פרשת נח/ מאת: אהובה קליין .

מה זכה נח- לשמוע בתום המבול?

פרשת נח - מה זכה נח לשמוע בתום המבול ?
מאת: אהובה קליין.
פרשה זו , מעבירה אותנו לאורך תקופה של עשרה דורות - היינו: מנח עד אברהם , אך אין התורה מפרטת את קורות התקופה שבין נח לאברהם, אלא מתמקדת בעיקר בתקופה קצרה של שנת - חמה אחת ומתארת מאורע אדיר : המבול – במטרה: להעלים את הדור שהיה כה מושחת- ואחרי המבול להתחיל מבראשית לבסס עולם טוב ומתוקן יותר.
על פי הכתוב במסכת אבות:
"עֲשָׂרָה דוֹרוֹת מֵאָדָם וְעַד נֹחַ, לְהוֹדִיעַ כַּמָּה אֶרֶךְ אַפַּיִם לְפָנָיו, שֶׁכָּל הַדּוֹרוֹת הָיוּ מַכְעִיסִין וּבָאִין עַד שֶׁהֵבִיא עֲלֵיהֶם אֶת מֵי הַמַּבּוּל". [אבות ה, ב]
על פי הנאמר בתורה, ראשית המבול היה:
"בִּשְׁנַת שֵׁשׁ-מֵאוֹת שָׁנָה, לְחַיֵּי-נֹחַ, בַּחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי, בְּשִׁבְעָה-עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ--בַּיּוֹם הַזֶּה, נִבְקְעוּ כָּל-מַעְיְנֹת תְּהוֹם רַבָּה, וַאֲרֻבֹּת הַשָּׁמַיִם, נִפְתָּחוּ". [בראשית ז', י"א]
התורה מציינת גם אימתי הסתיים המבול: "וּבַחֹדֶשׁ, הַשֵּׁנִי, בְּשִׁבְעָה וְעֶשְׂרִים יוֹם, לַחֹדֶשׁ--יָבְשָׁה, הָאָרֶץ". [שם ח', י"ד] לפי חדשי הירח- המבול נמשך במשך שנה ואחד עשר ימים ולכן הגיעו חז"ל למסקנה: שמשפט דור המבול: ערך שנה תמימה,היינו:365 ימים.
כבר בסוף פרשת בראשית התורה מציינת: "וְנֹחַ, מָצָא חֵן בְּעֵינֵי יְהוָה". [שם , ו', ח]
לפיכך אין להתפלא-אפוא - כי נח נבחר בציווי ה' לבנות את התיבה טרם המבול.
בתום המבול, נח הקים מזבח והקריב קורבנות לה' מכל הבהמות הטהורות והעופות הטהורים. נאמר: "וַיִּבֶן נֹחַ מִזְבֵּחַ, לַיהוָה; וַיִּקַּח מִכֹּל הַבְּהֵמָה הַטְּהֹרָה, וּמִכֹּל הָעוֹף הַטָּהוֹר, וַיַּעַל עֹלֹת, בַּמִּזְבֵּחַ. וַיָּרַח יְהוָה, אֶת-רֵיחַ הַנִּיחֹחַ, וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-לִבּוֹ לֹא-אֹסִף לְקַלֵּל עוֹד אֶת-הָאֲדָמָה בַּעֲבוּר הָאָדָם, כִּי יֵצֶר לֵב הָאָדָם רַע מִנְּעֻרָיו; וְלֹא-אֹסִף עוֹד לְהַכּוֹת אֶת-כָּל-חַי, כַּאֲשֶׁר עָשִׂיתִי". [שם, ח, י"ד]
נח ובניו זוכים לברכת ה':
"וַיְבָרֶךְ אֱלֹהִים, אֶת-נֹחַ וְאֶת-בָּנָיו; וַיֹּאמֶר לָהֶם פְּרוּ וּרְבוּ, וּמִלְאוּ אֶת-הָאָרֶץ. וּמוֹרַאֲכֶם וְחִתְּכֶם, יִהְיֶה, עַל כָּל-חַיַּת הָאָרֶץ, וְעַל כָּל-עוֹף הַשָּׁמָיִם; בְּכֹל אֲשֶׁר תִּרְמֹשׂ הָאֲדָמָה וּבְכָל-דְּגֵי הַיָּם, בְּיֶדְכֶם נִתָּנוּ". [שם, ט, א-ג]
השאלות הן:
א] מדוע –נח מצא חן בעיני אלוקים?
ב] מה משמעות הבטחת ה'- לא לקלל את האדמה ולא להכות כל חי?
ג] מהות הברכה שהתברכו נח ובניו מפי ה'-כיצד?
תשובות.
נח מצא חן
רבינו בחיי מסביר:
הרשעים- ראויים להיענש ולהימחק מן העולם ואילו נח שנחשב לצדיק בדורותיו, ראוי להינצל על ידי ה'- כי מצא חן בעיני ה' וכאן נתבאר העונש והשכר באופן מפורש: העונש לרשעים: להימחק באמצעות מי המבול. ומנגד שכר לנח בהצלה ובמציאת חן .על כך אמר שלמה המלך:

"נִבְחָר שֵׁם מֵעֹשֶׁר רָב מִכֶּסֶף וּמִזָּהָב חֵן טוֹב". [משלי כ"ב, א]
הרלב"ג מסביר: "נבחר שם מעושר".
עדיף שיהיה לאדם- שם טוב מאשר כסף וזהב – כי שמו הטוב- יהיה לו מחסה מהרעות -יותר ממה שיוכל לחסות בכספו וזהבו כמו שיאמר: משל הדיוט - יותר טוב איש אהוב בשוק מזהב בארגז, במילים אחרות: שם טוב שיש לאדם- יכול להגן עליו במצבים קשים הרבה יותר מאשר כספו וזהבו.
הרב חיים ליב שמואלביץ מסביר בספרו: "שיחות מוסר": "אמרו חז"ל: "אפילו נח שהשתייר מהן לא היה כדאי [להינצל] אלא, שמצא חן בעיני ה'" [ב"ר כ"ט, א, מסכת סנהדרין ק"ח, א, ]
מכאן ניתן ללמוד את הערך של מציאת חן בעיני ה' ,שהרי אם נח לא היה מוצא חן בעיני ה', היה הולך לאיבוד עם שאר העולם - ולא הייתה מועילה לו זכות האבות וזכות כלל ישראל ומלך המשיח שעתידים לצאת ממנו ולא ניצל בעבורם- אלא רק בזכות מציאת חן שלו בעיני ה'.
דוגמא נוספת למציאת חן, מצאנו אצל משה - גדול הנביאים:
משה ביקש מה': "וְעַתָּה אִם-נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ, הוֹדִעֵנִי נָא אֶת-דְּרָכֶךָ, וְאֵדָעֲךָ, לְמַעַן אֶמְצָא-חֵן בְּעֵינֶיךָ; וּרְאֵה, כִּי עַמְּךָ הַגּוֹי הַזֶּה." [שמות ל"ג, י"ג]
ועל כך פירש רש"י: "למען אכיר כמה שכר מציאת חן" והקב"ה נענה לו:
"גַּם אֶת-הַדָּבָר הַזֶּה אֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ אֶעֱשֶׂה: כִּי-מָצָאתָ חֵן בְּעֵינַי, וָאֵדָעֲךָ בְּשֵׁם" [שם פסוק, י"ז], הרי בקשתו הצנועה של משה הייתה ,רק למצוא חן בעיני ה' [למרות שבקשתו הייתה לא בעד עצמו, אלא עבור עם ישראל] מכאן ניתן להבין: עד כמה מעלת מציאת החן - היא רבת ערך.
המשמעות של "מציאת חן " בעיני ה'- היא: שאדם זוכה לקרבת חסד ה' למעלה מן הראוי לו. השגת מציאת החן בעיני ה' – היא אחד הדברים הנעלמים- כפי שאמר שלמה המלך:
"וְגַם לֹא לַיֹּדְעִים, חֵן" [קהלת ט', י"א]- מצד החכמה- אין שום דרך למצוא חן, אך מן הכתובים התגלו לנו שני מסרים הגורמים למציאת חן- בעיני ה':
א] הענווה:. "וְלַעֲנָוִים יִתֶּן -חֵן ". [משלי ג, ל"ד]- ע"פ הגמרא [סנהדרין צ"ב, א] "ואמר רבי אלעזר, לעולם הוי קבל וקיים"
רש"י מפרש: תהיה עניו ותחיה - "קבל לשון אפל, עשה עצמך ושפל" מכאן שמידת הענווה יכולה להציל את האדם מהטעם - שמי שהוא עניו –ייתן ה' לו חן. ומכוח מציאת החן שיש לאדם - הוא מסוגל להינצל מכל רע. גם אם חטא וראוי להיענש - הרי החן בא להגנתו, כדברי חז"ל: [מסכת ברכות ז, א]
"וְחַנֹּתִי אֶת אֲשֶׁר אָחֹן"- אע"פ שאינו הגון.
ב] "אַיֶּלֶת אֲהָבִים, וְיַעֲלַת-חֵן": [משלי ה', י"ט]- העוסק בתורה- בזמן הלימוד נדבק בו החן וכך התורה תגן עליו ולא יינזק.
אם כן, גם משה וגם נח זכו למצוא חן בעיני ה' - בגלל שהיו בהם: ענווה וגם תורה.
הבטחת ה'.
האגדה מספרת: כי בצאת נח ופמלייתו מן התיבה בתום המבול- נתמלא פחד ואמר לה': "ה' אלוקיי הנה אנוכי ובניי יוצאים מן התיבה והיה בהיוולד לנו בנים ובנות ופרו בארץ ורבו בה- והבאת שנית מבול מים ושיחת אותם..... על כן אנוכי מחלה את פניך, ה' לאמור: אל נא תביא עוד מבול ! ויאמר ה': בי נשבעתי, כי לא יהיה עוד מבול לשחת כל בשר!" רק בתנאי הבטחה זו- יצא נח וכל אשר אתו - מן התיבה.
שואל רש"י: מה ראה נח להקריב דווקא קורבנות,
מכל הבהמות הטהורות? לפי שאמר בלבו: לא לחינם ציווה אותי ה' להכניס מאלו הטהורים שבעה, שבעה ולא שניים, שניים, אלא כדי שיספיק להקריב קורבנות לה' מהם.
נאמר:" וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-לִבּוֹ לֹא-אֹסִף לְקַלֵּל עוֹד אֶת-הָאֲדָמָה בַּעֲבוּר הָאָדָם, כִּי יֵצֶר לֵב הָאָדָם רַע מִנְּעֻרָיו; וְלֹא-אֹסִף עוֹד לְהַכּוֹת אֶת-כָּל-חַי, כַּאֲשֶׁר עָשִׂיתִי".
רש"י מסביר:
יש כאן שתי הבטחות:
א] אלוקים מבטיח לא לקלל עוד את האדמה.
ב] מבטיח לא להכות עוד את כל החי. והיות והכתוב לא כלל את הבטחות אלה באמירה אחת אלא אמר פעמיים: "לֹא-אֹסִף לְקַלֵּל עוֹד אֶת-הָאֲדָמָה"
"וְלֹא-אֹסִף עוֹד לְהַכּוֹת אֶת-כָּל-חַי.." לכן הדבר בבחינת שבועה. הדבר מוזכר בדברי ישעיהו הנביא: "....אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי מֵעֲבֹר מֵי נֹחַ.." [ישעיהו נ"ד, ט]
דרשו חכמים במסכת שבועות [דף ל"ו] : כל כפל לשון-דינו כשבועה.
הברכה.
נאמר: "וַיְבָרֶךְ אֱלֹהִים, אֶת-נֹחַ וְאֶת-בָּנָיו; וַיֹּאמֶר לָהֶם פְּרוּ וּרְבוּ, וּמִלְאוּ אֶת-הָאָרֶץ. וּמוֹרַאֲכֶם וְחִתְּכֶם, יִהְיֶה, עַל כָּל-חַיַּת הָאָרֶץ, וְעַל כָּל-עוֹף הַשָּׁמָיִם..."
רש"י שם את הדגש על המילים: "וּמוֹרַאֲכֶם וְחִתְּכֶם"
"וְחִתְּכֶם"- פירושו: ואימתכם- הפחד שלכם, כפי הדוגמא בספר איוב: "...תִּרְאוּ חֲתַת, וַתִּירָאוּ".[איוב. ו, כ"א]- כלומר החיות יפחדו ממכם.
מדרש אגדה: דרשו חז"ל: נקט הכתוב לשון "חִתְּכֶם" הדומה למילה-חיות ורמוז: שרק כשאדם חי הוא מטיל את מוראו על חיות הארץ, שהרי כל עוד תינוק בן יומו חי, למרות שהוא קטן וחלש - אין צורך לשמור עליו מפני עכברים לפי שהם יראים מאדם חי, אך לאחר מותו אינם פוחדים ממנו, ואפילו אם הוא ענק כעוג מלך הבשן ומת- יש צורך להגן עליו מפני עכברים . מכאן המסקנה: אימתי יהיה וּמוֹרַאֲכֶם וְחִתְּכֶם על החיות? רק כל זמן שאתם חיים.
"תפארת שלמה" מפרש:- לפי מידת מוראכם מפני ה'- כך תהיה מידת מוראכם על החיות ,אותה יראת שמים שיש לכם מפני ה'-אותה יראה תטיל פחד גם על החיות.
רש"ר מבאר: כעת האדם לאחר המבול במצב חדש, מתברך פעם שנייה גם כאן בשני אמירות: "ויברך", "ויאמר" הברכה - תפקידה להעניק לאדם את הכוחות הדרושים ומצוות פרו ורבו ["ויאמר"] מטילה עליו חובות: להוליד בנים ולחנך אותם – כפי שנאמר לאדם:
"וַיְבָרֶךְ אֹתָם, אֱלֹהִים, וַיֹּאמֶר לָהֶם אֱלֹהִים פְּרוּ וּרְבוּ וּמִלְאוּ אֶת-הָאָרֶץ, וְכִבְשֻׁהָ; וּרְדוּ בִּדְגַת הַיָּם, וּבְעוֹף הַשָּׁמַיִם, וּבְכָל-חַיָּה, הָרֹמֶשֶׂת עַל-הָאָרֶץ".
[בראשית א, כ"ח] התורה חוזרת כאן על הברכה שנאמרה לאדם בכוונה- כי במקום שברכת ה' שרויה- שם אין הקללה מצויה.
לסיכום, לאור האמור לעיל, נח אשר מצא חן בעיני ה' וגם היה צדיק בדורותיו מילא שליחות חשובה להצלת החי בעולם - בתום המבול, זכה לשבועה אלוקית: שאלוקים לא יוסיף עוד לקלל את האדמה ואת החי ואף זכה לברכות נצחיות- לדורות.

היצירה המצורפת למאמר:

ציורי תנ"ך/ הבטחת ה' לנח - בתום המבול / ציירה: אהובה קליין (c)
*
כל הזכויות שמורות לאהובה קליין על היצירה (c)


אהבת? לחץ כאן וקבל עדכונים על תכנים חדשים שלי
+ שמירה על זכויות היוצרים למאמר באחריות הכותב בלבד

תגובות

טוען...
הצג הכל