עוד נמשכת המסורת

החגים כבר מאחורינו ולדאבוני לא ראיתי השנה את השימחה ברחובות וגם לא סמלים או דגלים, כפי שזכרנו כילדים. בזמנים ההם אצנו בשמחה, תוך כדי שאנו מניפים בהתלהבות לאומית את דגל הקרטון.

השנה שלא כמו כל שנה, הייתה שנה מוזרה. אפילו קצת מדכא היה לחשוב איך מעבירים את רצף החגים בתקופת המגפה והאיסור להזמין את האושפזין המתארחים בסוכה, על פי המסורת היהודית שאליהם היינו מרבים לארח ולהתארח.
החגים כבר מאחורינו ולדאבוני לא ראיתי השנה את השימחה ברחובות וגם לא סמלים או דגלים, כפי שזכרנו כילדים. בזמנים ההם אצנו בשמחה, תוך כדי שאנו מניפים בהתלהבות לאומית את דגל הקרטון. שעות רבות השקענו בעיצוב ועיטור הסוכה היפה שלנו. הכול נעשה בבית, מטלאים וגזרי נייר צבעוני, בשיתוף כל בני המשפחה. כולם שמחו לעזור. הסוכה סימלה עבורנו מסורת עתיקת יומין...


סיפור הסמלים והדגלים של עם ישראל מפותל ומסובך. הכול נסוב סביב ציור סמל המנורה, המזוהה עם השולחנות, שהיו ממוקמים בהיכל הקודש ונחשבו לסמלים מקודשים. ביניהם מנורת שבעת הקנים. מנורה ייחודית שלא הייתה לה מקבילה בתרבויות השכנות. בימים ההם הזיקה ליהדות החלה להתרופף. היו גלויי אלילות רבים. הציבור הרחב נהר אחר ההליניזם. קם לו המנהיג מתתיהו אנטיגונוס, שניסה להזכיר את השורשים והמסורת היהודיים.


מתתיהו אנטיגונוס, אחרון השליטים לבית חשמונאי, חקק את סמל המנורה, שלא הופיעה בתקופות קודמות, בשנת 37 לפנה"ס, לאחר כמאה שנים שבהם שלטה בארץ ישראל, ירדה המדינה החשמונאית מעל בימת ההיסטוריה. היה זה לאחר שנוצחו בקרבות ממושכים בין הורדוס, נציגה של רומא, לבין אנטיגונוס החשמונאי.


בעת החדשה דגלי שימחת התורה, לא היו מוכרים דיים אצל רוב יהודי המזרח. שכן אלה נהגו להרעיף בחג ממתקים ופירות מעל ראשי הילדים, שהניפו דגלי נייר מצויר.
להבדיל, בתחילת המאה ה-18, ניתן היה לראות מנהג זה, שקדם לו בקרב קהילות אשכנז. דגלי החג בשמחת התורה נדפסו והופיעו לראשונה, באופן מזוהה לחג הסוכות, בתחילת שנות העשרים המוקדמות. בהמשך לאורך השנים, הוא זכה לכמה גרסאות ושדרוגים, שהופיעו על בולים, ומטבעות במגוון איורים. עם השנים סמל הדגל שינה את פניו ובגלגוליו השונים הותאם לתקופה. כך הופיעו עליו תזכורות חזותיות שונות ומשונות.


כך היה עם דמות המופת החלוצית של טרקטור, של חייל ושל מגוון מוטיבים של גיבורים מקראים. כל אלו נוצרו מגזרות נייר למיניהם.
לא חשוב מה, העיקר האמונה והמסורת, שהם תופעה טבעית לכל עם. בעמנו, למרות פער הדורות, נראה שהאור בקצה המנהרה עדיין לא כבה .



אהבת? לחץ כאן וקבל עדכונים על תכנים חדשים שלי
+ שמירה על זכויות היוצרים למאמר באחריות הכותב בלבד

תגובות

טוען...
הצג הכל