בביקור האחרון אצל אחי, הורדתי את הנעליים בכניסה מחשש לאבק בסוליות, ניסרקתי בעיניה של המאבטחת - מהציפורן התחתונה ועד לפדחת והוכוונתי בשילוט של המגב לקפוץ לספה בשבעה צעדים, אבל בלי לגעת בריצפה (אם מתאמצים - זה עובד). רק אז יונה סיפרה ששלחה את אחי לזרוק את הזבל והוא ברוב השתדלותו נסע לעיר הקרובה לזרוק את השקית כי היא לא יכולה לסבול זבל קרוב לבית . היא התרוממה מעל דלי השטיפה הצהוב של הסלון (הירוק זה של האמבטיה), סחטה את הסמרטוט, הביטה עליו בעיניים בוחנות ואמרה: "עוד שש דקות הוא יגיע".
"שמעת שענת בהריון?" שאלתי.
יונה הרימה את הסמרטוט מתוך הדלי, סחטה אותו בכיוון ההפוך - כי אסור פעמיים לאותו כיוון - והביטה בו כשני שניות וקבעה: "יהיה לה בן".
רציתי לשאול על השקעות בבורסה, אבל לא העזתי. רציתי לשאול על מרבצי גז, היכן כדאי לקדוח? אולי במטבח מאחורי הכיריים? אבל שתקתי. יונה החליפה את המים בדלי, כי כל שש סחיטות מחליפים מים. היא העבירה ניגוב קל מלמעלה, על הסימנים שעשה הסמרטוט, עצרה לפתע, הרימה את הסמרטוט והביטה בו בעיון: "אשתך תתקשר בדיוק כשאחיך יכנס".
לא עברו ארבע עשרה שניות והטלפון רטט בחוזקה יחד עם פרפורי הלב, בדיוק בשנייה שאחי ניכנס. זו הייתה אשתי שצעקה לתוך האוזן בהיסטריה: "כמה זמן לוקח לך להביא לי אקונומיקה???"