ההגדה והאגדה שביציאת מצרים

בניגוד לאותם מאמינים וחוקרים, בא המקרא ומזכיר בפרוטרוט את כל תחנות העגינה והדרכים, בהם חנו בני ישראל במהלך מסעם הארוך וההיסטורי, דאליבא יציאת בני ישראל ממצרים. בספר משה ומונתאיזים, טוען זיגמונד פרויד שמשה בן עמרם, היה בכלל מצרי, נער מאוכלוסיית נודדי המדבר. הוא מטיל ספק בקיום כל הסיפור היהודי.

כל המרבה לספר ביציאת מצרים הרי זה משובח. את זה שיננו והזכרנו בחג המצות בריטואל קבוע.
זכר במסורת היהודים, שיצאו מעבדות לחרות. האנקדוטה המקראית על סיפורו של עם ישראל
היוצא ממצרים, נזכרת כבר בספר בראשית ומקבלת תאוצה בספר שמות.
יש כאלה המפקפקים באמיתות הסיפור בטענות על בבואה דמיונית להתרחשויות. זאת בגלל חוסר התאמה של הדברים עם ההיסטוריה....
חוסר עדויות ותעודות ( כמו פפירוס), המתבססים רק על סיפורי "הגדה של פסח" ומסעות עבד האלוהים ועמו במידבר, עד להגעתם לארץ המובטחת.

בניגוד לאותם מאמינים וחוקרים, בא המקרא ומזכיר בפרוטרוט את כל תחנות העגינה והדרכים, בהם חנו בני ישראל במהלך מסעם הארוך וההיסטורי, דאליבא יציאת בני ישראל ממצרים.
בספר משה ומונתאיזים, טוען זיגמונד פרויד שמשה בן עמרם, היה בכלל מצרי, נער מאוכלוסיית נודדי המדבר. הוא מטיל ספק בקיום כל הסיפור היהודי. גם דוד בן גוריון, הביע דעתו בכנס עיתונאים בשנת אלף תשע מאות ושישים. הוא טען שיש אי דיוק בסיפור המוגזם במצרים, ושלכל היותר ולמיטב ידיעתו, רק משפחה אחת, עזבה ויצאה מארץ הנילוס בתקופה המדוברת. יתכן, לדעתו, שהכוונה לבני יעקב אבינו.

על ארבע בנים דיברה התורה. כולנו חכמים ויודעים את התורה על בוריה. היתכן שזו סתם אגדה מהלכת? אפילו הנצרות, בתקופה מאוחרת יותר, בעיר קיסריה למשל, כיבדו את היהודים שהתגוררו בה, בדרכים רבות. עבור הרומאים סימלו היהודים נציגים חיים של תרבות ודמויות מההווי המקראי האותנטי שיש לכבד.
כותבים נוצרים מציינים ומאשרים את סיפור היהודים לדורותיהם במסורת, כמו בברית החדשה. יש שם אזכור עד כמה האמינו בזמנים מסוימים באמונות היהודים וכוחם בדת היהודית גדולה. באחד הפעמים אף נאמר ששבועה שנשבע נוצרי בבית כנסת יהודי, ערכה גבוה ורב יותר משבועה שנאמרה בכנסיה.
להבדיל, על כל אלה כתב פעם איינשטיין, שכלל לא האמין באלוהים, שיש משהו אצל היהודים, שהוא אלוהי ובלתי ניתן להסבר. משהו שהוא מעבר למציאות ויכולת ההבנה האנושית. הוא שלל את החוקרים והמדענים שכעבור אלפי שנים טרם מבינים מאומה על התרבות ואלוהי היהודים המגן עליהם.

עם כל הכבוד לאותם שלא מאמינים במנהגי הפסח היהודי, תמיד ידענו להזכיר עד כמה ומאין הגענו מעבדות לחרות. בגלות רדפו את היהודי ואת בני ישראל. אלו השתדלו, אם כי לא תמיד היה ניתן, לקיים את מצוות חג הפסח לפי מסורת עתיקת יומין. מכוש ועד תימן ...
וכיאה למסורת, החלו להתפתח סביב אותו חג חשוב, הגדות מצוירות ומסוגננות שנעשו ביד אמן. האיורים בהגדה היהודית החדשה, כבר ראו אור במאה ה- 14 באיטליה, גרמניה, וספרד. וכך במשך דורות נהגו לפארם בהוד רב ולהעתיקם באמצעות כותבים, סופרים ומומחים בכתיבה על קלף. אלו עיטרו בציורים מרהיבים וצבעים שבלטו מאוד ביופיים. נוספו גם פסוקי תורה ע"י הכותבים. בעיקר רואים את זה בהגדות שנוצרו באירופה. הדבר הוסיף יופי ייחודי, שמרשים עד עצם היום הזה.

עם זה שמתי לב שכותבי ההגדות היהודיות, הוסיפו גם ברכות משלהם, לשליט או למלך שהיטיב עם היהודים בחייהם שם בגולה. אך עם כל התעשיה סביב זה, הכותבים הלכו קצת רחוק מידי, ברמז בוטה כלפי הגויים, שהציקו להם. כשהזכירו את סיבלם, לא שכחו לומר אפילו בכתובים את הקללה המקראית "שפוך חמתך על הגויים". במוזיאון הבריטי בלונדון, מצויה הגדה עתיקה מספרד, של אחרי הגירוש ובכותר העמודה הראשון, " עקיצה" כנגד רדיפת היהודים. ברקע מצוירת שם דמותו של מלאך השופך את כוס התרעלה על 3 דמויות, המסמלות את הרוע. כך ראו אז את הגויים הרעים, משמידי היהודים, שקוללו. לבטח נעשה הדבר במתכוון בספר ההגדה החשוב, אותו נהגנו לקרוא בפני דור ודור.
חג פסח שמח .



אהבת? לחץ כאן וקבל עדכונים על תכנים חדשים שלי
+ שמירה על זכויות היוצרים למאמר באחריות הכותב בלבד

תגובות

טוען...
הצג הכל