עוד שנה טובה שכזאת...

מדובר בתקופה קשה ומאתגרת, במחלה מסתורית, שצצה משום מקום ולא הולכת לשום מקום. נהפוך הוא – טוב לה בכל מקום. ובמיוחד מרגישה אצלנו, במדינה העצבנית שלנו, בבית. אנו רוקמים תוכניות, ושם למעלה צוחקים. אולי באמת דברים שרואים משם לא רואים מכאן.

מדינה שלמה בורחת מבשורה, הרבה בלבול ובאוויר עננה כבדה של חוסר ודאות. מעולם לא חווינו מצב מדאיג שכזה. מתקשים להשלים עם רוע הגזרה...
הקורונה רק היא אשמה, מסכימים רובם, או שמא משהו השתבש שם למעלה במערכת הכוכבים. ואנו בדרך לחנויות המזון "להשלמות" הקטנות. עוד כמה שעות יכריזו על סגר. ממהרים כמו כולם. מכל עבר ניתן להבחין באנשים הנעים אחוזי תזזית לחנויות האוכל.
מדובר בתקופה קשה ומאתגרת, במחלה מסתורית, שצצה משום מקום ולא הולכת לשום מקום. נהפוך הוא – טוב לה בכל מקום. ובמיוחד מרגישה אצלנו, במדינה העצבנית שלנו, בבית. אנו רוקמים תוכניות, ושם למעלה צוחקים. אולי באמת דברים שרואים משם לא רואים מכאן. וגם ראש הממשלה למעלה, מצטרף לחגיגה השמיימית. מעלה תוכניות ומוריד בשנייה, מקפץ מדעה לדעה, מחפש בוחרים בחוצות, ומוצא קורבנות. וכולם יוצאים להפגין, כאילו שיש להם פתרונים...
ושנה חדשה צצה לה בפחד וביראה. לא יודעת בעצמה, אם היא באה לטוב או לרע.
הכול מסובך. כולם נגד כולם. דתיים נגד חילונים ולהפך. גם זה צודק וגם זה צדיק. ובני המגזר ממשיכים לחגוג בשמחות, אוי לחתונת דמים שכזאת...
דו שיח של חירשים, כך כתב קישון, שבמצבי ביש היטב הבין. קישון הגדול שמצבי חידלון לתאר היה לו כישרון.


ועכשיו הוויכוח ממשיך ועובר למדיה. בעד סגר ונגד סגר. פעם קראו לתוכנית כזאת בטלוויזיה טנדו, היום כולם רוקדים עם הקורונה טנגו. שיגעון שלא נראה לו סוף...
לא שיש לי משהו נגד חרדים. ההפך הוא הנכון. אבל בימים שכאלה לא יאה לרב העדה שיקרא לציבור מאמיניו למרד, לא להישמע להוראות .ועוד מבקש התנצלות. לכמה מאתנו עושה חשק להתנצרות... לא אנחנו אמורים לשלם את המחיר, הוא מסביר. יש בזה משהו ובזמנים שכאלה זה לא עניין לחרדים או ערבים, זו בעיה כוללת וגורפת ואנו חייבים להביט למציאות בעיניים, אחרת נחטוף בשיניים. ישנם כאלה המאשימים את מדיניות הממשלה, על שהתרשלה בקטיעת שרשרת ההדבקה, ביישום מדיניות סדורה. ברקע כמובן בנט עם תוכניתו הנהדרת ונתניהו, שפחד שמא בנט יצליח להביס אותו במלחמה הזאת. ובמלחמה כמו במלחמה, נתניהו ירה לכל הכיוונים ופגע באזרחים. ובנוסף הצמיד אליו את גמזו, כהגנה נגד ההנחיות בולשיט, ששמו מקלות בגלגלי המלחמה. פרופסור גמזו מתלונן גם כן. זה צודק וזה צדיק. כולם רודפם אחרי צדק, כמו כלב אחרי הזנב של עצמו. הכול מבולבל והבלבול מגיע גם לכביש....
הלו הלו השתגעת, מי נתן לך רישיון?! צועקים נהגים עצבנים, לעבר נהגת לא אחראית, שמנסה לנהוג אחורנית, דוך אינעל דינק... לא רואה זאת בעיניים, פועלת לפי החוש הנשי הששי. בכיכר העגולה מנפנפת בידיה, מתעלמת מכולם בזלזול, כאילו רומזת: "סעו סעו מה אתם מבינים בנהיגה." כאן בכיכר הסתומה היא החכמה היחידה... "תתאזר בסבלנות, גם בבית אתה חסר סבלנות?!" פותחת בחזית מפתיעה מול הגבר, שכבר אשתו בבית עליו דרכה. הגברת הראשונה, אני חושב לעצמי, שתוק שתוק. שתיקה שווה זהב, אני חושב ונושך שפתיים.


וברדיו שומעים בסבלנות בשורה מרגיעה. סגר רק בלילות, אבל לא בטוח, לא רואים עדיין את האור באופק... כל שעה סיפור חדש, נוחת עלינו עם תלאות היום הקשה במילה. בסה"כ רוצה להגיע הביתה בשלום. אך תור קונים ארוך וצפוף מעוכב שם בכניסה לחנות המזון הגדולה.
זה בוודאי לא היום שלי, מי בכלל היה מזמין יום חם שכזה? בדיעבד מסתבר שמי
שמעכב את התור העצבני, הם זוג מבוגרים. האדון מסביר במקצועיות ובסבלנות לבת זוגתו, את נפלאות מודד החום החדש. הם נותנים בו עיניים, כמו היו נמצאים בתערוכת חידושים והמצאות.
את רואה לא עושים כמו שפעם מדדנו חום, זוכרת מכניסים את היד ממול המדיד הדיגיטלי... היד קצת רועדת לו, אז ההדגמה לא בדיוק מצליחה... מזל שלא נזכר כשעוד מדדו חום בפי הטבעת... ובת הזוג פוקחת עיניים גדולות מול הפלא הטכנולוגי החדש. איך שהעולם התקדם, אומר הישיש בפליאה. והוא כולו מלא גאווה מול זוגתו ולא מבחין שהוא הגורם את הפקק העצבני מאחור.


אדוני תסביר לה אחר כך בבית, מאיצים בו ממתיני התור ההזוי. ובתגובה יוצא האיש המבוגר בכעס להגנת כבוד זוגתו, ומוסיף הרצאה על חוסר הסבלנות בתרבות הישראלית. אתם הצעירים, הוא מסביר, לא יודעים קצת רספקט, אתם דור מזויין, יורה הסבא החגור למותניו אקדח. מי נתן לו אקדח, מתרעם צעיר ומלבה עוד יותר את הזעם. זה מה שחסר לנו עכשיו, רוטנת אישה אחת שרואה את הסצנה המצחיקה, ביום חמסין שכזה. שהרי לא פעם בני הקשישא, הנושאים בתפקידי שומרים במקומות שונים, השתמשו באקדח שברשותם... האירוע האחרון עוד זכור, לא מזמן, בשעה שזוג קשישים נכנסו לוויכוח על מקום חניה בקניון רמלה והגבר ירה למוות בגבר צעיר.


נו טוב, מסתבר שהקורונה הזאת, היא באמת מחלה קטלנית... אני כבר מחכה לחורף, שהאווירה קצת תתקרר. אבל אז במקום לצעוק אחד על השני, נשתעל ונתעטש זה על זה. קצת סבלנות הכול יעבור, או רק אנחנו – אלוהים ישמור!
כשסוף סוף החיסונים יגיעו, נצטרך להכניס בהם מידה מסוימת של סם הרגעה...



אהבת? לחץ כאן וקבל עדכונים על תכנים חדשים שלי
+ שמירה על זכויות היוצרים למאמר באחריות הכותב בלבד

תגובות

טוען...

כותבי המדור

הצג הכל