פרשת ויצא/ מאת: אהובה קליין .

כיצד הצטדק לבן ברמאותו ליעקב?

פרשת ויצא - כיצד הצטדק לבן ברמאותו ליעקב?
מאת: אהובה קליין
בפרשה זו מגלה יעקב, כי לבן רימה אותו ! זאת לאחר שעבד עבור רחל במשך שבע שנים ועל כך אנו קוראים בתורה:
"וּלְלָבָן, שְׁתֵּי בָנוֹת: שֵׁם הַגְּדֹלָה לֵאָה, וְשֵׁם הַקְּטַנָּה רָחֵל. וְעֵינֵי לֵאָה, רַכּוֹת; וְרָחֵל, הָייְתָה, יְפַת-תֹּאַר, וִיפַת מַרְאֶה. וַיֶּאֱהַב יַעֲקֹב, אֶת-רָחֵל; וַיֹּאמֶר, אֶעֱבָדְךָ שֶׁבַע שָׁנִים, בְּרָחֵל בִּתְּךָ, הַקְּטַנָּה." [בראשית כ"ט, ט"ז- י"ט]
בהמשך נאמר: "וַיֶּאֱהַב יַעֲקֹב, אֶת-רָחֵל; וַיֹּאמֶר, אֶעֱבָדְךָ שֶׁבַע שָׁנִים, בְּרָחֵל בִּתְּךָ, הַקְּטַנָּה. וַיֹּאמֶר לָבָן, טוֹב תִּתִּי אֹתָהּ לָךְ, מִתִּתִּי אֹתָהּ, לְאִישׁ אַחֵר; שְׁבָה, עִמָּדִי. וַיַּעֲבֹד יַעֲקֹב בְּרָחֵל, שֶׁבַע שָׁנִים; וַיִּהְיוּ בְעֵינָיו כְּיָמִים אֲחָדִים, בְּאַהֲבָתוֹ אֹתָהּ. וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב אֶל-לָבָן הָבָה אֶת-אִשְׁתִּי.." [שם, כ"ט, י"ח- כ"א ]
אך יעקב לא ציפה לתוצאה:
"וַיְהִי בַבֹּקֶר, וְהִנֵּה-הִוא לֵאָה; וַיֹּאמֶר אֶל-לָבָן, מַה-זֹּאת עָשִׂיתָ לִּי--הֲלֹא בְרָחֵל עָבַדְתִּי עִמָּךְ, וְלָמָּה רִמִּיתָנִי. וַיֹּאמֶר לָבָן, לֹא-יֵעָשֶׂה כֵן בִּמְקוֹמֵנוּ--לָתֵת הַצְּעִירָה, לִפְנֵי הַבְּכִירָה. מַלֵּא, שְׁבֻעַ זֹאת; וְנִתְּנָה לְךָ גַּם-אֶת-זֹאת, בַּעֲבֹדָה אֲשֶׁר תַּעֲבֹד עִמָּדִי, עוֹד, שֶׁבַע-שָׁנִים אֲחֵרוֹת" [שם, כ"ט, כ"ה-כ"ח]
השאלות הן:
א] רחל ולאה - במה היו שונות?
ב] מדוע העדיף יעקב את רחל על פני לאה?
ג] כיצד לבן רימה את יעקב ונתן לו את לאה?
תשובות.
רחל ולאה.
על רחל נאמר: "וְרָחֵל, הָייְתָה, יְפַת-תֹּאַר, וִיפַת מַרְאֶה".
רש"י מסביר: "תואר"- הכוונה לצורת פניה – שהיו קווי מתאר פניה- מתוקנים ומתוארים בתבנית יפה - לשון תואר אנו מוצאים בתנ"ך:
"חָרַשׁ עֵצִים נָטָה קָו יְתָאֲרֵהוּ בַשֶּׂרֶד יַעֲשֵׂהוּ בַּמַּקְצֻעוֹת וּבַמְּחוּגָה יְתָאֳרֵהוּ וַיַּעֲשֵׂהוּ כְּתַבְנִית אִישׁ כְּתִפְאֶרֶת אָדָם לָשֶׁבֶת בָּיִת". [ישעיהו מ"ד, י"ג]- הקו החיצוני המתאר את צורתו הכללית.
הגר"א [הגאון רבנו מווילנא] שואל: הרי נאמר: "שֶׁקֶר הַחֵן וְהֶבֶל הַיֹּפִי" [משלי ל"א, ל] ויש בכך קושי, אם חן ויופי - נחשבים להבל ושקר, כיצד יתכן שהכתוב משבח בדבר שקר ?- והתשובה היא : היופי –הוא הבל ושקר כאשר הוא מופיע לבד!
אבל - באישה – יראת ה'- היא מעלה גדולה - לכן כאן הכוונה: שהיה לה גם יופי וחן יחד עם יראת ה' וזו מעלה גדולה.
יש עוד הסבר של הגאון: "שֶׁקֶר הַחֵן וְהֶבֶל הַיֹּפִי"- כשהנשים הן בלי יראת ה' -הן כנזם באף חזיר, אבל "אישה יראת ה' היא תתהלל" הכוונה שכעת גם החן והיופי- תתהלל.
על דרך זו מוסבר גם: "כֹּ֣ה  אָמַ֣ר יְהֹוָ֗ה אַל־ יִתְהַלֵּ֤ל חָכָם֙ בְּחׇכְמָת֔וֹ וְאַל־יִתְהַלֵּ֥ל הַגִּבּ֖וֹר בִּגְבֽוּרָת֑וֹ אַל־ יִתְהַלֵּ֥ל עָשִׁ֖יר בְּעׇשְׁרֽוֹ"׃[ירמיהו ט, כ"ב- כ"ג]
אין להתהלל בחכמה ובגבורה ובעשירות לבד ,אלא "בזאת"-היינו - בחכמה ובגבורה ובעשירות תהלל אותו - כשישכיל ויזכור כי הכול מאת ה'- שידע איך להתנהג בעשירות , בגבורה ובחכמה , כל כוונתו תהיה לשם שמים.
ספורנו סבור: כי רחל הייתה יפת מראה גם בצבע העור שלה "שהיה צח ואדום - כי אומנם הצבע הוא מושג לחוש הראות"
לגבי לאה נאמר: "וְעֵינֵי לֵאָה, רַכּוֹת";
רש"י מסביר: היו עיניה של לאה בוכיות ודומעות, מהטעם שהייתה סבורה: שהיא מיועדת להינשא לעשיו ולעלות בגורלו, משום כך הייתה בוכה פעמים רבות - לפי שהיו אומרים: "שני בנים יש לרבקה ושתי בנות יש ללבן, הגדולה – לאה - מיועדת להינשא לגדול- עשיו והקטנה- רחל ראויה להינשא לקטן - יעקב, - לכן הייתה בוכה לאה- שלא תינשא לעשיו.
רש"ר [ הרב שמשון רפאל הירש ] טוען: במקום לציין שלאה הייתה פחות יפה הכתוב מבליט ומהלל את מה שהיה כן יפה בה- עיניה היו רכות וענוגות- בהשוואה לרחל שהייתה כולה יפה.
"החיזקוני" סובר: כי עיני לאה רכות והרוח והאוויר היו קשים לה - לפיכך לא הייתה רועה את הצאן כרחל.
אונקלוס אומר: כי המשמעות של עיניים רכות - עיניה היו יפות ונאות.
דעת זקנים לבעלי התוספות: מציין את יופיין של עיני לאה, אך לדעתו היו עיני לאה –כואבות מהבכי.
יעקב מעדיף את רחל.
ספורנו מבהיר: כי יעקב אהב את רחל- הוא התאהב באישיותה היות והיא רחל ולא בגלל טעם אחר.
רש"ר סבור: כי בחירת רחל הייתה על סמך מראה החיצוני - שהייתה מאד יפה.
"חיזקוני" טוען: כי הייתה שמועה שהאחות הגדולה - לאה מתאימה לעשיו – לאחיו הגדול לכן יעקב פחד, אפוא, לדרוש את לאה- האחות הגדולה, שמא יכעס עליו עשיו, בייתר שאת ,אחרי מכירת הבכורה ויטען: כי יעקב לא רק את הבכורה חמד, אלא גם את אשתו המיועדת.
לבן מרמה את יעקב.
יעקב אומר ללבן: "מַה-זֹּאת עָשִׂיתָ לִּי--הֲלֹא בְרָחֵל עָבַדְתִּי עִמָּךְ, וְלָמָּה רִמִּיתָנִי"?
חז"ל אמרו במדרש: כאשר גילה יעקב - כי לבן רימה אותו ונתן לו את לאה ולא את רחל, אמרה לאה ליעקב: הלא גם אתה רימית את אביך ואמרת: "אנוכי עשיו בכורך", למעשה, הדבר מוזר שלאה מגינה כאן על עשיו. אך אומר ליקוטי כתר: כי לאה מגינה על עצמה ולא על עשיו.
היא טוענת: אני הייתי מיועדת לבכור אולם אתה שרכשת את הבכורה הרי קנית בכך גם אותי!
ישנו פירוש המסביר: כי לבן באומרו:
"לֹא-יֵעָשֶׂה כֵן בִּמְקוֹמֵנוּ--לָתֵת הַצְּעִירָה, לִפְנֵי הַבְּכִירָה". לבן מתכוון לקנטר את יעקב בעניין הבכורה - לכן הוא אומר: "הַצְּעִירָה, לִפְנֵי הַבְּכִירָה"- יעקב היה הצעיר ועשיו הבכור- אומנם במקומכם נהוג למכור את הבכורה לצעיר - להקדים את הקטן לגדול- אך אצלנו המנהג שונה!
המלבי"ם ורש"ר מסבירים: את "הצטדקותו" של לבן האומר ליעקב: אל תחשוב, כי רציתי לשנות את הבטחתי מלתת לך את רחל, או שמא, רציתי להשיא לך את לאה בניגוד לרצונך. האמת, שכל מה שעשיתי- היה למען אוכל לקיים את הבטחתי, אומנם הבטחתי לך לתת את רחל-אלא מנהג המקום גרם לעיכוב, לכן קיימתי את המנהג ונתתי לך את לאה - וזאת במטרה לתת לך בהמשך את רחל.
אין אתה צריך לעבוד לפני שתיקח אותה-שבע שנים נוספות, אלא: "מַלֵּא, שְׁבֻעַ זֹאת; וְנִתְּנָה לְךָ גַּם-אֶת-זֹאת..." ואתן לך את רחל באשראי, תעבוד את שבע השנים אחר כך, אני נתתי לך תחילה את לאה- רק מהטעם: שאוכל לתת לך אחר כך את רחל. אתה אינך בקי במנהגי המקום הזה - כי אצלנו: המבקש את הצעירה - מתכוון גם לבכירה הכול התנהל כאן כשורה - בהתאם להבטחתי ומנהגי המקום.
לסיכום, לאור האמור לעיל: לבן היה רמאי, איש גשמי מאד - אשר הממון תמיד בראש מעיניו - הוא מצטייר כלפי חוץ כאיש "צדק" ואינו מוכן להודות ברמאותו - כל התנהלותו והבטחותיו כלפי יעקב- הם במטרה לקיים את "הבטחתו" ליעקב. אחד בפה ואחד בלב !
עלינו להישמר מאנשים שאינם ישרים, כפי שאנו מתפללים בכל בוקר בתפילת שחרית :
"יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ ה' אֱלֹהַי וֵאלֹהֵי אֲבוֹתַי, שֶׁתַּצִּילֵנִי הַיּוֹם וּבְכָל יוֹם, מֵעַזֵּי פָנִים וּמֵעַזּוּת פָּנִים. : מֵאָדָם רָע, וּמֵחָבֵר רָע, וּמִפֶּגַע רָע........"

* היצירה המצורפת למאמר:

ציורי תנ"ך/ לבן מצטדק לפני יעקב/ ציירה אהובה קליין(c)
*כל הזכויות לאהובה קליין על היצירה(c)


אהבת? לחץ כאן וקבל עדכונים על תכנים חדשים שלי
+ שמירה על זכויות היוצרים למאמר באחריות הכותב בלבד

תגובות

טוען...
הצג הכל