הרי אילת - טרק (מסע) עם הנכדים...

"סבא, אתה יודע שכאשר אני הולך ומטייל איתך אני מרגיש כמו בנשיונל ג'אוגרפיק?"

כל הדרך לאילת...

יום חמישי בשבוע, שבט רוזנברג, המונה 13 נפשות, יוצא לשלושה ימים של כיף באילת. הנסיעה דרומה עוברת בניחותא, אם להתעלם מכל אותן העצירות לצורך במבה, קולה, קרטיב, ארטיק מסטיק ובטוח ששכחתי כמה דברי מתיקה נוספים. חולפים על פני דימונה, צומת הערבה, עין יהב, יוטבתה - עירא, נכדי הקטן, תופס פוזה על גב הפרה והנה אנו גולשים אל העיר אילת. התמקמות בבית המלון, ירידה לחוף הים, הנמצא באחריות החברה להגנת הטבע, לרענון ושנירקול כדי ליהנות מהעושר התת-ימי שמפרץ אילת יודע להסתיר בין מימיו. שעשועי מים בבריכת המלון וארוחת ערב במעין מסעדה בדואית על טוהרת הצמחוניות, תוך כדי ישיבה בסגנון בדואי. הלילה מגיע, שלושה נכדים מנצלים ההזדמנות וישנים בסוויטה של סבתא וסבא. יפתח, הנכד השלישי במספר, מזכיר לי שמחר בבוקר נעשה את הדבר האהוב על שנינו ונלך ברגל למסע גילוי של טבע, כמו שאנו עושים תמיד. "וודאי, נכד שלי",  אני משיב!
 

הכנות לטרק...

בוקר יום ששי, יפתח פוקח עיניים וללא אומר נועל את נעלי ההליכה שלו ויש לי רק התלבטות אחת: האם לנסוע עם הרכב למקום מרוחק או לטפס על ההרים בקרבת המלון? יוצאים את המלון ומחליטים במהירות לטפס על הרכס הנמצא בסמוך למלון. באילת וסביבתה יש לא מעט הרים נישאים העשויים מגרניט ומגיר, מסלול ההליכה שבחרנו מבטיח מאוד, מה עוד ומזג האוויר נהדר.
 

מסע של תהיה וטעיה...

מתחילים לעלות בעליה די תלולה, יפתח מדלג ומקפץ כמו יעל הרים צעיר ואני נגרר-נסחב אחריו. מדי פעם אני עוצר כדי להכניס מעט אוויר לריאותיי הדוויות. יפתח חוזר אלי ובידיו גוש של סלע בגוון אדמדם, "קראתי" הוא אומר, "שיש המון מינרלים בסלעים של הרי אילת וגם נחושת שהיא שמקנה לסלע את צבעו האדמדם". "יש משהו במה שאתה אומר", אני עונה לו, שמח על ההזדמנות למנוחה.
 

התחמצנות בהרי אילת

ממשיכים לטפס לשיא הגבעה ושוב הנכד חוזר ובידיו סלע בגוון ירקרק כהה, "מה זה, סבא?" הוא שואל. "יתכן", אני משיב, "שגם גוש סלע זה הינו מאותו החומר, רק שהוא עבר התחמצנות, או בשפה של העם - העלה חלודה".
 

אבן שהיא כריך

ממשיכים בטיפוס ויפתח שוב חוזר אלי והפעם בידו גוש אבן שצבעו בהיר בדמות כריך, "מה זה, סבא?" "איני יודע", אני משיב לו, "אבל בוא ננסה לשבור אותו". מכה קלה וגוש האבן נחצה בדיוק ל-2, ממש כמו סנדוויץ.
 

המראה המהפנט והמנוגד של ההרים אל מול ים סוף

שוב עולים מעלה, אך יפתח דרדר מעט אבנים והבנתי שלא נוכל להגיע לשיא ההר מאחר וזווית הטיפוס חדה. הלכנו בשביל היורד לערוצון ובמפגש עם ערוץ נוסף התחלנו לטפס עד אשר הגענו למעין אוכף הנמצא בין שתי פסגות אשר ממנו נשקף מפרץ אילת, החוף הירדני אשר מעבר לו הרי אדום. אך את עינינו משך בעיקר היופי המהמם של מימי ים סוף בגוונים הירוקים-טורקיז, כחולים כחלחלים. השמש עוד לא הגיעה לרום השמים והמראה היה מהפנט. בפסגת ההר ראינו מעין פסל סביבתי העשוי ממאות בקבוקי פלסטיק, שעד היום איני מבין את טיבו ולשם מה היה צריך ללכלך כך את ההרים. ודאי שכחתי לרשום כמה מראות נוף כמו מצוקים וואדיות יבשים העושים דרכם במורד ההר אל ים-סוף, כי בסופו של דבר כמאמר מילות השיר "כל הנחלים הולכים לים".
 

"סבא, אתה יודע שכאשר אני הולך ומטייל איתך אני מרגיש כמו בנשיונל ג'אוגרפיק"?

מתחילים לרדת מפסגת ההר ומאוד נזהרים, מאחר והירידה היא תלולה ודרדרתית. נזכרתי איך ירדתי מהר געש גבוה בפיליפינים, כאשר הצבתי כפות רגליי לרוחב לעזור בבלימת הירידה. תוך כדי הירידה מההר, אומר לי לפתע נכדי "סבא, אתה יודע שכאשר אני הולך ומטייל איתך אני מרגיש כמו בנשיונל ג'אוגרפיק"?
נו, אימרו אתם, היש מחמאה גדולה יותר לסבא כאשר הנכד מכבדו באמירה שכזו?
 

לציין כי למחרת הלכנו לנו וטיפסנו על הר נוסף עם מראות מהממים של יובש, צחיחות, גבהים, ערוצי וואדיות, מגוון סלעים יפיפיים וכמובן המראה הבלתי נשכח של ים סוף על שפע גווני הכחול שבו.
 

הר "יפ-יה" והר "אר-תח"

מאחר ולא ידענו שמותיהם של ההרים החלטנו לקרוא אותם על שמותינו.
האחד נקרא "יפ-יה" - חיבור של יפתח ואריה .
והשני שמו נקרא בישראל "אר-תח" - חיבור של אריה ויפתח.
 

 

אהבת? לחץ כאן וקבל עדכונים על תכנים חדשים שלי
+ שמירה על זכויות היוצרים למאמר באחריות הכותב בלבד

תגובות

טוען...
הצג הכל