כוחה של השמחה

נקודת המוצא להיות בשמחה היא: המודעות המוחלטת ששמחה אינה עניין של מצב רוח, או מזג האוויר, או מוזה שנוחתת עלי פתאום. עניינה של השמחה היא שזה דבר בשליטתי. אני יכול לייצר שמחה, ואני יכול לייצר עצבות וזה תלוי בי ורק בי. ואין זה משנה מה המציאות שמסביבי, מה מצבי או מה קורה אתי. זה נשמע מוזר הזוי פרדוקסאלי אך זו האמת המוכחת במחקרים מדעיים רבים ובניסויים אמ

נקודת המוצא להיות בשמחה היא: המודעות המוחלטת ששמחה אינה עניין של מצב רוח, או מזג האוויר, או מוזה שנוחתת עלי פתאום. עניינה של השמחה היא שזה דבר בשליטתי. אני יכול לייצר שמחה, ואני יכול לייצר עצבות וזה תלוי בי ורק בי. ואין זה משנה מה המציאות שמסביבי, מה מצבי או מה קורה אתי. זה נשמע מוזר הזוי פרדוקסאלי אך זו האמת המוכחת במחקרים מדעיים רבים ובניסויים אמפיריים.
היותי בשמחה או חלילה בעצבות נגזרת ישירה של המחשבה שלי. של השיח הפנימי שלי עם עצמי. בכוח המחשבה שלי לייצר שמחה רבה, או חלילה לייצר עצב ודכאון. בכוח המחשבה שלי לייצר מציאות.
"מצווה גדולה להיות בשמחה להיות בשמחה תמיד" על פי התפיסה היהודית חייב אדם להיות בשמחה תמיד. אומנם מצווה זו אינה מפורשת בתורה אך היא, היא, המצע והתשתית לכל המצוות כולן. חייב אדם להיות בשמחה תמיד. עִבְד֣וּ אֶת יְהֹוָ֣ה בְּשִׂמְחָ֑ה בֹּ֥אוּ לְ֝פָנָ֗יו בִּרְנָנָֽה׃ "כי בשמחה תצאו ובשלום תובלון" (ישעיהו נה, יב)", "ושיבחתי אני את השמחה" (קהלת ח, טו).
השמחה כהוויית חיים תמידית ובכל מצב. גם בימי אבל וצער חייב אדם להיות בשמחה. חז"ל "משנכנס אדר מרבים בשמחה" חז"ל ומשנכנס אב ממעטין בשמחה, מה שמלמד שתמיד להיות בשמחה. אלא שבאדר מרבין מעבר לשמחה הרגילה, ובאב אף שאלו ימי אבל על חורבן בית המקדש, ממעטים בשמחה מעבר לשמחה הרגילה.
נטייתה הטבעית של הנפש הבריאה להיות בשמחה תמיד. השמחה מתבטאת בהתרחבות הלב ויישוב הדעת מתוך תחושת סיפוק פנימי, והיא המעניקה לנו רצון ויכולת ביצועית לפרוץ קדימה בכל תחום. השמחה מעצימה את אושרו של האדם, בעוד העצבות מצמצמת דעתו של אדם ומפחיתה את אושרו. גורמת לתחושת מחנק, התכווצות בלב ולחץ, הנועלים כל רצון של התקדמות.
על אחד מגדולי החסידות מספרים, שכאשר נשאל בידי מתנגדיו: היכן בתרי"ג המצוות מופיעה מצות השמחה? השיב: השמחה אינה מצווה, אך השמחה מביאה לכל המצוות, והעצבות אינה עברה, אך העצבות מביאה לכל העברות. הרמב"ם (הלכות דעות פרק א הלכה ד') פוסק מה היא הדרך הנכונה שאדם צריך להתנהג על פיה. בין השאר הוא כותב: "… "ולא יהיה מהולל ושוחק ולא עצב ואונן אלא שמח כל ימיו בנחת בסבר פנים יפות".
השמחה היא ביטוי של הנפש בהתגלותה. זה עניין של שלמות הנפש ושל בריאות הנפש, והיה ראוי שזה יהיה ככה תמיד, עצבות משמע הנפש חסרה. עצבות מבטאת מעין אי שביעות רצון מהעולם שאלוהים ברא. ויש בזה מעין קורטוב של כפירה. לאמור עולם זה שבראת אינו לרוחי.
במהותה, שייכת העצבות לכוחות הנפש הכבדים (מיסוד העפר), ומושכת את האדם לעצלות, כבדות וייאוש, וכך כותב אדמו"ר הריי"צ באחת מאגרותיו: "רבותינו הקדושים גזרו אומר, אשר הדאגה והעצבות, גם ממילי דשמיא (עניינים רוחניים), היא מידה רעה, ואסרוה באיסור גמור ומוחלט,
הבעל שם טוב: "עצבות נועלת שערי שמים, תפילה פותחת שערים נעולים, שמחה בכוחה לשבר חומות". שמחה היא כוח פנימי, תדר (Frequency) פנימי אדיר.
גם חכמי הקבלה אמרו דברים נפלאים בשבח השמחה. האריז"ל מפרש את הפסוק "תחת אשר לא עבדת את ה' אלוקיך בשמחה ובטוב לבב" לדבריו, ההדגשה היא על עבודת ה' "בשמחה", שזה אומר גם אם עבדת את השם אך לא עשית זאת בשמחה ובטוב לבב" על זה הוא שהקללה חלילה באה. השמחה היא הכלי להמשכת שפע טוב לאדם ולעולם.
ג'וֹן לֶנוֹן היה זמר-יוצר, סופר, ופעיל שלום אנגלי שזכה לתהילת עולם כמייסד של להקת הביטלס. (החיפושיות) אמר: “כשהייתי בן חמש, אמי תמיד אמרה לי ששמחה היא המפתח לחיים. כשהלכתי לבית הספר, שאלו אותי מה אני רוצה להיות כשאהיה גדול. רשמתי שמח. הם אמרו לי שלא הבנתי את המשימה, ואני אמרתי להם שהם לא הבינו את החיים.”
בכוחה של השמחה נעשה אדם חלש לגיבור, וקשיים עצומים נעלמים כלא היו. בחסידות השמחה אינה רק ניגודה של העצבות, אלא היא ענין הכרתי ורגשי, הנובע מן ההתמקדות בחיובי שבאדם ובנקודה האלוהית שבו. החסידות מלמדת כי השמחה היא עניין של החלטה. האדם מסוגל להביא את נפשו לידי שמחה גם אם אין לו סיבה גשמית מסוימת לשמוח.
שמחה זה בסיס לחיים מאושרים ובריאים. אדם מחבק את המציאות הקיימת.
השמחה חשובה כדרך חיים, שמחה או סבל זו בחירה של האדם. מדוע אם כן רוב רובה של האנושות לא נמצאת בשמחה. היום תעשיית התרופות נגד דיכאונות משגשגת והביקוש לתרופות אלו רק הולך וגובר. וכל אלו לא תמיד עוזרים. וסטטיסטיקת המתאבדים רק עולה בעיקר בארצות רווחה מדינות שהשפע והרווחה נמצאים בשפע. להלן התשובה על פי מחקרים רבים
החברה המערבית המודרנית מחנכת להישגיות, לתחרויות, לרדיפה בלתי פוסקת אחר יעדים, ועוד יעדים ועוד הישגים שלא אחת לא ברור לנו מה טיבם. רוב רובינו כמעט כל חיינו אנו נמצאים ברדיפה אחר ממון, אחר כבוד, אחר קריירה, אחר מעמד, מבלי דעת מה יעדים אלו יעניקו לנו לאיכות חיינו, לשמחת לבנו, ולאושרנו הפנימי. אנו במרדף מתמיד מהישג, להישג, לכאורה, מהצלחה להצלחה לכאורה. אך אושרנו איכות חיינו נמצאים לא אחת בשפל עמוק ואין אנו שמים לבנו לכך. עם ההצלחות איכות חיינו לא משתפרת ומפלס השמחה אינו עולה. לפעמים ההיפך ההצלחות מלוות בלחצים, בהקרבה, בחרדה, בדאגה, במתח, עד כדי עצבות או דכאון, ואז במקרה הטוב פונים למטפל לפסיכולוג שעה בשבוע, מתעודדים טיפה ומיד חוזרים לשגרה, לנקודת השפל, למרה השחורה. הרדיפה אחר הישגים מדומים יוצרת תחושת חוסר, ותחושת חוסר יוצרת אי סיפוק, אכזבה, ותסכול ואלו מובילים לעצבות.
ההרגשה הטובה של רדיפה וקבלת כבוד מעניקה לנו לרגע קט סיפוק רגעי שבמידי חולף. השגת עוד ממון לא מוסיפה כהוא זה לאיכות החיים או לשמחה שבלב. איש בן 80 ובחשבונו מיליונים ממשיך להשכים קום כדי לעבוד, כדי למקסם רווחיו, ולצבור עוד ממון, ולא אחת מוצא את עצמו מוטרד מודאג ושנתו מודרת מעיניו. איך יכלכל את מעשיו לעוד הצלחה ממונית כאשר בוודאות לא תהיה לו שום תועלת מעשית ממנה. הרי יבזבז ככל שיבזבז לא יספיק לבזבז את מה שברשותו. וכל תוספת ממון שיצבור עוד ועוד אין בה שימוש לצרכיו. נדמה לי כי רוב העולם רואה בהצלחה ממונית כמדד להצלחה כאשר כולם יודעים בוודאות שהצלחה ממונית מעל רמה מסוימת אינה משפרת את איכות החיים ולא עושה את האדם שמח יותר או מאושר יותר.
יש ויאמרו כי העבודה היא המזור לשעמום ולבטלה ונחוצה לו לאדם. אך טענה זו נכונה אם זו הבררה היחידה העומדת בפני האדם. מה שאין כן במציאות. בפני האדם אין סוף אפשרויות לעיסוקים. למודים, טיולים, תחביבים, ציור כתיבה, פיסול, התנדבויות, ועוד . . . אני כפנסיונר מוצא את עצמי עסוק וקצר בזמן יותר מהימים שבהם עבדתי במשרה מלאה. כי גיליתי עולמות נוספים להתעסק בהם המהנים והמשמחים והמעצימים הרבה יותר. אך לצערנו כוח ההרגל לעבודה כמעט סוגר בפנינו כל אופציה. ורבים רבים נרתעים ונתקפים התקפי חרדה בהגיעם לגיל הפנסיה. מה יעשו כל היום בבית? במה יתעסקו?
אחד מדפוסי ההתאבדות זה אישיות פרפקציוניסטית, תחרותית. אותה תכונה שסייעה לבכירים בדרך והובילה אותם להצלחה, היא גם זו שמובילה אותם להתאבדות. הפרפקציוניזם והתחרות הבלתי פוסקת חורכים את הנפש. כי תמיד ברדיפה ולא מאפשר רגע של תחושה ש"הכול בסדר". האדם מרגיש כל הזמן את החסר, ואת האין, והוא אינו יכול לשאת כישלון. מה אם כן הסיבות לעצבות דיכאונות?
כאמור הסיבה העיקרית היא המחשבות שלנו. מחשבותינו ביכולתם לייצור אושר ושמחה או חלילה עצב ודכאון. לא המציאות החיצונית שמכעיסה/מדאיגה/מעציבה אותנו? אלא המחשבות שלנו על המציאות החיצונית הם ששודדים מאתנו את השמחה ונוטעים בנו עצבות.
ריבוי רצונות, יוצר ציפיות שלא תמיד מתממשות וכשזה לא מתממש נוצרת אכזבה, תסכול, וחלל ריק המביא לידי עצבות. המחשבה שיוצרת רצון היא יוצרת ציפייה, וציפייה עלולה ליצור אכזבה.
השמחה היא עמדה פנימית ולא תוצאה. היא באה מבפנים החוצה, ולא כתוצאה מפרמטרים חיצוניים משתנים. יש לדעת שכל הדברים החיצוניים שמשמחים אותנו כמו בגד, מחמאה, רכב חדש וכדומה הם לא יצרני שמחה אלה מתדלקי שמחה. אם האדם הוא בעל שמחה פנימית, אזי הוא ישמח בהם. אך אם הוא חסר שמחה פנימית, הרכב, הפרס או ההעלאה במשכורת יגרמו לו רק לשמחה זמנית אך לא אמתית. כי בהעדר שמחה פנימית קבועה, לאחר זמן האדם ירגיש שוב חוסר, מצוקה ועצבות. הפסיכולוג דניאל גילברט הראה שאנשים השואפים לבית חדש, קידום מקצועי, פרסום אקדמי, ומשיגים אותם, חוזרים לרמת האושר שהית להם לפני ההישג, אחרי תקופה קצרה. למה? למה כשאנחנו משיגים מה שרצינו האושר שלנו קצר מועד? פסיכולוגים מכנים תופעה זו בשם Hedonic adaptation ובתרגום ישיר: סתגלנות נהנתנית. ובלשון פשוטה: לדברים טובים מתרגלים מהר.
הנפש קבורה מתחת להרבה רבדים משקעים אכזבות תסכולים ועל כן אין התרגשות. תינוק שנפשו זכה מתרגש מכל דבר. כאמור רגשות של שמחה או עצב הן תוצר של המחשבות שלנו. ולא מהמציאות החיצונית. ואנחנו יכולים לשלוט במחשבות שלנו, וממילא ברגשות ובמצב הרוח. אנחנו יוצרים את האושר שלנו במו ידינו דרך האופן שבו אנחנו חושבים, מאמינים, מפרשים ופועלים.
אם נכשלתי במשימה כלשהי אפשר לחשוב שליל: "אין לי סיכוי, אני כשלון" ולחוות ייאוש, תסכול וחוסר אונים. ואפשר לחשוב חיובי: "מה אני לומד מזה כדי להצליח בפעם הבאה" ולחוות התלהבות ושמחת עשייה.
אם חליתי בשפעת אפשר לחשוב שלילי: "זה נורא ואיום, למה זה מגיע לי?" ואפשר לחשוב חיובי "מזל שזו רק שפעת ולא משהו רציני יותר, תוך יומיים אהיה שוב על הרגליים". וכך בכל תחום ותחום. המחשבות שלנו על המציאות ולא המציאות עצמה, הן שקובעות את החוויה שלנו.


מחשבות של דאגה, בקורת, אשמה, והאשמה יוצרות רגשות שליליים ואלו מחשבות ששודדות שמחה. מחשבות של פרגון הכרת תודה תקווה ואהבה יוצרות רגשות חיוביים ואלו מחשבות תומכי שמחה.
אז איך נבנה בתוכנו את מעמד הנפש הזה, את צורת ההתבוננות הזו של שמחה בכל מצב שבחיינו? כדי לרכוש התבוננות חיובית על החיים יש לתרגל בהתמדה חשיבה חיובית. וכמו שבחדר הכושר הפיזי אנו מתאמנים פעמיים שלוש בשבוע כדי לפתח שרירי הגוף. כך בחדר הכושר לאושר ליצירת שמחה יש להתאמן ולתרגל חשיבה חיובית. אז מה עושים כדי לחיות בשמחה? להלן מקצת עצות מעשיות להגברת השמחה: ראשית יש לשנות דפוסי והרגלי חשיבה לחשיבה חיובית לכל התרחשות וזה עניין של בחירת פרשנות על ההתרחשות או האירוע.

להודות

• להודות: להודות על כל היש על חבר שהקדימני בשלום, על ילד שמחייך. לא לחינם ביהדות פותחים את היום ב- "מודה אני לפניך מלך חי וקיים שהחזרת בי נשמתי בחמלה רבה אמונתך" . להודות על יום יפה, על כוס קפה, על שמש זורחת, על גשם ומטר ואוירה רומנטית על בריאותי על משפחתי על ילדיי ועוד . . .

לאהוב

• לאהוב: לאהוב את כל היש. ויש המון: חברים, משפחה, ילדים, נכדים, בית, רכב, שמים, מים, שמש, פרח, וורד, , שקיעה, יום יפה ועוד. חשוב להרחיב את תמונת היש האישית. התבוננות כזו על 'מה שיש' יוצרת פרופורציות פנימיות חדשות. אמר מי שאמר: לא ניתן להתאהב בא-לוהים מבלי להתאהב קודם בחיים, וכדי להתאהב בחיים וליהנות מהדברים הטובים שהם מציעים, עלינו לקבל את חצי הכוס המלאה וגם את חצי הכוס הריקה. לאהוב לא רק את היש החיובי אלא לקבל לאהוב ולהתיידד גם את מה שלא בסדר בחיינו. רק כשנקבל באמת ובתמים את החלקים הרעים בחיינו, נוכל להעריך וליהנות מהחלקים הטובים שבהם.

אהבה עצמית

• אהבה עצמית: אהבה עצמית היא אהבה הנובעת מהמהות הפנימית והנצחית של האדם. לחיות חיים בלי אהבה עצמית זה כאילו לנסות לנהוג ברכב בלי דלק. אנו מקפידים לנקות את הבית לצחצח את האוטו ולהעניק לו טיפולים תקופתיים. אך את הגוף שלנו, והנפש אנו שוכחים. טיפול נכון ברמת הגוף קשור בעיקר לתזונה בריאה, מנוחה, שינה ופעילות גופנית. טיפוח אישי. טיפוח עצמי, ניקיון אישי, ועוד . . . טיפול נכון ברמת הנפש קשור עיסוק בתחביבים, לימודים, הרצאות, מוסיקה, הגשמה, עצמית, העצמה, חברים, טיולים בטבע. . . קשה מאוד להיות מאושרים כשהתאים שלנו לא שמחים, כשאנחנו מורעבים, מותשים או מורעלים. אהבה: רק אהבה מביאה אהבה.

נתינה וטוב לב

• נתינה וטוב לב. מחקרים רבים מצביעים על התאמה בין שמחה לנתינה, התנדבות אצל בני נוער הביאה לשיפור הערכה עצמית, ירידה בהתנהגות אנטי-חברתית, שיפור היחס לבית הספר ועליה בהישגים חינוכיים. אצל קשישים נמצא שהתנדבות מביאה לשיפור התפקוד המנטלי והבריאות, ויש אף קורלציה בין נתינה וטיפול באחרים לבין תוחלת חיים גבוהה יותר.

לסלוח

• לסלוח: ראשית: לסלוח לעצמינו כי יש לנו הזכות ואולי אפילו החובה כבני אדם לשגות ולטעות, אדם שאינו עושה טעויות, אינו מסוגל ללמוד מהן, להתפתח ולהתקדם. שנית: לסלוח לאלו שהזיקו לנו בגדו בנו רימו אותנו. ולא כי מגיע להם אלא כי זה מגיע לנו. כי הנזק הנפשי והבריאותי בלא לסלוח שנגרם לנו, פשוט לא שווה את זה. להלן מקצת יתרונות הסליחה:
 חיזוק המערכת החיסונית.
 הורדת לחץ הדם.
 שיפור השינה.
 הפחתת חרדה ודיכאון.
 שיפור ההערכה העצמית.
 שקט נפשי.


הכרת הטוב

• הכרת הטוב והבעת תודה: בהכרת התודה יש המון עוצמה ואפילו יכולת ריפוי לנפש. הבעת תודה פותחת את הלב ומפעילה מרכזי רגשות במוח, מתעלת נוירונים במוח לתוך דפוסי חשיבה חיובית מה שמעצים את השמחה. להלן מספר ציטוטים על כוח הכרת התודה:
• "הדבר היחיד הטוב ביותר שאנו יכולים לעשות כדי לשנות את חיינו הוא להתחיל להודות על מה שיש לנו כעת".
• "אפשר שנתלונן על כך שלוורדים יש קוצים, ואפשר שנשמח שלשיחים קוצניים יש פרחים".
• "בלב ליבו של כל קושי שוכנת הזדמנות". ותודה על ההזדמנות.
• הכרת תודה פוקחת עיניים לפוטנציאל הבלתי מוגבל של היקום, בעוד שחוסר שביעות רצון עוצם אותן ".
• "עבורי, כל שעה היא חסד. אני מרגיש הכרת תודה בכל פעם שאני יכול לפגוש מישהו או מישהי ולראות את החיוך שלו/ה".
• לשמוח במה שיש, בעודנו מנסים להשיג את מה שאנו עדיין רוצים".
• "הכרת תודה היא עושר. תלונה היא עוני"
• "מוח אסיר תודה הוא מוח שבסופו של דבר מושך אליו דברים גדולים" (אפלטון, פילוסוף יווני)
כל אדם בכל מקום ובכל מצב יכול להגיע לשמחה אם הוא מסדר את מחשבותיו. שמחה זה מלוי הנפש באור וזה גלוי הנפש. מי ששלם בנפשו שום חיצוניות לא תפגע בו. ענווה מביאה לידי שמחה. וגסות רוח מביאה לידי עצבות. שמחה, אושר, סיפוק, תחושת מסוגלות עצמית, מצב רוח חיובי, הם רק מקצת מהמתנות שמעניקה החשיבה החיובית. תחושת חוסר המסוגלות פוגשת אותנו במקום בו נעדרת החשיבה החיובית.
“כשאתה משנה את הצורה שבה אתה מסתכל על דברים, הדברים שאתה מסתכל עליהם משתנים.”



לצערנו הרב רובינו נוהגים לבחון את ההצלחה על פי מדד ההכנסה וגובה חשבון הבנק. כאשר מדד ההצלחה האמתית בחיים מורכב מתמהיל של פרמטרים רבים חשובים לא פחות ואולי אף יותר מאשר מדד ההכנסה הפיננסית כמו: אהבה, זוגיות, משפחה, חברים, בריאות, להלן מספר משפטי העצמה מילותיו האחרונות של המיליארדר סטיב ג'ובס להתבוננות והפנמה
1. אל תחנכו את ילדיכם להיות עשירים. חנכו אותם להיות מאושרים. אז כשהם יגדלו הם יידעו את הערך של הדברים לא את המחיר.
2. "אכול את האוכל שלך כמו תרופות אחרת אתה צריך לאכול את התרופות שלך כמו מזון."
3. מי שאוהב אותך לעולם לא יעזוב אותך גם אם יש לו 💯 סיבות לוותר הוא או היא ימצאו תמיד סיבה אחת להחזיק מעמד.
שעון ששווה 30 דולר או 300 דולר שניהם מראים את אותה השעה
ארנק ששווה $ 30 או 300 דולר ארנק כמות הכסף בתוך הארנק זהים;
מכונית ששווה 150 אלף דולר או 30 אלף דולר, הדרך והמרחק זהים,
הבית שאנו חיים בו הוא 300 מ"ר או 3000 מטר רבוע - הבדידות זהה.
האושר הפנימי האמתי שלך לא בא מן הדברים החומריים של העולם הזה. אלא נטוע בתוכך פנימה וניתן בכוח המחשבה להוציאו לפועל.
אלוהים נתן לנו את החושים בכדי שנוכל להרגיש את האהבה היוצאת מהלב ולא את אשליות העושר. ואולי אחתום בסיפור אגדה שמסמל במעט דרך החיים לשמחה ולאושר.
ערב אחד סיפר אחד מקשישי שבט הצ'רוקי לנכדו על הקרב שמתחולל בתוך
חיינו. הוא אמר: "בני, הקרב שבתוכנו הוא בין שני הזאבים שחיים בתוכנו,
אחד הוא האומללות, הפחד, הדאגה, הכעס, הקנאה, העצב, הרחמים
העצמיים, העלבון ורגשי הנחיתות. והשני הוא האושר. השמחה, האהבה, התקווה, השלווה, הנדיבות, האדיבות, האמת, והחמלה".
הנכד חשב לרגע ואז שאל: "איזה זאב מנצח"? הזקן ענה בפשטות: "זה שאתה מאכיל.



אהבת? לחץ כאן וקבל עדכונים על תכנים חדשים שלי
+ שמירה על זכויות היוצרים למאמר באחריות הכותב בלבד

תגובות

טוען...

כותבי המדור

הצג הכל