני לא מצליחה" (חייבים לציין למען האמת, שאת כל 29 השלבים שהיא עברה, זה לא שהיא באמת עברה אותם, אלא 29 אנשים שונים עברו לה). זה יום הולדת, חשבתי לעצמי, חמישה אנשים צופנים את הפנים בתוך מסך הסוכריות שעולות ויורדות ובסוף מתפוצצות.
אין צחוקים, אין דיבורים, אין רכילות, יש רק קנדי קראש. אכלתי בשקט, הסתכלתי על השולחנות הסמוכים - המחלה חזקה ממני וכולם באותו מצב: קנדי קראש.
ניסיתי לשבור את האווירה, להעיר אותם מהבועה של קנדי קראש: ״יש לי טחורים״, הכרזתי, כלום! ״יש לי הרפס״, ניסיתי שוב, עדיין כלום, למעט המלצרית שחייכה אלי קלות ולחשה, "היה לי גם, זה כואב!".
 
שעתיים מאוחר יותר בבריכה במלון, הבנות בקנדי, הבנים במים, אבל זה לזמן קצר, ״תעברו לי את שלב 30״, נשמע קול מוכר מכיסאות השיזוף. מיד ייצאו הבנים לעזור לנשים, חוץ ממני, שלא כל-כך מבין בסוכריות וכבר מזמן עברתי את הגיל שבו נותנים לי הוראות .
הייתי רוצה לספר לכם שהיה שונה בארוחת ערב, אבל לא! האמנתי שבמועדון לילה יקרה השינוי, בכל זאת לילה, מועדון, אלכוהול, מסיבת סוף העונה של עלית מודלס (דוגמניות), יריב נתי הביא את כל הטלנטים שלו: אציק ואלירן (מהמרוץ), אביבת בר זוהר (האח) והאחרון גילי מייל (האח), ספות ושולחן קטן, מקום של כבוד קיבלנו (פרוטקציה כמובן). בקבוק וודקה על השולחן, דוגמניות, נשנושים קלים, מוזיקה לריקודים, דוגמניות, אמרתי? עשרות צעירים רוקדים ורוקדים, אבל החבר'ה שלי עדיין מול המסך משחקים בקנדי קראש... השקט הזה דווקא טוב לי! אני רוקד על השולחנות ועל הספה כאילו זהו יום ההולדת שלי.
תפסתי כיסא בין איציק לאלירן ואני כבר מוזמן לפלאפל אצל איציק. "לחיים", אני מרים כוסית עם החברים החדשים שלי, "לחיים" אני צועק לחברים הישנים שלי ולאישה שבניהם, אבל הם לא עונים.
"מאמי", אני צועק לאישה, "אביבית ואני יוצאים רגע לקחת אוייר בחוץ".
"בסדר", ענתה האישה, העיקר שאעזוב אותה בשקט.
"גם הם יבואו לאכול פלאפל איתך מחר?", שאל אותי אלירן.
"לא אחי, אני לא מכיר אותם, את חבורת קנדי קראש, וגם אם הייתי מכיר הם לא נראים לי חובבי פלאפל, הם יותר בכיון של סוכריות מתפוצצות".

בלילה הייתי בראש טוב. היה לי כיוון של משחק לילי בלי סוכריות, אבל כלום! היא יותר בכיון של לעבור שלב, היא אפילו העירה אותי ב-4 לפנות בוקר, הייתי בטוח שזהו, עכשיו חוגגים מאמי.
"מאמי", היא קראה.
פתחתי את עיניי והסתובבתי לעברה,"מה?"
"שיחקתי אותה קשה להשגה, עברתי את שלב 31", (יש לציין שזה פעם ראשונה שהיא עוברת שלב לבד).
"יופי", הסתובבתי לצד השני, "אני אשאיר אותך עם הסוכריות, כי שלי כבר ישנות" .

ניסיתי להיות נחמד. בדרך, אפילו שהייתי לבד, נכון עם חברים אבל הם היו עם קנדי קראש ואני הייתי עם ארז המשועמם, אבל בכל זאת יום הולדת. מיואש ובקול עצוב שאלתי, ״מה לקנות לך ליום ההולדת?״
"מה שאתה רוצה", היא הזיזה את ראשה למעלה ולמטה וחזרה להתרכז במשחק.
אחרי 20 דקות היא הרימה את ראשה ונגעה לי בכתף. הזזתי את העיניים מהכביש, אבל רק לשניה, "את בחיים?! וואוו חשבתי שזהו, הלכת".
צחקוק קל ומבט חודר "מאמי אני רוצה..."
"כן, מה את רוצה?"
"אני רוצה שתקנה לי בונקר של סוכריות מ-iTunes, ככה שאני אעבור את השלבים יותר מהר. יש לי עוד 550 שלבים וזהוווו. נשבעת!".

הימים חולפים ואני באותו מצב. היא בשלב 57 ואני על סף התאבדות. אני שוקל לקחת אישה נוספת, מישהי שתחפור לי, שתציק לי, שתבקש ממני שטויות, שתצחק מהבדיחות שלי - כי השנייה עמוק, אבל עמוק בשלב 57.

לכל אלו ששואלים, "אישתך לא תכעס כשהיא תיקרא את הטור הזה?" אז לא! היא לא! היא משחקת קנדי קראש!
!!
 
תמונה ראשית: David Guo

אהבת? לחץ כאן וקבל עדכונים על תכנים חדשים שלי
+ שמירה על זכויות היוצרים למאמר באחריות הכותב בלבד

תגובות

טוען...
הצג הכל